ביאור:מ"ג ויקרא א טו
וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ
עריכהוהקריבו. אפילו פרידה אחת יביא:
וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה
עריכההכהן ומלק. אין מליקה בכלי אלא בעצמו של כהן קוצץ בצפרנו ממול העורף וחותך מפרקת עד שמגיע לסימנין וקוצצן:
ומלק את ראשו. מליקה מן הצואר לפי שהיונה כשהיא פורחת מחזרת הסימנים על גבי הצואר. ועולת העוף למעלה על שם יצחק יונת אלם (תהלים נו, א) שהוא עלה למעלה על המזבח:
והקריבו הכהן אל המזבח. ההקרבה הזו היא העלאה, שיעלה העוף אל המזבח ושם ימלוק אותו, שהמליקה אינה אלא בראשו של מזבח. ומפני זה דרשו (זבחים סה.) "הכהן", וכי עולה על הלב שהזר קרב לגבי מזבח, אם כן למה נאמר "הכהן ומלק", מלמד שלא תהא המליקה אלא בעצמו של כהן:
ומלק. חכמים פירשו היאך מדכתיב ומלק את ראשו ולא כתיב ומלק אותו כמו שכתוב ושחט אותו. פירש דונש כי ראיה הוא לדברי רבותינו שראו עבודת בית המקדש כי הוא חותך בצפורנו שדרה ומפרקת מאחריו עד שמגיע לצואר ויורד וקוצץ עד שמגיע לסימנין וקוצצן:
ומלק. אין לו אח במקרא ומשפט המליקה מדברי הקבלה:
וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ:
עריכהונמצה דמו. לשון מיץ אפים. (משלי ל) כי אפס המץ. (ישיעיה טז) כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד:
ונמצה. בדבר רך ראוי לומר כך כדכתיב את קובעת כוס התערלה שתית מצית. אך שמריה ימצו:
ונמצה דמו. מבנין נפעל מגזרת מצית:
ונמצה דמו על קיר המזבח. לפי שדמו מועט אינו מקובל במזרק שאם היה מקבלן בכלי לא יוכל להזות ולכך מולק בראשו של מזבח כדי שימצה מיד על המזבח:
ומלק והקטיר ונמצה. אפשר לומר כן מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה אלא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו וכו' אף מליקה כן ופשוטו של מקרא מסורס הוא ומלק והקטיר וקודם הקטרה ונמצה דמו כבר:
ומלק והקטיר ונמצה. אפשר לומר כן, מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה, אלא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו, אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו. ופשוטו של מקרא מסורס הוא, ומלק והקטיר, וקודם הקטרה ונמצה דמו כבר. לשון רש"י. ולא יתכן לומר שימלוק את הראש ויקטירנו ואחרי כן ונמצה דם הגוף על קיר המזבח והקטיר אותו, לפי שאין אברים קרבין לעולם בשום קרבן אלא לאחר הרצאת דמים, כי הדם הוא בנפש יכפר בכל הקרבנות. ולפיכך דרשו כן שלא בא הכתוב אלא להקיש מליקה להקטרה, שיהא בשניהם הראש בעצמו והגוף בעצמו: אבל פשוטו של מקרא, ומלק את ראשו להקטיר המזבח, ילמד על המליקה שתהיה להקטיר הראש כאשר יקטיר הגוף, כמו שאמר (פסוק יז) והקטיר אותו הכהן, כי דרך הכתוב בכל הקרבנות לומר כן, כמו שפירשתי (לעיל פסוק ו) בנתחי העולה. אבל אמר בכאן (בפסוק יז) והקטיר אותו הכהן, ולא אמר והקטיר את הכל, כי שתי הקטרות הן, יקטיר הראש, ויסיר המוראה ושסע אותו, ויקטיר הגוף, כמו ששנינו בזבחים (שם):