ביאור:מ"ג ויקרא א ח
וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִיםעריכה
וערכו. על בן הבקר כי הוא גדול ועל הכבש וערך:
וערכו בני אהרן. וגבי בן צאן כתיב וערך לפי שבקר שהוא גדול צריך שנים אבל צאן שהוא קטן סגי בחד:
בני אהרן הכהנים. כשהם בכיהונם הא כהן הדיוט שעבד בשמונה בגדים עבודתו פסולה:
אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶרעריכה
הפרד. חלב:
את הפדר. תרגם אונקלוס תרבא, וכן דברי כל המפרשים פה אחד. ואין למלה חבר. ולפי דעתי שאיננו שם לחלבים כולם, רק לחלב הדק הפרוס ומבדיל בין הקרבים. והמלה מן ההפוכים, פדר פרד, שמפריד בין הקרבים העליונים לתחתונים. ולכך אמרו רבותינו (יומא כו.) שיהא פורס הפדר על בית השחיטה שזהו דרך כבוד של מעלה, שהחלב ההוא ראוי לפרסו ולכסות בו, וכן נהגו חשובי האומות לפרסו על הצלי. ואם יהיה שם לחלבים כולם, יקרא החלב כן בעבור שהוא השומן הנפרד מן הבשר, וכן הוא כנויו בפי חכמי הטבע כאשר אזכיר (להלן ג ט):
הפדר. רבים חכמי הדור פירשוהו הגוף והנכון בעיני שהיה הפדר החלבים וכן הוא וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים שהם נתחי הגוף את הראש ואת הפדר שהם החלבים ויחסר אות וי"ו שהוא כמנהג הלשון אודם פטדה וברקת ונתח אותו לנתחיו ולנתחי הגוף את ראשו ואת פדרו או יהיה פירוש את הראש עם הראש וכמוהו רבים והעד הנאמן ויקטר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר:
ומלת הפדר הוא החלב, וכן תרגומו תרבא, ונקרא פדר והיא מלה הפוכה כאלו אמר הפרד, על שם שהוא מפריד בין הקרבים העליונים והתחתונים, והיה דרך כבוד למעלה כשהיה פורשו על בית השחיטה, וכן היום מנהג נכבדי ארץ באומות שהם פורסין אותו על הצלי:
את הנתחים את הראש. לפי שאין הראש בכלל הפשט שכבר הותז בשחיטה לפיכך הוצרך למנותו לעצמו (חולין כז):
את הנתחים את הראש. לא היה הראש בכלל ההפשט, שכבר הותז בשחיטה, ועל כן הזכירו הכתוב בפני עצמו.
ואת הפדר. למה נאמר ללמדך שמעלהו עם הראש ומכסה בו את בית השחיטה וזהו דרך כבוד של מעלה:
ולמה נאמר הפדר, לומר לך שמעלה הפדר עם הראש ומכסה בו בית השחיטה.
עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ:עריכה
אשר על המזבח. שלא יהיו הגזירין יוצאין חוץ למערכה:
[מובא בפירושו לפסוק ו'] והפשיט, ונתח, ונתנו בני אהרן אש. אין זה הסדר, שהראוי שיערכו הכהנים המערכה ואחרי כן ינתחו העולה, וכך היה סדר המערכה בתמיד (יומא לג.). וכן מה שאמר (פסוק ח) וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש, ואחרי כן והקרב והכרעים ירחץ במים (פסוק ט), אין הצואה שיעשה כסדר הזה, כי העריכה היא הקטרת הנתחים שצוה למטה (פסוק ט) והקטיר הכהן את הכל, ואם כן אין הסדר שיעלה הנתחים והראש והפדר על האש שבמזבח ואחרי כן ירחץ הקרב והכרעים ויקטירם, אבל תחלה ינתח וירחץ, ואחרי כן יעלה הכל על האש ויקטיר: אבל ענין הכתוב, שהקדים זריקת הדם, ללמד שהיא קודמת לכל דבר, ואחרי כן צוה בהקטרת האברים, ואמר שיפשיט וינתח להעריך אותם על האש אחרי רחיצת הקרב והכרעים, ואז יקטיר הכל כאחת, וזהו שאמר "את הכל". והכונה ששנה הכתוב באברים לומר וערכו על האש, והקטיר, ללמד שאחר שיסדרם על האש לא יניחם, עד שיבער בהם האש ויאכל אותם ותעלה מהם הקטורת: וכן מה שהקדים הפשט ונתוח למערכת האש, ללמד שאין בעולת הנדבה חובה להקדים לה מערכה כעולת התמיד שנצטוינו (להלן ו ה) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, והיא קודמת לכל דבר המזבח, כמו שמפורש במסכת יומא (לג.):