ביאור:מ"ג דברים כה ו
וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד עריכה
והיה הבכור. גדול האחים הוא מייבם אותה:
וסמכו בו רבותינו (ספרי קנו, יבמות כד.) מדרש, שיהא גדול האחים מיבם, ושהאילונית אינה מתיבמת, וכן אשת הסריס ששמו מחוי. וזה כולו אסמכתא, כי האילונית ואשת הסריס מגופיה דקרא נפקי:
ומה שפירשו בו רז"ל, והיה הבכור אשר תלד, אמו של מת, הוא יקום בנכסים על שם אחיו המת ויזכר שם המת בנחלתו, אין זה פשוטו של מקרא, אבל הוא מדרש לרז"ל ומשם הוכיחו שמצוה בגדול ליבם, וזהו שהזכיר לשון בכור:
אשר תלד. פרט לאיילונית שאינה יולדת:
וסמכו בו רבותינו (ספרי קנו, יבמות כד.) מדרש, שיהא גדול האחים מיבם, ושהאילונית אינה מתיבמת, וכן אשת הסריס ששמו מחוי. וזה כולו אסמכתא, כי האילונית ואשת הסריס מגופיה דקרא נפקי:
וכבר פירשתי אשר תלד בפסוק לעם נכרי:
יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת עריכה
יקום על שם אחיו. זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו:
וטעם והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. איננו כפשוטו שיקראו הבן הראשון בשם המת ראובן או שמעון כמוהו, שהרי בבעז נאמר כן (רות ד י) ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו, ולא קראו אותו מחלון. אבל הכתוב הזה על דרך האמת הבטחה, והנה הוא כפשוטו:
יקום. הבן על שם אביו [אחיו] לפי הפשט:
הבכור אשר תלד. יקרא בשם אחיו. ולא ימחה שמו. על הנחלה ידבר.
והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. ע"ד הפשט בכתוב הזה הוא דרך הקבלה, כי הבכור אשר תלד אשת המת יקום על שם אחיו המת, ואין זה שם ממש שיהיה שמו כשמו, אלא יקום על שם אחיו המת בנפש ידבר הכתוב, זהו שאמר ולא ימחה שמו מישראל, שאם לא יקום ימחה שמו מישראל סבא, וזה מבואר.
וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל: עריכה
ולא-ימחה שמו מישראל. שיהיה הולד נחשב אצל ה' יתעלה קיום פריה ורביה למת, שהרי נולד על-ידי קדושיו של מת, ואין היבם צריך לקדשה קדושין אחרים. וזה מאס אונן בשנאתו את אחיו, ובזה, וקצף האל יתברך עליו קצף.
[מובא בפירושו לפסוק ט'] וע"ד הפשט בטעם מצות היבום כדי שישאר בבית המת ולא ימשול זר על אשתו ועל נכסיו, כענין שכתוב לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, כי בזה אומדין דעתו של מת כי הוא רוצה שימשול אחיו על נכסיו ועל אשתו יותר מאחר כיון שאין לו זרע שיירשנו, זה טעם היבום.
ולא ימחה שמו. (שם כד) פרט לאשת סריס ששמו מחוי:
וסמכו בו רבותינו (ספרי קנו, יבמות כד.) מדרש, שיהא גדול האחים מיבם, ושהאילונית אינה מתיבמת, וכן אשת הסריס ששמו מחוי. וזה כולו אסמכתא, כי האילונית ואשת הסריס מגופיה דקרא נפקי:
הבכור אשר תלד. יקרא בשם אחיו. ולא ימחה שמו. על הנחלה ידבר.