ביאור:מ"ג דברים כב ט
לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם עריכה
כלאים. (קידושין לט. חולין פב) חטה ושעורה וחרצן במפולת יד:
לא תזרע כרמך כלאים. קבלו רז"ל שאינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, וזהו לשון לא תזרע כרמך כלאים, כרמך הוא החרצן כלאים הם חטה ושעורה. ודקדקו זה רז"ל ממה שכתוב כרמך כלאים ולא אמר כרמך לא תזרע כלאים כמו שאמר (ויקרא יט) שדך לא תזרע כלאים, שאלו אמר כן הייתי מבין כרמך שהוא זרוע חרצן לא תזרענו כלאים שהן חטה ושעורה, אבל עכשו כשאמר כרמך כלאים יש להבין שהוא זורע זריעת החרצן והכלאים כאחד, אם כן אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כקבלת רז"ל. ומי שזרע חטה ושעורה וחרצן בארץ לוקה שתים, אחת משום כלאי זרעים ואחת משום כלאי כרם, כלאי זרעים אינו חייב בהן אלא בארץ אבל כלאי הכרם אפילו בחוצה לארץ בזמן הזה חייב מדרבנן, מתוך שהתורה החמירה בהן איסור הנאה בארץ, שנאמר פן תקדש, ודרשו רבותינו ז"ל פן תוקד אש.
וטעם איסור הכלאים סודו הוא ערבוב הכחות העליונים למעלה, וכבר הארכתי בפסוק את חקותי תשמרו (ויקרא יט) בסדר קדושים תהיו:
פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם: עריכה
וטעם "פן" כמו כי תקדש, וכן ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו (שם י ז), וכן ולא תגעו בו פן תמותון (בראשית ג ג). ויתכן שפירושו כמו פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה (להלן לב כז), כענין שמא, לומר לא תזרע אותו כלאים פן יצמח ויאסר עליך הכל, כי אינן נאסרין אלא כמו ששנינו (כלאים פ"ז ה"ז) תבואה מתקדשת משתשריש, וענבים משיעשו כפול הלבן:
פן תקדש. כתרגומו תסתאב כל דבר הנתעב על האדם בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור נופל בו לשון קדש כמו (ישעיה סה) אל תגש בי כי קדשתיך:
תקדש תאמר בקדשים:
לא תזרע כלאים. פירוש פן תקדש כבר פירשו מנחם בן סרוק הספרדי במחברתו והוא מגזרת קדש בעבור שיתערב זה עם זה:
המלאה. זה מילוי ותוספת שהזרע מוסיף:
ועשית מעקה. מצות המעקה מחודשת, או מבוארת מלא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט טז). אבל מצות הכלאים מבוארת, שכבר אמר (שם פסוק יט) שדך לא תזרע כלאים, והנה במשמע ההוא כל מקום הנזרע. והוסיף בכאן כי אם יזרע הכרם כלאים יקדש הזרע אשר יזרע ותבואת הכרם, לומר שיאסר בהנאה כהקדש: וטעם "פן" כמו כי תקדש, וכן ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו (שם י ז), וכן ולא תגעו בו פן תמותון (בראשית ג ג). ויתכן שפירושו כמו פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה (להלן לב כז), כענין שמא, לומר לא תזרע אותו כלאים פן יצמח ויאסר עליך הכל, כי אינן נאסרין אלא כמו ששנינו (כלאים פ"ז ה"ז) תבואה מתקדשת משתשריש, וענבים משיעשו כפול הלבן:
[מובא בפירושו לפסוק ח'] כי תבנה בית חדש. אם קיימת מצות שלוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה שמצוה גוררת מצוה ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים לכך נסמכו פרשיות הללו:
[מובא בפירושו לפסוק ו'] כי יקרא קן צפור. לכך נסמכו פרשיות הללו לומר דמצוה גוררת מצוה שע"י שלוח הקן יזכה לאורך ימים ושיבנה בית חדש ויעשה מצות מעקה ומה כתיב אחריו לא תזרע כרמך כלאים שתזכה לכרם ולזרוע ומה כתיב אחריו לא תחרוש בשור ובחמור יחדו שתזכה לשוורים וחמורי' ולא תחרוש בהם יחדו ומה כתיב אחריו לא תלבש שעטנז שתזכה לטלית נאה ותעשה בו ציצית וגדולה מצות ציצית כדמסיק בפרק במה מדליקין כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנא' ביום ההוא יחזיקו עשרה אנשים וכו'.
כי תבנה בית חדש. נדבקה זאת הפרשה אחר שנלחמו והם בארץ החל במצות הבית: (...) ואחר מצות הבית מצות הזרע והנטע כי אחר שהוא בארץ ובנה בית וזרע:
[מובא בפירושו לפרק כ"א פסוק ט"ו] כי-תהיין לאיש שתי נשים. אחר נצחון המלחמה, דבר בעניני בני המדינה, והם עסקי הנשים והבנים (להלן טו-כג), והמקנה (כב, א-ד), והתכשיטים (שם ה), והציד (שם ו-ז) והבנין (שם ח), ועבודת האדמה (שם ט-יב).
[מובא בפירושו לפסוק ח'] ורז"ל אמרו (תנחומא תצא א) אם קיימת מצות מעקה תזכה לכרם, מה ענין המעקה אל הכרם אלא לפי שהיין מפיל את השכור כדמסיק בילקוט מה הגפן בוצרין אותו והוא שותק ואח"כ משקין לאדם ומפילין אותו כו' עיין סוף פר' וישב (מ קמו) לפיכך דווקא אחר עשיית המעקה המצלת מן הנפילה תזכה לכרם ולא קודם לכן כי יפול הנופל ממנו, רמז לדבר כי יפול הנופל סוף תיבת עולה למספר יין.