ביאור:מ"ג דברים יג ט
לֹא תֹאבֶה לוֹ
עריכהלא תאבה לו. לא תהא תאב לו לא תאהבנו לפי שנאמר (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך את זה לא תאהב:
לא תאבה לו. לא תהא תאב לו, ולא תאהבנו, לפי שנאמר (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך, את זה לא תאהב, לשון רש"י מספרי (ראה סז). אבל בגמרא (סנהדרין סא:) אמרו הא אבה ושמע חייב. וכן הדבר, כי אבה לשון רצון, ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם (להלן כג ו), לא רצה, לא אבה יבמי (להלן כה ז), ממה שאמר (שם) ואם לא יחפץ: והנה לא תאבה לו, בלב, ולא תשמע אליו, שתודה לו לומר כן אעשה, אלך ואעבוד עבודה זרה שאמרת, והוא חייב מיתה בהודאתו. וכן דעת אונקלוס לא תקבל מיניה. ואלו הלאוין כמו ולא תתאוה ולא תחמוד (לעיל ה יח), שאם התאוה בלב עובר בלאו הראשון, ואם הוסיף לעשות כאשר חשב עובר גם בלאו השני:
לא תאבה לו. באמונת הלב:
[מובא בפירושו לפסוק ז'] ואומרו מאלהי העמים פירוש כי יבא בטענה להוכיח ממה שלפניו מאלהי העמים אשר סביבותיכם כי יראו העמים שסביב ישראל יחנו בשלוה ובהצלחה מרובה ויאמרו אליו להדמות למה שלפניו, או יבא בטענה להוכיח הוכחה גדולה והוא כשתהיה עבודה זרה שנתפשטה בעולם שכל העולם או רובו עובדים אותה כמו שאירע בזמנים אלו שמלכות אדום כולם עובדים וכו', והיא פינה גדולה, ולדברי רבותינו ז"ל (יומא י'.) שאמרו עתידה מלכות הרשעה שתתפשט בכל העולם, הנה עבודה זרה אחת בכל העולם מקצה הארץ ועד קצה הארץ והסתה זו עמה טענה להוכיח כי יש בה ממש ח"ו, אף על פי כן אמר לא תאבה לו וגו' פירוש נותנת התורה עצה לאדם שימלט בה ממנו, אחד לא תאבה לו, פירוש על דרך אומרו (משלי א') בני אם יפתוך חטאים אל תבא, פירוש לא תכנס עמו בטענות אלא שלילת הרצון בלא טענה, ועיין מה שפירשתי בפסוק ולא אבה (דברים ב' ל') וישלול שמוע דבריו עוד בזה, והטעם שאם יכנס עמו בטענות התמדת החושב תוליד תכונה הרע באדם:
לא-תאבה לו. באמרו שתחקור לדעת אם כנים דבריו שעבודה-זרה פלונית כך מטיבה וכך מרעה.
[מובא בפירושו לפרק י"ט פסוק י"ג] לא תחוס עינך עליו. שלא תאמר הראשון כבר נהרג למה אנו הורגין את זה ונמצאו שנים הרוגין, לשון רש"י מספרי (שופטים קפז). והטעם, שלא תאמר כאשר נחוס על דם ההרוג טוב שנחוס על דם החי: והנכון, כי הכתוב יצוה בחייבי המיתות ובערת הרע מקרבך, והיא מצות עשה, אבל במרובי התקלות יזהיר עוד במצות לא תעשה שלא ינצלו מידינו, לא מפני מוראם ולא שניתן להם רחמים. וכך הזכיר במסית (לעיל יג ט). ואמר מכשפה לא תחיה (שמות כב יז), מפני היותה רבת המהומה המוכרת רבים בכשפיה. וקצותה את כפה לא תחוס עינך (להלן כה יב), מפני כי הפתאים יהללו אותה בהיותה עוזרת לבעלה, או מפני שהבושת מצוי ואין בו חסרון כיס. וכן בעדים זוממין צוה (להלן פסוק כא) שלא ירחמו עליהם בעבור שלא נעשה בעדותם דבר, או מפני שתקלתם מרובה:
וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו
עריכהולא תשמע אליו. בהתחננו על נפשו למחול לו. לפי שנאמר (שמות כג) עזוב תעזוב עמו לזה לא תעזוב:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. מהו "אבה"? מה התורה" וכו']
ולא תשמע אליו. במעשה:
ולא תשמע אליו. ובזה האופן לא תשמע אליו, ולא תקבל ממנו לעבוד. שאם יהיה בדבר ספק אצלך אם הוא ראוי, סוף שתשמע אליו, כי ספק כזה לא יקרה אלא מחסרון התבוננות בגודל האל יתברך וסדרו בעולם.
וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו
עריכהולא תחוס עינך עליו. לפי שנאמר (ויקרא יט) לא תעמוד על דם רעך על זה לא תחוס:
ולא תחוס עינך עליו, לרחם עליו שלא יומת.
ולא תחוס עינך. להרגו:
[מובא בפירושו לפסוק ז'] ואומרו לא תחוס וגו' פירוש שצריך להרחיק ממנו כל אשר תאוה נפשו אפילו דברים שאין בהם איסור כדי לענות אדם נפשו ולא יחוס ולא יחמול עליו לומר למה יענה נפשו ללא דבר וה' הרשהו לתאבון זה, והנה הגם שעינוי זה היא לנפש עיקרו היא לאותו המתלוה לה שהם כוחות המסיתים שזכרנו, והוא סוד התענית שיתענה האדם לאבד כח הרע הדבוק בו שהוא כח המסית האמור.
[מובא בפירושו לפסוק י'] כי הרג תהרגנו. דברי התורה כלה רחמים מבעל הרחמים יתעלה, וכאשר תצוה עלינו להרוג המחויב לא כוונה שנעשה כן דרך נקמה שננקום ממנו כיון שנתחייב בה, כי זה היה סבה להרגיל טבענו במדת האכזריות, אך הכוונה בנקמתו דרך רחמנות לרחם על השאר, ומזה הזכיר לפניו ולא תחוס עינך עליו, ואחריו וכל ישראל ישמעו וייראון ולא יוסיפו לעשות כן עוד, ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו וייראו:
וְלֹא תַחְמֹל
עריכהולא תחמול. לא תהפך בזכותו:
ולא תחמל, על הקורבה הנזכרת שיש לו עמך, כענין שנאמר (מלאכי ג יז) כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו: (...) ובספרי (ראה סח) לא תחמול, לא תלמד עליו זכות,
וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו:
עריכהולא תכסה עליו. אם אתה יודע לו חובה אינך רשאי לשתוק:
ולא תכסה עליו, מהעיד עליו בב"ד. ובספרי (ראה סח) לא תחמול, לא תלמד עליו זכות, ולא תכסה, אם אתה יודע לו חובה אינך רשאי לשתוק. והכל טעם אחד, כי הכסוי, מן מכסה פשעיו (משלי כח יג), וכוסה קלון (שם יב טז), השתיקה מהגיד. ואמר ולא יוספו לעשות כדבר הרע הזה, כי הוא דבר מצוי יעשה תמיד לולי המשפט, אבל ענין הנביא הנזכר איננו בתדירות:
ולא תכסה. שתניחנו רק תגלה הדבר עד שישמעו העדים מפיו כי כן כתוב ואז תהרגנו:
[מובא בפירושו לפסוק ז'] ואומרו ולא תכסה פירוש על דרך מעשה של רב עמרם חסידא (קידושין פ"א.) שצעק נורא בי עמרם ואספו יחד גם בני אדם גם בני איש ובזה גרש ממנו מסית, והוא אומרו לא תכסה עליו הכרז עליו וגלהו לעיני הכל ובזה תהיה נמלט ממנו כי בזה אתה הורגו והוא אומרו כי הרוג תהרגנו,
[מובא בפירושו לפרק ז' פסוק י"ב] והזכיר את המשפטים האלה. להזהיר מאד במשפטים, כי לא יהיה עם רב כלו נזהר במצות כלן שלא יחטאו בהן כלל, רק במשפטים יעמידו התורה, כמו שנאמר בהן (להלן כא כא) וכל ישראל ישמעו ויראו. ועוד כי רבים ירחמו מלסקול האיש ולשרוף אותו אחרי שנעשת העבירה, כמו שנאמר (להלן יט יג) לא תחוס עינך. ועוד שייראו מן התקיפים ומן המטעים, כמו שאמר (לעיל א יז) לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא, ואמר בנביא השקר (להלן יח כב) לא תגור ממנו. והזכיר כל אלה במסית (להלן יג ט), לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו. ויזהיר, לא תשמע אליו, מפני הטעאתו, ולא תחוס עינך, מפני הרחמנות שירחמו רכי הלבב על הנידונים, ולא תכסה, שלא תשתוק בעבור תקפו ויראת בני משפחתו:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. מהו "אבה"? מה התורה" וכו']