ביאור:מ"ג בראשית נ יט
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ
עריכהכי התחת אלהים אני. שמא במקומו אני בתמיה אם הייתי רוצה להרע לכם כלום אני יכול והלא אתם כולכם חשבתם עלי רעה והקב"ה חשבה לטובה והיאך אני לבדי יכול להרע לכם:
ויאמר הגאון כי התחת אלהים אני. כאילו אני במקום אלהים שנפלתם לפני ותאמרו אנחנו עבדיך:
כי התחת אלהים אני. כי נשבר לבי וירא אלהים אני התחת כמו אל תחת:
כי התחת אלהים וגו' פירוש אם אתם חייבים עונש על הדבר אלהים שופט ולא אקום ולא אטור.
אל תיראו כי התחת אלהים אני. יאמר אין לכם לירא מפני כי ירא אלהים אני משועבד אליו ותחת עבדותו, וזה דעת אונקלוס שתרגם ארי דחלא דה' אנא, לפי שתרגום של יראה דחלא וכאלו אמר גוף של יראת ה' אני, ואין הה"א של תמיה אבל היא ה"א ודאית כה"א (שמואל א ב) הנגלה נגליתי אל בית אביך, וחזר והזכיר שנית אל תיראו כי הראשון יראת יוסף והשני יראת הרעב, ומזה אמר אנכי אכלכל אתכם לפי שכיון שמת יעקב חזר הרעב ליושנו, וכמו שהזכרתי למעלה והוא דעת רז"ל:
התחת אלהים אני. האמנם אני דין תחתיו שאדון אחר גזרותיו, ואעניש מי שהיה שליח מאתו לעשותם, כמו 'בית דין המבטל דברי בית דין חברו', כי אמנם הייתם שלוחיו בזה בלי ספק, כענין "לא אתם שלחתם אתי הנה, כי האלהים" (לעיל מה, ח).
וטעם שלא מחל להם, אפשר לצד שבני נח אין הדבר תלוי במחילתם כי יחטא אדם לחבירו כמו שתאמר גזלו ומחל הנגזל אינו פטור הגזלן ממיתה, או אפילו ישראל אם גנב ישראל ומכרו אין ביד הנגנב לפוטרו לגנב ממות. ואמר עוד להם כי יש לדון להם משפט זכות:
[מובא בפירושו לפסוק י"ז] והנה אחיו בקשו ממנו מחילה, ולא באר הכתוב שמחל להם, וכבר בארו רז"ל שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה אינו נמחל לעולם עד שירצה את חברו, ואע"פ שהזכיר הכתוב וינחם אותם וידבר על לבם שנראה בזה שהיה להם רצוי מיוסף מכל מקום לא ראינו שיזכיר הכתוב מחילה ביוסף ולא שיודה להם שישא פשעם וחטאתם ואם כן מתו בענשם בלא מחילת יוסף ואי אפשר להתכפר עונם רק במחלתו ועל כן הוצרך העונש להיותו כמוס וחתום להפקד אחר זמן בענין עשרה הרוגי מלכות: וקרוב אני לומר שיש מזה רמז בכתוב ממה שנכפל הלשון ועשה בזה שני חלקים פשע אחיך וחטאתם פשע עבדי אלהי אביך, והיה ראוי הכתוב לומר ועתה שא נא לפשעם: אבל כיון הכתוב לרמוז אם תשא פשע אחיך וחטאתם יהיה פשע עבדי אלהי אביך נמחל, ובאר הכתוב כי פשע עבדי אלהי אביו הוא פשע אחיו כי יזכיר להם הש"י עונות ראשונים, והבן זה: