ביאור:מ"ג בראשית מב ב
וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם
עריכהכי יש שבר במצרים. שבר לשון מכירה, שנאמר (דברים ב) אכל תשברו מאתם. וראוי להתבונן שלא הזכיר יעקב בלשונו לא אוכל ולא בר אלא שבר, וירא יעקב כי יש שבר במצרים, הנה שמעתי כי יש שבר במצרים, ומה שהוציא התבואה בלשון שבר לפי שלשון שבר כולל התבואה והבר, וכולל ג"כ השוד והשבר, ולכך הוציא הענין כולו בלשון שבר. ואמר עוד ושברו לנו משם, ולא אמרו ושברו לנו אוכל משם, וכל זה כדי שיכלול בלשונו ענין התבואה לשעה, ולרמוז בתוכו ענין הגלות לעתיד. ומזה רמז ואמר רדו שמה ולא אמר לכו לפי שנשתעבדו שם מנין רד"ו. ואמר ושברו לנו משם לרמוז כי ראה להם השבר והגלות משם: ונחיה ולא נמות. שאפילו מה שעתידין להשתעבד שעבוד גדול ברבוי הצרות רמז בתוך דבריו שלא יכלו וימותו מתוך הצרות אבל יחיו באותו השבר. וכענין שדרשו רז"ל (דברים לב) חצי אכלה חצי כלין והם אינם כלין. ועוד הוציאו רז"ל מלת שבר לענין אחר. והוא מלשון שבר ותקוה. וזהו שדרשו וירא יעקב מהו וירא ראה באספקלריא של קדש שיש לו עוד שבר במצרים תקוה. ולא היתה נבואה ממש שיודיענו בפירוש שהוא יוסף:
רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם
עריכהרדו שמה. ולא אמר לכו רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים כמנין רד"ו:
ושברו. וקנו לנו שבר:
וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת:
עריכה[מובא בפירושו לפסוק א'] למה תתראו. אל תראו עצמכם שבעים לפני בני עשו וישמעאל (תענית י:). באותה שעה עדיין היתה להם תבואה. ומפי אחרים שמעתי שהוא לשון כחישה, למה תהיו כחושים ברעב, ודומה לו ומרוה גם הוא יורה, לשון רש"י. ודברי אחרים אין בהם ממש. ומה שאומר אל תראו עצמכם שבעים בפני בני ישמעאל ובני עשו, לא הבינותי, שאין בני ישמעאל ובני עשו עתה בארץ כנען ולמה לא יאמר שלא יראו את עצמן שבעים בפני בני ארץ כנען: ואולי היו בני ישמעאל ובני עשו באים מארץ אחוזתם אל יוסף לשבור, והיו באים דרך ארץ כנען עוברים עליו, ואמר להם שלא יראו עצמן שבעים בפניהם, כי יחשדוהו שיש ליעקב תבואה, ויבואו אליו לאכול עמו לחם בביתו. ואם כן מה שאמר ונחיה ולא נמות טעם אחר הוא, הזהירם להיות נשמרים במעט אשר בידם ושילכו לקנות ממנו שלא ימותו כאשר יתום הלחם אשר בידם: והנכון, למה תתראו במקום הזה, כי היה לכם ליסע מיד כאשר שמעתם שיש שבר במצרים כי כבר בסכנה היו אם לא ימהרו לדבר. וזה טעם ונחיה ולא נמות.
ונחיה ולא נמות. טעם הכפל, נתכוון לומר כי אם לא יעשו כן יתחייבו בנפשם בדין העליון ונמצאים מתים בעולם הזה ונידונים לעולם הבא, ובהשתדלותם בדבר יחיו בעולם הזה ולא ימותו לעולם הבא. או ירצה על זה הדרך ונחיה או לפחות ולא נמות, והכונה היא שאם ישיגו לשבור ברבוי ושופע יחיו כדרך החיים ואם לא ישיגו המספיק ישיגו לפחות הצלת נפשם ממות ברעב:
ונחיה. אף על פי שלא יהיה לשבע נשיג די מחיתנו ובאפן זה לא נמות. ברעב.
כי יש שבר במצרים. שבר לשון מכירה, שנאמר (דברים ב) אכל תשברו מאתם. וראוי להתבונן שלא הזכיר יעקב בלשונו לא אוכל ולא בר אלא שבר, וירא יעקב כי יש שבר במצרים, הנה שמעתי כי יש שבר במצרים, ומה שהוציא התבואה בלשון שבר לפי שלשון שבר כולל התבואה והבר, וכולל ג"כ השוד והשבר, ולכך הוציא הענין כולו בלשון שבר. ואמר עוד ושברו לנו משם, ולא אמרו ושברו לנו אוכל משם, וכל זה כדי שיכלול בלשונו ענין התבואה לשעה, ולרמוז בתוכו ענין הגלות לעתיד. ומזה רמז ואמר רדו שמה ולא אמר לכו לפי שנשתעבדו שם מנין רד"ו. ואמר ושברו לנו משם לרמוז כי ראה להם השבר והגלות משם: ונחיה ולא נמות. שאפילו מה שעתידין להשתעבד שעבוד גדול ברבוי הצרות רמז בתוך דבריו שלא יכלו וימותו מתוך הצרות אבל יחיו באותו השבר. וכענין שדרשו רז"ל (דברים לב) חצי אכלה חצי כלין והם אינם כלין. ועוד הוציאו רז"ל מלת שבר לענין אחר. והוא מלשון שבר ותקוה. וזהו שדרשו וירא יעקב מהו וירא ראה באספקלריא של קדש שיש לו עוד שבר במצרים תקוה. ולא היתה נבואה ממש שיודיענו בפירוש שהוא יוסף: