ביאור:מ"ג בראשית כח ד
וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ
עריכהאת ברכת אברהם. שאמר לו ואעשך לגוי גדול. והתברכו בזרעך. יהיו אותן ברכות האמורות בשבילך ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך:
ויתן לך את ברכת אברהם. כאמרו "והיה ברכה" (לעיל יב, ב), וזה בלמדו דעת את העם, ובזה תהיה ברכת האל יתברך לך ולזרעך אתך לרשתך. כי כשיהיה גם הזרע מורה צדק, יהיה ראוי לירש ויהיה בזה קדוש ה' לא הפכו, כענין "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט, ג), כי בזה "ישמח ה' במעשיו" (תהלים קד, לא).
[מובא בפירושו לפרק כ"ז פסוק ל"ט] הנה משמני הארץ יהיה מושבך. טעם "הנה" לאמר הנה אוכל לתת לך משמני הארץ ומטל השמים, כי לשניכם יספיק שיהיה משמני הארץ וטל השמים, אבל בענין הממשלה שלו תהיה ולו תעבוד. ולא נתן לו גם כן רב דגן ותירוש כאחיו, כי רצה לכבד המבורך ראשונה עליו. ואחרי כן אמר ליעקב: ויתן לך את ברכת אברהם לרשתך את ארץ מגוריך (להלן כח ד), להיות לו רב הדגן והתירוש בארץ כנען מתנת אברהם, ולעשו יהיה הטל ומשמני הארץ בארץ אחרת:
[מובא בפירושו לפרק כ"ז פסוק כ"ט] הוה גביר לאחיך. כי חשב שיהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת ארץ ישראל, ושיחיה בה עם איזה שעבוד, כדי שלא יטריד נפשו בעניני השררות והבלי הנפסדים, כמו שקרה לזרעו אחר כך, כאמרו "מתאב אנכי את גאון יעקב" (עמוס ו, ח). ושיהיה טוב לו שיהיה משעבד תחת אחיו ממה שיהיה משעבד תחת שאר האמות, כאמרם זכרונם לברכה: או בטולך, או בטולא דבר עשו (גיטין יז, א). ומפני שידע שארץ ישראל היתה ראויה ליעקב בלבד, לכן בזאת הברכה שחשב לברך את עשו, לא הזכיר ברכת אברהם ולא ארץ ישראל, כמו שהזכיר ליעקב כשהכירו וברכו (להלן כח, ד).
לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם:
עריכהארץ מגריך. ארץ כנען שאתה דר בה עכשו.
לרשתך את ארץ מגורך. מאחר שלא תקח אשה מבנות כנען שהיו עבדים כמו שצוה אברהם ליצחק: