ביאור:מ"ג בראשית יב טז
וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ
עריכהולאברם היטיב. פרעה בעבורה:
וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה.. וּלְאַבְרָם הֵיטִיב. שֶׁלּא נִמְלְכוּ רִאשׁוֹנָה בּוֹ לְפַתּוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַמִּנְהָג, וְזֶה כִּי חָשְׁבוּ שֶׁלּא הָיָה צרֶךְ לָזֶה כְּלָל מֵאַחַר שֶׁלְּקָחָהּ הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה, וּמֵאַחַר שֶׁאָמְרָה שֶׁהָיְתָה אֲחוֹת אַבְרָם בִּלְבַד וּרְאוּיָה לְהִנָּשֵׂא, לֹא הָיוּ נִשּׂוּאִין מְעֻלִּים מֵאֵלּוּ שֶׁהָיוּ, לְהִנָּשֵׂא לַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרוֹ: "וָאֶקַּח אתָהּ לִי לְאִשָּׁה" (פסוק יט). אֲבָל לְקָחוּהָ לַמֶּלֶךְ רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ הַמֶּלֶךְ הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ בְּמהַר וּבְמַתָּן כַּמִּנְהָג. צאן וּבָקָר.. וַעֲבָדִים. רַב כְּיַד הַמֶּלֶךְ.
וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:
עריכהויהי לו צאן ובקר. נשארו לו, כמו ויהי שם עד היום הזה, לא שקנה אותם במצרים והרויח שם, כי לא היה שואל אברהם אלא שיציל את נפשו לבד, לא שישתכר וירויח בדרך ההוא:
[מובא בפירושו לפרק י"ב פסוק ט'] הלוך ונסוע הנגבה. אולי רצה להתחכם באלהיות, כי הרוצה שיחכים ידרים. (ב"ב כה) אבל על העושר לא בקש, שהרי אמר אם אקח מחוט ועד שרוך נעל. ואותן מתנות שקיבל ע"י שרה היה מוכרח לקבלם כדי שלא יהרגוהו, שהרי כולם נתנו לו דרך חנופה אולי יתפתה ליתן לו את אחותו לאשה, ואילו לא היה מקבל היו חושבים שאין רצונו ליתנה להם והיו הורגים אותו, ומ"מ לא רצה ליהנות מן אותן מתנות ונתנם לבני הפלגשים, שנאמר (בראשית כה ו) ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות. היינו אותן מתנות שכבר קבל מן המצריים נתנם לבני הפלגשים דהיינו בני קטורה והיא הגר המצרית כפירש"י, כי מן המצריים לקח המתנות והחזירם למתנתם ונתנם לבני הגר המצרית.