ביאור:מ"ג בראשית יא י
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד עריכה
שם בן מאת שנה. כשהוליד את ארפכשד שנתים אחר המבול:
[מובא בפירושו לפרק י' פסוק כ"א] וטעם אחי יפת הגדול. שהיה יפת טוב והכתוב הקדים להזכיר שם שהוא קטן קודם יפת שהוא הגדול בעבור כבודו. והעד שאמר הכתוב כי נח היה בן חמש מאות שנה כשהחל להוליד ואין בזה מקום לטעון כי אין פחות מת"ק שנה ובשנת ת"ר שנה בא המבול ובצאת נח מהמבול היה שם בן מאה שנה ושנה אחת והכתוב אמר שנתים אחר המבול. ויש מפרשים כי אחי יפת הגדול ממנו הוא שם. על כן הזכירו הכתוב בתחלה. ואמר כי כאשר נולד שם לא נכנסו משנת ת"ק לנח כי אם ימים מועטים כי יום אחד בשנה חשוב שנה ונח נולד באייר ושם בסיון וכשבא המבול היו לנח תקצ"ט שנה וימים והנה אין לשם צ"ט שנה שלימות לשנת המבול ויהיה שם כשנולד ארפכשד בן מאה שנה וחדשים. ופירוש שנתים שנכנסה השנה השנית מחשבון ראשית המבול גם יש אומרים כי אחר חמשה חדשים מיום המבול שחסרו המים הרתה אשת שם. והנה היה שם בן מאת שנה ושחשבון הזה ימצא בספר מלכים בעשרה מקומות:
שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל: עריכה
ופירוש שנתים. בפסוק אחי יפת הגדול.
אלה תולדות שם. לא תמצא זכרון מיתה בתולדות שם כמו שתמצא בדורות הראשונים מאדם ועד נח. ויתכן להיות בזה טעם בעבור שמלכות בית דוד בא משם, ומשיח בן דוד לא יהיה בו מיתה אבל הוא עתיד שיחיה לעולם, כי מעת בואו יהיה תתל"ז שנים לתשלום האלף הששי, והוא כמנין (ישעיה ט) לםרבה המשרה שחשבון מ' סתומה ת"ר ואחר תתל"ז יכנס מיד באלף השביעי שכלו שבת וחיים נצחיים, ועליו אמר דוד ע"ה (תהלים כא) חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד. ועוד שאין העכו"ם זוכים לתחיית המתים כי אם אנחנו בני שם, והכתוב אמר על העכו"ם שילכו כל אחד בשם אלהיהם הוא שכתוב (מיכה ד) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד, וכתיב בישראל (דברים ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום:
[מובא בפירושו לפסוק י"א] ויולד בנים ובנות. לא הזכיר בשום אחד מאלה העשרה דורות "וימת", כמו שהזכיר באותם עשרה דורות שמאדם ועד נח (פרק ה), כי הם כלם מתו קדם שיהיה ענין הספור המכון אז והוא המבול, אבל אלו היו כלם חיים בזמן שהתחיל ענין הספור המכון בזה, והוא השתדלות אברהם אבינו יותר מכל צדיקי הדורות שלפניו לקרא בשם ה', להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, (על פי תהלים קמה, יב) ולמשכם בעבותות אהבת חסד (על פי הושע יא, ד) לעבדו שכם אחד (על פי צפניה ג, ט).