ביאור:מ"ג בראשית ז ג
גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה עריכה
גם מעוף השמים וגו'. בטהורים הכתוב מדבר ולמד סתום מן המפורש:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מדוע התורה לא כוללת" וכו']
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מדוע התורה לא כוללת" וכו']
[מובא בפירושו לפסוק ג'] הטהורה. פרש"י העתידה להיות טהורה לאכילה [הרחב דבר] פירש"י הוא עפ"י סוגית הגמ' בזבחים קט"ז א' דמפרש התם הא דתניא בברייתא דב"נ מקריבים בבמות זו"נ תמימין ובע"מ טהורים אבל לא טמאים שהוא. מדכתיב ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבמה הטהורה ומכל העוף הטהור. דא"א לפרש תמימין ולא בע"מ דא"מ תמות וזכרות בבהמה ואין תו"ז בעופות. ואיתקיש בהמה לעוף תמימין ובע"מ. פי' שהיה אפשר לפרש הבהמה הטהורה תמימה ולא בע"מ שנקרא טמאה כדכתיב בפ' בחקתי ואם כל בהמה טמאה. ובבע"מ הכ". מש"ה מפרש דכאן אאל"כ דאיתקיש בהמה לעוף דבע"מ כשר. וע"כ פי' טהורה לאכילה קאמר (והפלא על רש"י בזבחים שם שמחק כ"ז) ולפי"ז צריך לומר דהא דכתיב בצווי גם מעוף השמים שבעה וגו'. דוקא טהורים ולא טמאים והכי אי' באגדה דפ' חלק ק"ח ב' בתשובת העורב. אבל אינו כן משמעות הכתובים דכאן דמשמע שנוי בין בהמה לעופות מדלא אמר במקרא אחד כמו דכתיב בהקרבה מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור. אלא נראה דבכלל טהורה ולא טהורה נכלל גם תמימין ולא בע"מ. ואע"ג דב"נ כשר להקריב בע"מ מהקישא דלהלן הוא דרך דרש לדורות וכונה שני' אבל זה אינו אלא בכל קרבנות גוים שאינן לרצון כדאי' בזבחים מ"ה ב'. וגם אין ריח ניחוח בבמה. כדתנן בפ"ב דזבחים. משא"כ בנח שהי' לריח ניחוח ולרצון מש"ה הוזהר שיהיו תמימים דוקא. ומש"ה חילק ה' בציווי בין בהמה לעוף דאין בע"מ בעופות ולא הוצרך למעט מחוסר אבר דפסול בעופות. שהרי בל"ז אסור להביא אל התיבה מחוסר אבר מדכתיב ומכל החי. אבל במעשה הקרבה כתיב ומכל העוף הטהור למעט מחוסר אבר אם נעשה מצאתו מן התבה עד הקרבה. זהו הפי' אצל נח. ומכ"מ דרשו כונה שניה גם לדורות כדרך חז"ל. וכיב"ז הראינו לדעת להלן ל"א י"א ע"ש. אמנם גם זה אמת שאפי' בנח הי' נכלל במשמעות טהרה ואינה טהרה כל המשמעות שבתורה. היינו שיהא ראוי לאכילה ולא הכניס נח עופות טמאים כ"א זוג א' וכאגדה דחלק הנ"ל. ויש נוסחא בזבחים שם דטמאים היינו שנעבדה בהם עבירה. וזה ג"כ בכלל טהורה וטמאה. ויש לדקדק הכי מהא דכתיב בבהמה איש אשתו ובעופות זכר ונקבה. היינו משום דבכלל נעבד בו עבירה שהוא רובע. ובעוף אין רובע מש"ה בבהמה כתיב איש אשתו ששמר אשתו ולא רבע. משא"כ בעוף. אך עיקר משמעות טהרה ואינה טהרה בנח. הוא תמימין וב"מ כמש"כ. מדלא פי' בעופות כמו בבהמה: [עד כאן הרחב דבר] ולפי פשוטו הוא טהורה בלי מום. כלשון המקרא בפ' בחקתי ואם כל בהמה טמאה בבעלי מומין הכתוב מדבר ועי' בהר"ד:
לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: עריכה
גם וגו' לחיות זרע וגו'. בגמ' עבודת כוכבים ו' מפרשי דבא ללמד דטריפות שאינה חיה פסול לקרבן. ולכאורה הי' אפשר דכך הי' הרצון שיהא בקיום המין בעופות יותר מבהמה כמו שהי' ברכה בעופות רבי' יותר מבהמה אבל אאל"כ דאי פי' לחיות זרע היינו לקיום המין האיך לקח נח מהם לקרבן אלא ודאי גם בעופות הי' אך בשביל קרבן והראוים לחיות זרע קאמר:
[מובא בפירושו לפסוק א'] ויאמר ה' לנח. הודיעו השם, כי במדת רחמים ימלט אותו ואת ביתו ויחיה מהם זרע לדורות, וזה טעם: לחיות זרע על פני כל הארץ (להלן פסוק ג), כי מתחלה אמר להחיות אתך (לעיל ו יט). ורמז לו עתה במדת רחמים על הקרבן, להודיע אותו שישעה אל קרבנו, ובזכות קרבנו יקיים העולם ולא יכרת עוד מפני מי המבול. ועל כן מזכיר בו השם המיוחד, כי בכל ענין הקרבנות לא יזכיר "אלהים", כאשר אזכיר (ויקרא א ט) בהגיעי לשם בעזרת השם: