ביאור:מ"ג במדבר לה ה
וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים: עריכה
ומדתם מחוץ לעיר וגו' אלפים באמה. שאלפים אמה יהיו חוץ מע' אמה ושיריים. וזהו ומדתם מחוץ לעיר אלפים באמה:
אלפים באמה. אלף אמה מגרש והשאר שדות וכרמים:
ומדותם וגו' אלפים באמה. כלומר אלפים אמה תתנו להם סביב, ומהם אלף הפנימיים למגרש והחיצוניים לשדות ולכרמים:
[מובא בפירושו לפסוק ד'] אלף אמה סביב. (עירובין נא) ואחריו הוא אומר אלפים באמה הא כיצד אלפים הוא נותן להם סביב. ומהם אלף הפנימים למגרש והחיצונים לשדות ולכרמים:
[מובא בפירושו לפסוק ב'] ומגרש. ריוח מקום חלק חוץ לעיר סביב להיות לעיר לנוי, ואין רשאין לבנות בו בית ולא ליטע כרם ולא לזרוע זריעה. אלף אמה סביב (פסוק ד), ואחריו אומר אלפים אמה (פסוק ה), הא כיצד, אלפים הוא נותן להם סביב, ומהם אלף פנימים למגרש והחצונים לשדות סביב ולכרמים, לשון רש"י מדברי רבותינו (סוטה כז:). והנכון בעיני על דרך הפשט, שיאמר שיתנו למגרש אלף אמה בסביבות העיר כנגדה, שיהיו לה לארכה אלף אמה, חמש מאות לרוח האחד, ולרחבה כמו כן אלף אמה, חמש מאות אמה לכל רוח, ואחר כך אמר שיעשו מרובע אלפים אמה על אלפים אמה ותהיה העיר באמצע הרבוע. הוסיף להם מגרש שלא כנגד העיר כשיעור הראשון שכנגד העיר, עד שנמצא כשתשאיר למגרש אלף אמה בסביבותיה כאשר עשה בתחלה תהיה העיר אלף על אלף ברבוע, והנה העיר רביע במה שיתנו ללוים: ודע, כי לשון פאה יאמר על הצד כולו, וכן מאה באמה אורך לפאה האחת (שמות כז ט), לעבר כולו, וכן כל הנזכרים שם, וכן הפאות שבסוף ספר יחזקאל. ועוד, שאם היה אומר למדוד מן העיר אל החוץ אלפים אמה לכל רוח, היה אומר ומדותם מחוץ לעיר לפאת קדמה וגו'. אבל "ומדותם את פאת קדמה" היא מדידת הצד ההוא כאשר פירשתי, וכן נאה להם לערים שתהיה להם אחוזה מרובעת, לא שימדדו אלפים אמה לארבע הרוחות כנגד העיר והקרנות לא תהיינה להם. ודומה לזה, סביב שמונה עשר אלף (יחזקאל מח לה), כי העיר בין כל סביבותיה שמונה עשר אלף, כי מנה בארבע הפאות ארבעת אלפים וחמש מאות שהן שמונה עשר אלף לכולן [כי מדד בארבע הפאות]: ונכון הוא, שיהיו אלף אמה אשר נתן להם סביב כנגד העיר למגרש שלא יזרע והאלף אשר הוסיף בכתוב השני בארבע הפאות לשדות וכרמים כמו שקבלו רבותינו, אבל שם הכל מגרש בלשון הכתוב, אלא שזה נעבד ונזרע וזה לא יעבד בו ולא יזרע, ולכך הפרישן זה מזה: