ביאור:מ"ג במדבר כח לא
מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ
עריכה[מובא בפירושו לפסוק כ"ה] ועוד כתיב גביה מלבד עולת התמיד מאי טעמא לא כתיב בהדיה ומלבד שתי הלחם ופר ושני אילים ושני כבשים הקריבים באותו יום כמו שכתוב בר"ה מלבד עולת החדש ומלבד עולת התמיד וכן ביום הכפורים מלבד חטאת הכפורים ועולת התמיד וי"ל שהם נזכרים בכלל מה שכתוב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה בשבועותיכם בגלל המנחה כל אלו באין ולא במוסף.
[מובא בפירושו לפרק כ"ט פסוק ו'] הזכיר באחד לחדש השביעי מלבד עלת החדש ומנחתה, ולא הזכיר חטאת החדש. וביום הכפורים הזכיר מלבד חטאת הכפורים, ולא הזכיר עולת הכפורים. והטעם, כי ביום הכפורים בידוע שהעולה שצוה בכאן מלבד העולה שצוה שם, כי ביום אחד נצטוו ואינם שוים, כי שם (ויקרא טז ה) לא נצטוו ישראל אלא איל אחד לעולה ובכאן צוה לעולה פר ואיל ושבעה כבשים, אם כן דבר ברור הוא שאלו מוספין על הנזכרים שם, אבל החטאת שהוא שוה כאן וכאן היה אפשר לטעות בו ולחשוב שהוא החטאת שהוזכר שם כי אין ביום אחד שני חטאות, ולכך הזכיר אותו ופירש בו "מלבד חטאת הכפורים", שאותו חטאת הוא חטאת הכפורים, כלומר החטאת פנימי שנשרף מכפר על המקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, וזה חטאת חיצונה כשאר חטאות הבאים עם המוספין: וכן ביום הבכורים לא הוצרך לומר כי מה שצוה בכאן מלבד מה שנאמר בו בפרשת המועדות, כיון שביום אחד נאמרו בו שתי הפרשיות ואינן שוות. ולא הוצרך להזכיר גם החטאת, מפני שפירש שם (ויקרא כג יח) והקרבתם על הלחם, שדבר ברור הוא שכל הנזכרים שם באין בגלל הלחם וחובה לו ואלו מוספים עליהם. אבל בראש חודש השביעי, היה במשמע שמה שנאמר (לעיל כח יא) ובראשי חדשיכם תקריבו וגו' יהיה בשאר החדשים כולם, אבל בחדש השביעי יהיה כל קרבנו הקרבן הזה שחדש בו, ועל כן הוצרך לומר מלבד עולת החדש ומנחתה. וכיון שהזכיר כן, כבר למדנו שכל מה שבא בפרשת ובראשי חדשיכם היא מצוה בכל [החדשים] וגם החטאת, ולא הוצרך לומר מלבד עולת החדש ומנחתה וחטאתה:
תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם:
עריכהתמימים יהיו לכם ונסכיהם. אף הנסכים יהיו תמימים. למדו רבותינו (מנחות פז) מכאן שהיין שהעלה קמחין פסול לנסכים:
תמימים יהיו לכם ונסכיהם. אף הנסכים יהיו תמימים, מכאן דרשו רז"ל עלו ביין קמחים פסול לנסכים, שהרי אין ראוי להקריב על גבי המזבח אלא דבר המובחר במינו, וכל שאין פסול אך הוא כחוש וכעור אין מקריבין אותו לכתחלה, שאם היה חייב קרבן עולה לא יביא שה כחוש וכעור ויאמר הרי אין בו מום, שעל זה נאמר (מלאכי א) וארור נוכל ויש בעדרו זכר, אלא צריך שיביא מן המובחר. וכן היו ישראל עושין בזמן שבהמ"ק קיים, היו מביאין אילים ממואב, וכבשים שגביהם רחבה מחברון, וגוזלות מהר המלך, ושמן מתקוע, הכל היה מובחר במינו. וכן מצינו בקרבנו של הבל (בראשית ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן, ונתרצה קרבנו, ונאמר בקין שלא הביא מן המובחר (שם) ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וכן כתיב (דברים יב) וכל מבחר נדריכם, וכתיב (במדבר יח) בהרימכם את חלבו ממנו. ואפילו עצי המערכה שהיו עורכין בקרבנות על גבי המזבח נצטוינו בהם שיהיו מובחרין שלא יהא בהן תולעת, ואין מביאים עצים מבנין שנסתר אלא חדשים לעולם. וכל העצים כשרין למערכה חוץ משל זית ושל גפן מפני ישוב ארץ ישראל. וכן נצטוינו בשמן של מנורה להביא מן המובחר, ואין כל השמנים כשרין למנורה אלא שמן זית היוצא מן הכתית בלבד. ומטעם זה אסרו רז"ל שמן שנפל בו עכבר להדליק ממנו נרות של בית הכנסת, ודעת הגאונים ז"ל שאם נמוח ויש בשמן ששים שמותר באכילה, ואם אינו נמוח זורקו והשמן הותר בששים ממנו, ואע"פ שהשמן מותר באכילה פסול למאור, שנאמר (מלאכי א) הקריבהו נא לפחתך, דבעינן דבר המובחר: