ביאור:מ"ג במדבר כח יט
וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם: עריכה
ביאור מדוע הקרבנות באים דווקא מסוגים אלו (ועיי' בפסוק י"א בפרק זה)
רש"י
פרים. כנגד אברהם שנאמר (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם: איל. כנגד אילו של יצחק: כבשים. כנגד יעקב (בראשית ל) והכשבים הפריד יעקב. ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת:
מהי דרכו של המקרא להזכיר או לא להזכיר את יתר קרבנות היום?
אבן עזרא
[מובא בפירושו לפסוק כ"ו] בהקריבכם מנחה חדשה. לחם התנופה הוא העיקר ועמו שבעה כבשים ופר בן בקר ואילים שנים ושני כבשי שלמים והעולה הנזכרת בפרשה הזאת היא חובת היום והעד על דבריהם כי לא באר בשבת ובמועד דבר כלל רק הזכיר בחג המצות וסכות ויום העשור והקרבתם אשה ליי' ולא אמר כמה המספר וכן ביום תרועה ולא הזכיר עולת חדש ועולת התמיד ומנחתה היא העולה הראשונה: