ביאור:מ"ג במדבר כד ט
כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ עריכה
כרע שכב כארי. כתרגומו. יתישבו בארצם בכח ובגבורה:
[מובא בפירושו לפסוק ז'] ואמר שישכנו בה לבטח לא ייראו מכל עם, כארי וכלביא שלא יירא פריץ חיות.
כרע שכב. הטעם שיירש ישראל ארץ כנען ואחר כך תשקוט הארץ: יקימנו. פירשתיו:
כרע שכב וגו'. פירוש אפילו בזמן שכרע פירוש שאינו חוגר כלי זיין ולא עומד למלחמה אלא כורע ויושב לו, ולא זה בלבד אלא אפילו שכב שאינו מרגיש בבאים עליו אף על פי כן אינו חושש כי מי הוא זה שיתקרב אליו להקימו, ואומר וכלביא כפל ההדרגות כנגד ב' כתות שבישראל זו למעלה מזו כמו שכתבנו למעלה שהם הצדיקים והבינונים:
כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. ולמעלה (כג, כד) הקדים לביא, כי כן דרך מתחילה יתגבר מעט כלביא ואח"כ ותנשא והולך כמו הארי שהוא מתגבר והולך. וכאן הקדים ארי ללביא שרמז גם כן שכב כארי בימי משה וכלביא בימי יהושע, שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה:
מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר: עריכה
מברכיך ברוך ואורריך ארור. בלעם שהיה בלבו לקללם לכך סיים בקללה. ויצחק סיים ברכותיו של ויתן לך בברוך, אורריך ארור ומברכיך ברוך (בראשית כז, כט):
[מובא בפירושו לבראשית פרק כ"ז פסוק כ"ט] ארריך ארור ומברכיך ברוך. ובבלעם הוא אומר מברכיך ברוך וארריך ארור (ב"ר) הצדיקים תחלתם יסורי' וסופן שלוה ואורריהם ומצעריהם קודמים למברכיהם לפיכך יצחק הקדים קללת אוררים לברכת מברכים והרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין לפיכך בלעם הקדים ברכה לקללה:
[מובא בפירושו לבראשית פרק כ"ז פסוק כ"ט] ארריך ארור ומברכיך ברוך. ובבלעם הוא אומר (במדבר כד ט) מברכיך ברוך ואורריך ארור, הצדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה, ואורריהן קודמין למברכיהן, והרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין, לפיכך הקדים בלעם ברכה לקללה. לשון רש"י מבראשית רבה (סו ד). ואם כן למה אמר הקב"ה לאברהם (לעיל יב ג) ואברכה מברכיך ומקללך אאור. וזה איננו קשה, כי חזר שם ונברכו בך, והנה הברכה בראש ובסוף. או בעבור מה שפירשנו שם דבר בלשון יחיד ורבים, כי הכל יברכוהו והיחיד אשר יקלל אותו יואר:
[מובא בפירושו לבראשית פרק כ"ז פסוק כ"ט] אורריך ארור ומברכיך ברוך, ובלעם אמר הפך זה וכן נאמר לאברהם ואברכה מברכיך ומקללך אאר, נראה שיש שני מיני אוררים ושני מיני מברכים. מין א' הוא המקלל ממש או מברך ממש, ולעולם כך המדה בצדיקים שתחילתן יסורין וסופן שלוה, והנה כל מברך מסתמא הוא מברך בזמן שצריכין לברכה דהיינו בזמן שהיסורין מצויים, לאפוקי בזמן השלוה אינן צריכין לברכה, כי כן אמר הקב"ה לבלעם כשאמר אם כן אברכם אמר לו אינם צריכין לברכתך כי ברוך הוא. וכל מקלל מסתמא הוא מקלל בזמן השלום, כי בזמן היסורים למה יוסיף קללה. ומזה המין נאמר לאברהם תחילה ואברכה מברכך, כי בהתחלה יהיו היסורין ואז תצטרך למברכים וכל מברכיך אברך אני, ואח"כ בזמן השלום יתקנאו בך רבים ויחשבו לקללך ואני אאר אותם. ומזה המין אמר בלעם מברכיך ברוך ואורריך ארור.
ואורריך ארור. על כן לא אמר לו בלק לקללם יותר אלא אמר לו ברח לך:
מברכיך ברוך וגו'. אמר מברכיך לשון רבים וברוך לשון יחיד, לא רצה לברך אלא אחד, ונתכוון על עצמו ורעה עינו בשאר המברכים, ואמר אורריך ארור נתכוון לומר שאין כל אורריו ארורים, ובא למעט עצמו מהארירה, ואולי כי לרעה נתכוון על זה הדרך מברכיך יתקיימו דבריו ותהיה ברוך, ואורריך יתקיימו דבריו ותהיה וגו', והערים הרשע בזה לקיים אם יקללם אחר כך, ולזה הקדים מאמר ברוך לארור להעמידם בארור חס ושלום, וה' השיב גמולו בראשו ונתקיימה בו הקללה ונתארר בעולם הזה ובעולם הבא כאומרם ז"ל (סנהדרין צ.) בלעם אין לו חלק לעולם הבא:
מברכיך ברוך. כמו (בראשית מט) בנות צעדה, (משלי כח) וצדיקים ככפיר יבטח:
מברכיך ברוך. כמו שהיה הענין באברהם, כי אמנם שרידי ישראל יהיו במדרגת אברהם אבינו, כאמרו "כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב, כאשר שש על אבתיך" (שם ל, ט).