ביאור:מ"ג במדבר יד כג
אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם עריכה
אם יראו. לא יראו:
אם יראו את הארץ. שלא יראו את הארץ, כלשון כל "אם" שאין אחריו תנאי כפול, כמו "אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם אקח מכל אשר לך" (בראשית יד, כג), "חי ה' אם יומת" (שמואל א יט, ו) ודומיהם.
[מובא בפירושו לבראשית פרק י"ד פסוק כ"ג] אם מחוט ועד שרוך נעל. כל "אם" שבמקרא כשלא יבוא אחריו פעל תנאי יהיה במקום מלת "שלא". אמר אם כן: "הרמתי ידי" שלא "מחוט ועד שרוך נעל" אוכל לתן לך, שאין בידי כלום, ושלא "אקח מכל אשר לך". וכן: "אם יראו את הארץ" (במדבר יד, כג) שלא יראו; "אם אתם תבאו" (שם שם, ל) שלא תבואו; "חי ה', אם יומת" (שמואל א יט, ו) שלא יומת; "חי ה' אשר עמדתי לפניו, אם אקח" (מלכים ב ה, טז) שלא אקח, וזולתם רבים.
[מובא בפירושו לפסוק כ"א] חי אני. לשון שבועה. וימלא כבוד ה' את כל הארץ, אם יראו את הארץ, מקרא מסורס הוא, חי אני נאם ה' כי כל האנשים אם יראו את הארץ, וכבודי ימלא את הארץ שלא יתחלל שמי במגפה הזאת לאמר מבלתי יכולת ה' להביאם, שלא אמיתם פתאום כאיש אחד אלא באחור ארבעים שנה מעט מעט, לשון רש"י: ואינו נכון כלל. אבל הכתובים האלה חסרי השבועה לכבוד של מעלה, חי אני וימלא כבודי את כל הארץ, אם כל האנשים המנסים אותי יראו את הארץ אין הדבר ככה. וכן חי אני נאם ה' וגו' אם אתם תבואו אל הארץ (להלן פסוקים כח ל), יחסר השבועה. וככה יקצרו אף בהדיוט, כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף (ש"ב ג לה), לא ירצו לפרש האלה, כה יעשה אלהים לאויבי דוד וכה יוסיף, יחסרו הברכה: וכן מצינו שאמר כלב ליהושע (יהושע יד ו) אתה ידעת את הדבר אשר דבר ה' על אודותי ועל אודותיך, וכתיב (שם פסוק ט) וישבע משה ביום ההוא לאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם כי מלאת אחרי ה' אלהי, והוא ממה שנאמר כאן (פסוק כד) ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה, ויזכיר בהבטחה זו שבועה, כי הכל נקשר בפסוק ואולם חי אני שהוא שבועה כמו שפירשתי, ואמר "וישבע משה", כי משה הזכיר השבועה:
וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ: עריכה
לא יראוה. לא יראו את הארץ:
וכל מנאצי. מבניהם:
וטעם וכל מנאצי לא יראוה. כי כל מנאצי לא יראוה. ור"א אמר, כל מנאצי, מבניהם. ואין בו טעם. ואולי ירמוז זה לדורות הגולים ממנה כדברי רבותינו (תענית כט.), וכאן קבע להם בכיה לדורות בלילה הזה, שיזכור להם עונשם הראשון:
וכל מנאצי. מבני בניהם לא יראוה. ויהיה רמז לבכיה לדורות, לזמן החורבן והגלות שלא זכו לראותה:
וכל מנאצי לא יראוה. וגם מבניהם שאינם בזאת הגזרה שלא יגיעו לכ' שנה כל אותם שינאצוני לעתיד לא יראוה, כמו שקרה למתים על דבר קרח ועל דבר פעור ובנחשים השרפים.
אם יראו וגו' וכל מנאצי וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לפרש המנאצים מנין יעלה על הדעת שלא יהיו בכלל הגזירה שהוצרך לפרטם. ואפשר כי לפי שה' אמר וינסו אותי זה עשר פעמים שזה יגיד כי כל שלא ניסה עשר פעמים והם אותם שיצאו ממצרים פחות מכ' אינם בכלל הגזירה, לזה הוציא המנאצים מהכלל שהגם שיהיה בהם שלא ניסו עשר פעמים נחתמו בגזירה זו, ומנאציו הם המרגלים או אותם שהיו זורקין אבנים בענן ה' כדברי רז"ל (סוטה לה.): גם נתכוין הכתוב לרשום פרט חדש במרגלים שלא יהיו ראויים לארץ פירוש שלא יטלו חלק בה, וכמו שאמרו במסכת בבא בתרא דף קי"ז שבניהם של מרגלים לא נטלו חלק המרגלים בארץ אלא חלק אבי אביהם עד כאן. מה שאין כן כל הדור ההוא שנטלו חלקם בניהם, ופירוש יראוה פירוש שלא יהיו ראויים לה, ולזה גמר אומר ועבדי כלב וגו' וזרעו יורישנה, וידיעת ההפכים מושכלת מהנאמר: