ביאור:מ"ג במדבר יא יב
הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ עריכה
(...) ופירוש תיבת ה"א של האנכי היא ה"א ההנחה פירוש שמתרצה משה להתחייב במה שחייב האב לבן ואפילו חיוב של דבריהם (...)
האנכי הריתי את כל העם הזה. על דעת אונקלוס כמו על ברכות הורי (בראשית מט כו), כי האב יקרא הורה מפני שנותן ומזמין ההריון, יאמר אם אני אביהם, או אמם שילדתי אותם: ובעלי הפשט אמרו בהפך, האנכי אמם שהייתי הרה בהם ויולדת. וכן ותהר את מרים ואת שמי (דה"י א ד יז) שהרתה וילדה אותם, או אנכי אביהם שילדתיהו, כמו ויולד נח (בראשית ו י), לאביך זה ילדך (משלי כג כב), וזולתם. ואמר כאשר ישא האומן את היונק, האב או האם: ועל דעתי הכל מליצה באם, וטעמו כמו האנכי הריתי את כל העם הזה ואנכי ילדתיהו, והזכיר כן כי האשה תסבול צער גדול הבנים בזכרה מה שסבלה בהם מלידה ומבטן ומהריון. ואמר "אומן", כי הוא אומן לא אומנת:
הריתי. האני אמם: ילדתיהו. או אני אביהם כמו ילד את שלח:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "עיון בטענותיו של משה" וכו']
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש "הריתי". האם הפסוק" וכו']
ילדתיהו. ילד את אלמורד. הרי ילד את אחרים לפיכך יאמר וירשתם אותם. ילדתיהו. שניהם בחירק לפי שמפעל שלהם דומה כעין מפעיל אבל ישב שהוא בגוף האדם יאמר וישבתם. ישן וישבתם. כל דומיהן פתחין. וכן מן ירד וירדתם:
הריתי. האני אמם: ילדתיהו. או אני אביהם כמו ילד את שלח:
האנכי הריתי וגו'. דבר בסדר זה, יתבאר על פי דבריהם ז"ל (סנהדרין יט:) שכל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו, גם אמרו ז"ל (תיקונים ע') שכל נשמות עם בני ישראל דור המדבר היו ענפי נשמתו של משה רבינו והוא היה להם לאב, לזה לא אמר האב אני לעם הזה או אם בני הם, כי כן הוא כפי האמת שהוא היה אב לנשמותם ונקראים בניו גם כן לצד שלמדם תורה, אלא האנכי הריתי פירוש כנגד צד היותם ענפיו אמר מה בכך כיון שלא הורה גבר מהם לא יתחייב בטיפולם, וכנגד שנקראים בניו לצד שלמדם תורה אמר אם אנכי ילדתיהו כי דוקא בן הבא דרך לידה לא הבא מאמצעות לימוד תורה: עוד נתכוון בכפל הריתי וילדתיהו לומר שהמשא שעליו של העם הוא כמשא של אב ושל אם יחד שדומה לבן שילדתו אמו ומתה שהאב יעשה מעשה האב והאם, ואולי גם כן שרמז לב' זמנים שחייב האב לישא עול הבן, הא' הוא דבר תורה שהוא עד בן שש עד בן שבע (כתובות סה:), והב' מדברי סופרים עד בן י"ג שנה (שם מט:) והגם שעדיין לא תקנו חז"ל תוספת זמן זה, הוא ענין מושכל לדעת אנוש ומכל שכן משה שהיה נביא, ותמצא שאמרו רז"ל (יומא כח:) קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין הגם שעדיין לא תקנום כמו כן ידע נביא ה' מתקנת חז"ל, ואמר על ב' הזמנים האנכי הריתי כנגד חיוב התורה, אם אנכי ילדתיהו כנגד חיוב דבריהם, ופירוש תיבת ה"א של האנכי היא ה"א ההנחה פירוש שמתרצה משה להתחייב במה שחייב האב לבן ואפילו חיוב של דבריהם ואף על פי כן הנה אלה אנשים גדולים המה למעלה מזמן הקצוב ולמה אתה אומר אלי שאהו בחיקך לאדם גדול בשנים לו יהיה שהם בני הריני פטור מהם, ועוד חוזר וטוען לו יהיה שידון בהם דין קטן לצד שהם מושללים בהשגת המזון ודינם כקטן אף על פי כן לא מתחייב לעשות מה ששואלים ממני לתת להם בשר, והוא אומרו מאין לי בשר פירוש בשלמא אם היו שואלין מזון הצריך יתחייב מדין אב אבל הם שואלין מותרות, ועוד הגם שהם מותרות אם היה לו על האב לשעשע בנו כפי יכלתו אבל מאין לי וגו':
האנכי הריתי. הנה האב יוכל להנהיג את בניו אף על פי שהם חלוקי הדעות, וזה כי כלם חושבים אותו כאוהב שישתדל בכל כחו להטיב להם, אבל אלה אינם בוטחים בי כלל, וחושדים ומנסים לראות מה אעשה בעדם.
כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עריכה
כי תאמר אלי. שאתה אומר אלי שאהו בחיקך
שאהו. עד בואו אל האדמה:
כי תאמר אלי שאהו בחיקך. כי לולי זה הייתי בורח והולך:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "עיון בטענותיו של משה" וכו']
האנכי הריתי. הנה האב יוכל להנהיג את בניו אף על פי שהם חלוקי הדעות, וזה כי כלם חושבים אותו כאוהב שישתדל בכל כחו להטיב להם, אבל אלה אינם בוטחים בי כלל, וחושדים ומנסים לראות מה אעשה בעדם.
והיכן אמר לו כן (שמות לב) לך נחה את העם ואומר (שמות ו) ויצום אל בני ישראל ע"מ שיהיו סוקלין אתכם ומחרפין אתכם:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש "הריתי". האם הפסוק" וכו']
ואם ככה את עושה לי. פירש"י שתשש כחו של משה כנקיבה, ורבים כאשר ראו כן תמהו על פירוש זה וכי מפני שתשש כחו של משה כנקיבה אמר לשון את כלפי מעלה. ואני אומר שלא קשה מידי לפי שארז"ל (יל"ש האזינו תתקמה) שהצדיקים מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנאמר (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח ה', והרשעים מתישין כחו שנאמר (דברים לב יח) צור ילדך תשי. וביאור הענין הוא שמצד הפסקת השפע ע"י מעשה הרשעים נראה כאילו יש תשות כח כביכול. וכאן ע"י שנתרשלו ידי האוהב ותש כחו כנקיבה לא היה בו כח להוסיף כח בגבורה של מעלה ע"כ אמר לשון את כלפי מעלה להורות שהא בהא תליא וזה פירוש יקר. וקרוב לשמוע שקאי על מ"ש כאשר ישא האומן, ולא אמר אומנת פירש מהרי"א שאתה עושה לי כאומן זכר הנושא את היונק שאין לו דדים להניק הילד כשבוכה כך אין בידי למלאות שאלתם, וע"ז נאמר ואם ככה את עושה לי כי דמיון זה של נקיבה מצוי בך כביכול כי בידך לרוות צמאם ואתה הורה גבר ואיך תטיל עלי דמיון הנקיבה ואני זכר שאין לו דדים להניק ודמיון את כלפי מעלה אינו תשות כח חלילה אלא מורה על היכולת כנקיבה שיש לה דדים להניק.
האמן. תגין על הה"א שבה' דברים האב מזכה לבניו ואלו הן; בנוי בכח בעושר בחכמה בשנים. בנוי, שנאמר (תהלים צ, טז) יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם. בכח, שנאמר (שם קיב, ב) גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך. בעושר, שנאמר (שם לז, כה) נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה. בחכמה, שנאמר (שם מה, יז) תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ וכתיב (ישעיה נט, כא) לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך. בשנים, דכתיב (דברים יא, כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה. וכשם שהוא זוכה להם כך מחייב אותם בחמשה דברים חלופם, דכתיב (ש"ב ג, כט) יחולו על ראש יואב ואל כל בית אביו ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם. זב - תחת הכח שהזיבות מתשת הכח. ומצורע - תחת הנוי כי הצרעת מגונה על הבריות. ומחזיק בפלך - בור שאין בו חכמה. ונופל בחרב - קצר ימים. וחסר לחם - זה עוני תחת העושר. נמצא שהצדיק זוכה לבניו בה' דברים והחייב מחייב אותם בה' דברים חלופם:
עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו: עריכה
על האדמה אשר נשבעת לאבותיו. אתה אומר לי לשאתם בחיקי: