ביאור:מ"ג במדבר ח יז
כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָהעריכה
כי לי כל בכור. שלי היו הבכורות בקו הדין שהגנתי עליהם בין בכורי מצרים ולקחתי אותם לי עד שטעו בעגל ועכשיו ואקח את הלוים:
כי לי כל בכור. שהיתה מקדם העבודה בבכורות, מפני היותם הנכבדים בביתם ולהם משפט העבודה.
בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִםעריכה
ביום הכותי. זמן כמו אתה עובר היום:
הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי:עריכה
ביום הכתי כל בכור.. הקדשתי. אבל מה שהצרכתי אותם לפדיון היה הטעם בשביל ש"ביום הכתי" הקדשתים לי, שלא יתעסקו בעבודת הדיוט כלל כמו שאסרתי גזה ועבודה בבכור בהמה (דברים טו, יט). וזה עשיתי כדי להצילם בתורת הקדש, שלא היו ראוים להנצל מנגעי 'משלחת מלאכי רעים', בהיות הם הנכבדים בעם וקולר כלם תלוי בהם. ואמרתי שיפדו כדי שיצאו לחלין בזה, שיהיו מתרים בעבודת הדיוט.
[מובא בפירושו לשמות פרק י"א פסוק ה'] וראיתי לתת טעם למה לא יצאו ישראל אלא באמצעות מכת בכורות. עוד למה ה' הכה אפילו בכור שאינו מצרי דכתיב (לקמן י"ב כ"ט) בכור השבי. ואולי כי הטעם הוא לצד שמצינו שקרא ה' לישראל (לעיל ד' כ"ב) בני בכורי וכבר הודיענו רבותינו ז"ל (זהר ח"ב רס"ג) כי כל מה שברא ה' במדת הטוב גם זה לעומת זה עשה האלהים בבחינת הרע וכל בחינה ובחינה שיש בקדושה יש כנגדה בקליפה והקליפה מתאמצת ומתחזקת לאחוז בה, ולזה כנגד בחינת הבכורה שבקדושה היתה בחינת בכורה שבקליפה אוחזת ותוקפת בה לבל שלח עד אשר הרג ה' כל שם הבכורה שבקליפת מצרים בין של מצרים בין של האומות שהיו שם דכתיב עד בכור השבי ובכור השפחה וכל בכור בהמה, וגם בכור ישראל קדש אותם ה' כאומרו (במדבר ח' י"ז) כל בכור וגו' הקדשתי אותם לי כדי שלא תשאר בכורה זולת של קודש אשר הקדיש ה', ולזה מת אפילו בכור בהמה, וכיון שנעקר שם זה נפל ענף הרע שהיה מחזיק בבכור הקדושה ולזה תכף יצאו בני ישראל והגם שמצינו שיצאו ורדפו אחריהם, חשבו שעדיין יש בהם כח לאחוז בם, וצא ולמד מה עלתה בידם לא נותר בהם עד אחד: