ביאור:לקט דברי תורה קצרים לחתונה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

אש ושם ה' באיש ובאשה

במילים איש ואישה יש שתי אותיות משותפות שהן א ו-ש.

כדי שלא תפרוץ אש ביניהם לכל אחד נוספה אות לאיש י ולאישה ה.

כך, אם שם ה' שורה ביניהם הם מוגנים מהאש.

"זכו, שכינה ביניהם, לא זכו, אש אוכלתם" (סוטה י"ז ע"א)

המהר"ל בחידושי אגדות מסביר שלאישה יש יותר פוטנציאל להצית אש כיוון שאצלה האותיות א ו-ש צמודות.

"עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושליים: קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה..." (ירמיהו לג יא‎)

למה נאמר עוד ישמע בלשון עתיד? הרי מברכים את זה בחתונה כאשר קולות החתן והכלה נשמעים?

אלא שהברכה היא שקולות מצהלות ושמחת החתן והכלה המשמחים זה את זו ישמעו גם בעתיד כאשר יהיו זוג ותיק.

באותו עניין גם דורשים את הפסוק: "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך" (ירמיהו ב ב):

שתמיד תזכרו את האהבה שהייתה ביניכם בשעת הכלולות, בתקופת האירוסין ולא תכנסו לשגרה.

"אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה..." מה מכל אלה ה' ברא? את הששון ושמחה או את החתן וכלה?

גם וגם.

ה' ברא את רגש השמחה הנובע מהחיבור. חתונה זה לא סתם לקחת שני אנשים ולשים אותם ביחד. זה כל שדכן יכול לעשות.

כמו שבכימיה יש תערובת שזה סתם שני חומרים שמעורבבים ביחד.

ויש תרכובת שזה שני חומרים שכשהם מעורבבים הם נהפכים לחומר חדש.

ככה גם בחתונה החתן והכלה הופכים להיות אדם אחד, כמו שכתוב: על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". וזה כבר בריאה חדשה.

"(יש לתת לעני) די מחסורו אשר יחסר לו" (דברים טו ח).

רש"י כותב: "לו – זה אשה, שנאמר: אעשה לו עזר כנגדו", כלומר יש לדאוג לו לאישה ולצורכי הכנסת כלה למי שצריך.

ואכן הדבר הראשון שה' נתן לאדם לאחר שראה ש"לא טוב היות האדם לבדו" הוא אישה.

בעל העקידה מסביר את משמעות שני השמות שניתנו לאם כל חי:

אישה - "כי מאיש לוקחה זאת" - מסמל את שיוויונה של האישה לאיש - לשניהם תפקיד שווה בעולם.
חוה - "כי היא היתה אם כל חי" - את תפקידה המיוחד של האישה, לדאוג לצאצאים, לדורות הבאים.

ומעניין שכבר לפני 500 שנה בעל העקידה מסביר שהנשים נקראות "אישה" ולא חוה, להדגיש את תפקידה השווה לזה של הגברים.