ביאור:יום חצי הולדת
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
יש ילדים, שכל-כך אוהבים לחגוג יום-הולדת, שהם רוצים שיחגגו להם כל חצי שנה, במקום כל שנה (וקוראים לזה "יום חצי הולדת"). האם יש לכך בסיס בתורה?
לדעתי כן, כמו שנאמר (שמות יב לז-לט): "ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה ... ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצריים, עוגות מצות , כי לא חמץ...": ביום שבו יצאו בני ישראל ממצרים, ב-15 בחודש הראשון (ניסן), הם ישבו בסוכות, ואכלו שם מצות. אנחנו מזכירים את יציאת מצרים בכך שאנחנו משחזרים את מעשי אבותינו - אך לא בבת-אחת אלא בשני חגים שונים:
- אנחנו אוכלים "מצות" בחג המצות, שחל ב-15 בחודש הראשון (ט"ו בניסן);
- ואנחנו יושבים "בסוכות" בחג הסוכות, שחל ב-15 בחודש השביעי (ט"ו בתשרי) - בדיוק חצי שנה מאוחר יותר!
כנראה, ה' לא רצה לחייב אותנו לשבת בסוכות ולאכול מצות באותו יום - אולי משום שיש בכך טרחה רבה מדי; ולכן הוא פיצל את זכרון יציאת מצרים לשני חגים, בהפרש של חצי שנה - חג המצות וחג הסוכות.
לפי זה, חג המצות הוא ה"יום הולדת" של עם ישראל, וחג הסוכות הוא "יום חצי הולדת"...
מדוע אין עושים סוכות בחודש ניסן שבו יצאו בני ישראל ממצרים? - תשובות נוספות
עריכה1. פירשנו שחג הסוכות נדחה בחצי שנה כדי להקל על עם ישראל, שלא יצטרכו גם לאכול מצות וגם לשבת בסוכות באותו חג.
תשובות נוספות מאת ברוריה בן-דוד (וייס) :
2. הרב יצחק מאיר רוטנברג אלטר (מייסד חסידות גור, מחבר "חידושי הרים" על התורה, התלמוד ושולחן ערוך) מציע תשובה על השאלה מדוע לא נצטוו בני ישראל לחגוג את חג הסוכות בחודש ניסן כאשר הוקפו מיד בענני הכבוד בצאתם ממצרים.
על מצוות סוכה נכתב "למען ידעו" (ויקרא כג מג), כלומר : בשביל מצוות הסוכה דרושה דעת (ידיעה, הבנה), בכל ימות השנה צובר האדם עבירות (אין אדם חוטא, אלא אם נכנסה בו רוח שטות) נמצא שהחוטא הוא חסר דעה, לפיכך איננו חייב לקיים מצוות סוכה, אולם רק לאחר ראש השנה ויום הכיפורים, כאשר האדם מיטהר מחטאיו ונתכפרו לו עוונותיו הוא חוזר להיות בעל דעת ודעה, על כן הגיע המועד לקיים מצוות סוכה.
לפיכך, אמר בעל "חידושי הרים", הדין הוא שאדם המצטער (למשל חולה) פטור מן הסוכה, מכיוון שבהיותו מצטער (שרוי באי נוחות) נעדר ממנו יישוב הדעת הדרוש לקיום המצווה שעליה אמרה התורה "למען ידעו".
3. הגאון מוילנה (הגר"א) השיב על שאלתו של בעל "חידושי הרים" בדרך שונה: ידוע שענני הכבוד הסתלקו מעל בני ישראל לאחר חטא העגל כפי שנאמר "וירא משה את העם כי פרוע הוא" (שמות לב כה) נעשו בני ישראל "פרועים" מלשון גלויים, חשופים מענני כבוד, ורק אחרי שה' נתרצה לישראל בעשירי בתשרי, כאשר נעתר לתפילת משה ואמר לו: "סלחתי כדברך" (במדבר יד כ), יום שנקבע כיום הכיפורים לדורות. נצטוו ישראל להקים את המשכן וחזרו ענני הכבוד לסוכך על ישראל.
למחרת יום הכיפורים בי"א בתשרי כנס משה את העם וציווה בפעם הראשונה להביא תרומת נדבה להקמת המשכן לכבוד ה'. במשך יומיים הביא כל העם נדבותיו "והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר" (שמות לו ג) בשני בקרים, היינו ב-י"ב וב-י"ג בתשרי, וביום י"ד בתשרי אספו "חכמי הלב" (האומנים) את כל הנדבות מיד משה
וב-ט"ו בתשרי החלו עוסקים במלאכת המשכן, ואז שבו ענני הכבוד לסוכך על בני ישראל. נמצא לפי חישובו של הגר"א שיום החמישה עשר בתשרי (ט"ו בתשרי) הוא המועד הנכון בו התרחש "בסוכות הושבתי את בני ישראל" ואז נשארו ענני הכבוד לסוכך על בני ישראל במדבר.
לפי האמור במסכת סוכה (דף יא) עושים את חג הסוכות לזכר ענני הכבוד שהיו סוכתם של כל ישראל במדבר.
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-26.
קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/yom_xci_huldt