ביאור:חרף = ירה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ערך מילוני בוויקימילון: חרף = ירה

לשורש חרף כמה משמעויות שקשורות זה בזה

חורף = עונת הגשמים / היורה / מטר (להמטיר)

חרף = ירה / זרק / סקל / השליך

חרף = קילל / גידף   {אולי קשור ל: ירה – יריקה ? בדרך כלל הקללה באה עם יריקה}    

קלס (חרפה) כנראה שיכול של סקל

רגם (אבן)

רגימת אבנים – יריה / זריקה / סקילה

לרגם יש גם משמעות של קללה (בערבית)

באוגריתית

רגם = דיבר / סיפר   (מזכיר את

תרגום בעברית)

וכנראה גם קללה בהקבלה ללחישה (לחש-כישוף-קללה): " רגם עץ ולחשת אבן "

גם בעברית אנחנו משתמשים בביטוי " ירה את דבריו" (דיבר מהר)

רגם קשור לרקם (רוק – rock ) = סלע / אבן

בזק – עניינו בין השאר אבן וגם ספירה (יש קשר בין סיפור / דיבור לספירה)

שמואל א יא ח: " ויפקדם בבזק ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף"

לדעתי העיר בזק = אבן בהן / אבן הגדולה (אגודל), לכך רומז הפסוק:

שופטים א ז: "ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהנות ידיהם ורגליהם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני

כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים ויביאהו ירושלם וימת שם"

--

בראשית ח כב: "עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו"

עמוס ג טו:      "והכיתי בית החרף על בית הקיץ ואבדו בתי השן וספו בתים רבים נאם ה' "

דברים יא יד:   "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך"

הושע ו ג:        "ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ"

שמות יט יג:   "לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר"

שופטים ה יח: "זבלון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה"   (השליך נפשו מנגד)

'

שמואל א יז כה: "ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את ישראל עלה.."

תהלים מד יד:  "תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו" נחמיה ז כג-כד:   בני בצי שלש מאות עשרים וארבעה. בני חריף מאה שנים עשר.

עזרא ב יז-יח:    בני בצי שלש מאות עשרים ושלשה. בני יורה מאה ושנים עשר.

ראו עוד תמרים - יהודה זיו --

עוד בעניין:

קללה              (בראשית יב ג: "ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה" )

ארירה / מארה  (בראשית ט כה: "ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו")

קבה             (במדבר כג ח: "מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' ")

חרף            (שמואל א יז כה: "ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את ישראל עלה..")

חסד (חרפה)  (ויקרא כ יז: "ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא..")

גדף              (תהלים מד יז: "מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם")   אותי מעניין הקשר בין חסד לגדף לשניהם יש גם משמעות של כנף (?)

איוב לט יג:   "כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה "

יחזקאל יז ג: "ואמרת כה אמר אדני ה' הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה.."

לפי אבן שושן : גדף בארמית נוצה, אבל נראה לי שלמעשה כנף.. בדומה לגף / אגף (גפיים) חסד פירושו גם בור (באר, גוב) ולבן (בור = בורית = סבון = נקיון = טוהר = לבן)

לבן עניינו גם לבנה = אבן = רגם ..

ראו מאמרי על: חסידה = ציפור לבנה

מקורות

על-פי מאמר של אביתר כהן שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-02-14.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/ljon_jorj_xrp_0