ביאור:חרב לה'

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שאלה

[מידד שלם, טיול נח"ת פסח ה'תשנ"ט]

(שופטים, ז) גדעון אומר לבנ"י לקרוא "לה' ולגדעון!" אבל בנ"י קוראים "חרב לה' ולגדעון". למה נוספה המילה חרב?

תשובה

תשובה 1 / בשם איתן פינקלשטיין

[הועבר בחוג התנ"ך של ישיבת ההסדר פ"ת]

הקריאה "לה' ולגדעון" היא צעקת-קרב פשוטה.

אבל הקריאה "חרב לה' ולגדעון" היא דו-משמעית: אפשר להבין אותה גם כתאור מצב: "היזהרו, יש חרב לה' ולגדעון"!

המדיינים מאד זלזלו בבני ישראל: הם היו בטוחים שבנ"י חלשים ואין להם כלי נשק. פתאום, באמצע הלילה, הם התעוררים וראו 300 לפידים מקיפים אותם, ושמעו צעקות "חרב לה' ולגדעון!". הם לא ראו מי צועק את הצעקות האלה: הם חשבו שהשומרים הם אלה שצועקים, ואומרים "יש חרב לה' ולגדעון!" כדי להזהיר אותם מפני הצבא האדיר של גדעון שמקיף אותם. זה מאד הפחיד אותם, וזה גם הכניס אותם לבלבול גדול: עד עכשיו הם חשבו שלבנ"י אין נשק, ולכן כל מי שיש לו נשק הוא מדייני. אבל עכשיו, כשיש "חרב לה' ולגדעון", כבר אי אפשר לדעת -- ייתכן שבתוך המחנה יש אנשים שמחזיקים חרבות והם בעצם שייכים למחנה האויב! ולכן הם התחילו לברוח ולהכות איש את רעהו.

לסיכום: הצעקה "חרב לה' ולגדעון" נועדה לבלבל את המדיינים כדי שיכו איש את רעהו.

הסיפור מקביל בהרבה פרטים לסיפור מלחמת מכמש. באותה תקופה התחלק העם לשתי קבוצות: "בני ישראל" שהיו תחת הנהגת שאול, ו"העברים" שהיו משועבדים לפלשתים ונמצאו איתם במחנה. הפלשתים מנעו מהעברים להכין כלי נשק, ולכן היו שאננים ולא האמינו שהעברים ימרדו בהם. הם חשבו שרק בני-ישראל מורדים בהם. כשיונתן ונערו הלכו למצב פלשתים -- הם עשו סימן: "אם כה יאמרו אלינו: 'דומו עד הגיענו אליכם!' -- ועמדנו תחתינו, ולא נעלה אליהם. ואם כה יאמרו: 'עלו עלינו!' ועלינו -- כי נתנם ה' בידנו; וזה לנו האות". אפשר להבין את הסימן כך: "אם הפלשתים יגידו לנו להישאר במקום -- סימן שהם חושבים שאנחנו מבני-ישראל. אבל אם הם יגידו לנו לעלות אליהם -- סימן שהם חושבים שאנחנו מהעברים (הם לא פוחדים מאתנו), ואז נוכל לעלות עליהם ולהפתיע אותם." ואכן, הפלשתים חשבו שיונתן ונערו הם עברים: " "ויאמרו פלשתים:" "" "'הנה עברים יוצאים מן החורים אשר התחבאו שם.' ויענו אנשי המצבה את יונתן ואת נושא כליו ויאמרו: 'עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר!'" ". אבל לפתע פתאום גילו הפלשתים של'עברים' האלה יש חרבות! הפלשתים היו בהלם -- אם להם יש חרבות אז אולי גם לעברים שבתוכנו יש חרבות?! עכשיו כבר אי אפשר לדעת מי עברי ומי פלשתי -- כי גם לעברים יש חרבות! זה בלבל אותם והם התחילו להכות איש את רעהו.

ע' עוד במאמר " חרב איש ברעהו ".

(0)

מקורות

על-פי מאמר של אראל ע"פ איתן פינקלשטיין שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 13 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

תגובות

מאת:

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim2/xrvot