פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



בארבעה מקומות נזכר שהיתה 'חרב איש ברעהו\באחיו':

  • (שופטים ז כב): "וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת וַיָּשֶׂם ה' אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וּבְכָל הַמַּחֲנֶה וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד בֵּית הַשִּׁטָּה צְרֵרָתָה עַד שְׂפַת אָבֵל מְחוֹלָה עַל טַבָּת"- מלחמת גדעון במדיין;
  • (שמואל א יד כ): "וַיִּזָּעֵק שָׁאוּל וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד הַמִּלְחָמָה וְהִנֵּה הָיְתָה חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד"- מלחמת שאול בפלשתים במכמש;
  • (יחזקאל לח כא): "וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל הָרַי חֶרֶב נְאֻם ד' ה', חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה"- מלחמת גוג ומגוג;
  • (חגי ב כב): "וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלְכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלָכוֹת הַגּוֹיִם וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו "- כנראה גם-כן מלחמת גוג ומגוג.

מה משותף לכל המלחמות האלה?

מצאתי שני הסברים אפשריים:

1. בכל המלחמות האלה כתוב שלבני-ישראל לא היתה חרב, ולכן כשהקב"ה רצה להכות את הגויים – הוא היה "חייב" כביכול להשתמש בחרב של הגויים עצמם:

  • במלחמת מכמש כתוב בפירוש (שמ"א יג22): " " "והיה ביום מלחמת - ולא נמצא חרב וחנית ביד כל העם... ותימצא לשאול וליונתן בנו" " ". היו בישראל רק שתי חרבות – אחת לשאול ואחת ליונתן.
  • במלחמת גדעון כתוב שהלוחמים החזיקו כדים, לפידים ושופרות (שופ' ז16), ובוודאי לא היו להם מספיק ידיים להחזיק גם חרבות.. [הערה: באופן סמלי, גם כאן היו בדיוק שתי חרבות – הלוחמים צעקו " " "חרב לה' ולגדעון!" " "].
  • לפני מלחמת גוג ומגוג כתוב (יחז' לח8): " " "באחרית הימים תבוא אל ארץ משובבת מחרב... וישבו לבטח כולם..." " " ובהמשך: " " "ואמרת אעלה אל ארץ פרזות, אבוא השוקטים יושבי לבטח... עושה מקנה וקניין..."" " : אם הבנתי נכון את הפסוקים, הכוונה היא שבאותו זמן כל בני-ישראל ישבו בערי פרזות ויעסקו במסחר, ולא יהיו להם חרבות.

2. בכל המלחמות האלה, המחנות של הגויים כללו הרבה עמים שונים שהתאספו יחד להילחם נגד ישראל. אבל חוץ מהמטרה המשותפת שהיתה להם באותו זמן -- להילחם נגד ישראל – הם לא-כל-כך אהבו זה-את-זה, ולכן ברגע שה' הכניס שם קצת מהומה – מיד התחילו בני העמים השונים להכות זה את זה בחרב:

  • במלחמת מכמש כתוב שבמחנה הפלשתים היו גם "עברים" (שמואל א יד כא)
  • במלחמת גדעון כתוב שבמחנה האוייב היו "מדין ועמלק ובני-קדם" (שופטים ו לג)
  • במלחמת גוג ומגוג כתוב שהיו הרבה עמים (יחזקאל לח): "פרס, כוש ופוט,... גומר,... תוגרמה,... עמים רבים אתך"

ומה הסיבה להבדלים בין הביטויים? למה במלחמת מכמש היתה "חרב איש ברעהו", במלחמת מדין "חרב איש ברעהו ובכל המחנה", ובמלחמת גוג "חרב איש באחיו"?

מצאתי הסבר רק לביטוי האמצעי: ייתכן שמשמעות הביטוי "חרב איש ברעהו ובכל המחנה" היא שהמדיינים היכו לא רק איש את רעהו אלא גם את המחנה עצמו – את האהלים. הקרב של גדעון נגד מדין התרחש בלילה (ב"ראש האשמורת התיכונה"), והמדיינים לא ראו שום דבר, ומרוב בלבול נתנו מכות לאהלים והפילו אותם.

ייתכן שבזה התגשם החלום של החייל המדייני: "ויכהו וייפול ויהפכהו למעלה ונפל האוהל". (אבל לפי הפשט ה'אוהל' בחלום הזה הוא סמל לכל הצבא המדייני – לא רק לאהלים שלהם).

תגובותעריכה

מאת: קוראת

אני חשבתי על הבדל אחר בין המילים "רעהו" ו-"אחיו" ולתפיסתי בלבד:

"חרב איש ברעהו"- מלחמה בין עמים שונים

"חרב איש באחיו"- מלחמת אחים (מלחמת איש בבן עמו)

אין זו קביעה, כי אם שאלה, האם ניתן לתמוך השערה זו שלי על-פי מקורות? (כיוון שאין לי הבנה מספקת במקורות)

תודה.

מאת:

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 3, 5 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-03-01.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim1/xrv