ביאור:הגל והתנ"ך: התפתחות היסטורית

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

' הגל והתנ"ך: התפתחות היסטורית '

הפילוסוף הגרמני גיאורג וילהלם פרידריך הגל (1770-1831), מייסד האידיאליזם הגרמני, ייסד שיטה היסטוריציסטית להבנת ההיסטוריה של הפילוסופיה ושל העולם עצמו, אותה הוא סיכם כ"התקדמות, שבה כל תנועה מתגלה כפתרון לסתירות שהיו בתנועה הקודמת" . "רוח הזמן" (Zeitgeist) היא ההתגלמות הממשית של הגורמים החשובים ביותר הפועלים בהיסטוריה האנושית בכל זמן נתון. נהוג לחלק את הדיאלקטיקה של הגל לשלוש תנועות הקרויות "תזה", "אנטיתזה" ו"סינתזה".

אחד שיישם את שיטתו בלימוד התנ"ך הוא מבקר המקרא הגרמני יוליוס ולהויזן, בספרו "אקדמות לדברי ימי ישראל" (ת"א, דפוס הספר, תרצ"ח), בו הוא מחלק את ההיסטוריה הישראלית לשלוש תקופות:

התקופה הראשונה היא עד מלכות יאשיהו והספרים הידועים בתקופה זו הם המקור היהויסטי והאלוהימי, לפי חלוקה שהייתה קיימת עוד לפניו. בתקופה זו פעלו הנביאים, שהטיפו לעשיית מעשים טובים תחת פולחן הקורבנות הריק, שבשעה זו התקיים בכל מקום בארץ בבמות ללא איסור בנידון, ולפחות הם שאפו לרכז את הפולחן בנקודה אחת.

התקופה השנייה מתחילה מ'מציאת' (או המצאת) הספר בימי יאשיהו המלך, שלדעת ולהויזן היה זה ספר דברים, הדטרונומיסטי. משעה זו נאסרה העבודה בבמות והותרה רק במקדש בירושלים, "המקום אשר יבחר ה'", כפי שמופיע בספר דברים בלבד במקומות רבים בו.

התקופה השלישית היא תקופתו של ספר "תורת כהנים", הוא ספר ויקרא, שאז, לדבריו נכתב. כאן העבודה בבית ה' בלבד כבר נתפשת כדבר מובן-מאליו ולא ניכר הצורך להלחם לשם כך, כפי שהיה ניכר בספר דברים.

כנגד ספרו זה של ולהויזן יצא רד"ץ הופמן בספרו "ראיות מכריעות נגד ולהויזן" (י-ם, דרום, תרפ"ח), שיצא עוד במאה ה-19, ומכיוון מודרני יותר – יחזקאל קויפמן, בספרו הענקי "תולדות האמונה הישראלית" (ת"א, מוסד ביאליק ע"י דביר, 1947), בו הוא מנסה לטעון, כי ספר ויקרא קדום מספר דברים, וזאת הוא עושה באופנים שונים, כמו בדיקת המרקם הלשוני של הספרים.

המתנגד לשיטתו של ולהויזן וחבריו יוכל בכל-זאת לראות את יישום שיטת הגל בתנ"ך, למשל דרך המסופר בספר שופטים: ההיסטוריה חוזרת על עצמה בו, כך שתחילה ישראל יושב על אדמתו לבטח ועובד את ה', אך אז הוא סר ממנו, ועל כן ה' שולח בו אויבים לדכאו, עד שישראל שוב זועק לה' והוא שולח שופט להצילו – וחוזר חלילה. כך מסופר בשופטים ב':

שופטים ב יט: "והיה במות השופט ישבו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם לא הפילו ממעלליהם ומדרכם הקשה".

מבנה זה אף ממשיך וחוזר בתקופות מאוחרות יותר: ישראל סר מה' והוא שולח אותו לגלות פעמיים – ופעמיים הוא מחזיר אותו לארצו, בפעם השנייה אחרי אלפיים שנה... ומה יילד יום יש מי שיודע? האם נלמד מההיסטוריה אם לאו? ולאן כל זה מוביל? ובכן, על פי הכתוב בתנ"ך זה מוביל לשלום עולמי:

ישעיהו יא ו: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם".

באותו עניין, ממשיך ידוע אחר של הגל הוא קארל מרקס, אבי המרכסיזם. ומעניין לראות כי את ניצני הסוציאליזם ניתן לראות כבר בתנ"ך, בדברי הנביאים. ולכך ראה:

היסטוריה כללית של הסוציאליזם והמאבקים הסוציאליים, מאת מאכס באר, הקיבוץ המאוחד - ת"א, 1953

וראה גם מאמרי: ביאור:משיח שמאלני או ימני .

מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-06-18.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0702_0