פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

רקעעריכה

אמנון, בנו של דוד המלך, חשק (כלומר, התאהב) בתמר. הוא כל-כך אהב אותה וחשק בה עד שנהיה חולה‏[1], בשל היותה יפה, בתולה וצנועה, מה שהיה פלא בעיניו. ידידו של אמנון, יונדב בן שמעה, הציע לאמנון שיעשה עצמו חולה, ואז יוכל לבקש מהמלך שישלח את תמר לחדרו, כדי שתכין לביבות לעיניו ותאכיל אותו, וכך יתרפא כביכול. אמנון עשה כדבריו של יונדב, וכשהיה לבד עם תמר - אנס אותה.

שאלהעריכה

מה היה יחסה של תמר אל אמנון לפני האונס? האם היא אהבה אותו?

תשובה / אראלעריכה

לדעתי כן. זה לא כתוב בפירוש, אבל אם זה נכון – זה עוזר להסביר כמה עובדות בסיפור:

לפני המעשה היא אומרת "ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך" – היא באמת התכוונה לזה ולא סתם דיברה מתוך פחד.
בזמן המעשה היא לא צועקת, למרות שאם היתה צועקת בוודאי היו באים להציל אותה (ע' גם דברים כב כד – אם הנאנסת לא צועקת מניחים שהיא שיתפה פעולה).
אחרי המעשה היא אומרת "אל אודות הרעה הגדולה הזאת, מאחרת אשר עשית עימי, לשלחני", כלומר – אל תשלח אותי, אני רוצה להישאר אתך.

תגובה / ידידיה צוקרמן (פרדס-חנה)עריכה

ידידיה: ההוכחות מאד הרגיזו אותי: לטעון טענה כ"כ מוזרה ולבסס אותה על נימוקים כ"כ חלשים?!

א. כשהיא אומרת לאמנון "ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך" צריך לזכור באיזה מצב היא אמרה זאת. כאשר "ויחזק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי" - אמנון לופת את תמר בידיו והיא מתחילה להתחנן לפניו שלא יבצע בה את זממו - " " "אל אחי, אל תענני , כי לא ייעשה כן בישראל: אל תעשה את הנבלה הזאת! ואני -- אנה אוליך את חרפתי? ואתה -- תהיה כאחד הנבלים בישראל!" " " וכשהיא רואה שהתחנונים לא מזיזים לו היא מציעה הצעת פשרה שכזו, בשביל לשכנע אותו לעזוב אותה ולא לאנוס אותה - " " "ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך" " ". הסיפור כל-כך זועק שזה שלב אסטרטגי בתחנונים שלה ובנסיונותיה להינצל!!!

תגובה לתגובה: נכון, בהחלט הגיוני לקרוא את הפסוקים בנימה של תחנונים וייאוש כמו שתיארת, ולכן המשפט של תמר לא מוכיח שהיא אהבה אותו. אבל הוא גם לא מוכיח את ההפך. אי אפשר לדעת בוודאות מה היה יחסה של תמר אל אמנון לפני אותו יום.

ב. זה שהיא לא צועקת בזמן המעשה למרות שנעשה בכוחניות מוחלטת - "ויחזק ממנה ויענה" - לא אומר שהיא אהבה אותו, הרי הכתוב טורח להדגיש כמה פעמים שהמעשה נעשה בכוחניות מוחלטת וללא שום רצון מצידה. מי יודע איזו סיטואציה היתה שם שלא אפשרה לה לצעוק? אולי בושה וכד'...?

תגובה לתגובה: נכון, אנחנו לא יודעים מה בדיוק היה המצב ולמה היא לא צעקה. אבל ע"פ התורה (דברים כב כג): " " "כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש, ומצאה איש בעיר ושכב עימה, והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא, וסקלתם אותם באבנים ומתו: את הנערה על דבר אשר לא צעקה בעיר ואת האיש על דבר אשר עינה את אשת רעהו; וביערת הרע מקרבך" " ". התורה קובעת עונש חמור ביותר – סקילה – לנערה מאורסה שנאנסה ולא צעקה. ההסבר ההגיוני ביותר שמצאתי לחוק הזה הוא, שאם נערה בתולה נאנסת ולא צועקת לעזרה – זה אומר שהיא משתדלת ככל יכולתה לא לפגוע באנס: היא לא רוצה שיתפסו אותו. ולכן היא מעדיפה לסבול בשקט מהמעשה הכוחני שנכפה עליה. וזה אומר שכנראה היה ביניהם קשר עוד לפני האונס – כנראה היה לה 'רומן' איתו (ע"ע דברים כב כג. כך פירשתי גם כאן: תמר לא צעקה כי היא אהבה את אמנון ולא רצתה שהוא ייפגע. היא רצתה שייקח אותה לאישה אחרי המעשה וכך הכל יסתיים בטוב (יחסית).

ג. אני מתפלא על כותב המאמר שמביא מובאה מדברים כב ולא משכיל להבין למה היא לא רצתה שיעזבנה. שם בפסוק כ"ח מוסבר שמי שאונס בתולה " " "לא יוכל שלחה כל ימיו" " " - למה? כי היא אוהבת אותו? לא, כי התורה התחשבה בנערה הנאנסת. בזמנם, לנערה ללא בתולים לא היה סיכוי למצוא חתן, ולכן "כל כך רצתה" להישאר איתו - בעל כרחה, כמובן. ואכן, מסתבר שגם אם הנאנסת היא בת מלך אין לה דורשים - " " "ותשב תמר ושוממה בית אבשלום אחיה" " ".

תגובה לתגובה: ייתכן; קשה לי להתייחס לזה כי לא ידוע לי איך הרגישו נשים באותה תקופה (האם יש דרך להשיג מידע בנושא?). ע"ע דברים כב כט.

מה שנאמר על תמר " " "ותשב תמר ושוממה בית אבשלום אחיה" " " –– לא בהכרח אומר שהיא נשארה בודדה כל החיים; ייתכן שהכוונה פשוט שהיא היתה המומה ואבלה ולא רצתה לצאת מהבית (בינתיים); זה דומה למה שנאמר על עזרא (עזרא ט, אחרי שגילה שיש נישואי תערובת בעם ישראל): " " "קרעתי את בגדי ומעילי ... ואשבה משומם " " ".

מקורותעריכה

על-פי מאמר של ידידיה צוקרמן, אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 8 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-08-01.

תגובותעריכה

מאת: עדי חבשושעריכה

ב17:31:53  19.01.2003

אני חושבת שאתם צודקים ב- 100% ואני גם מאוד ומממש אפילו מסכימה איתכם!!!

מאת: אלוןעריכה

עצם השאלה שלכם בעייתית מאד, בלשון עדינה. זה כאילו שאלתם: "האם תמר הביאה על עצמה את האונס"? וגרוע מכך - התשובה של מר אראל, שיש בה משום האשמת הקרבן: כשאישה לא צועקת, אולי, מר אראל, היא המומה? מפוחדת? מה גורם לך לחשוב (פרט לפסוק בספר דברים, שנכתב על ידי גברים) שאם היא לא צועקת היא "משתפת פעולה"? ה"פרשנות" שלך מסוכנת מאד, וכדאי לצעוק בקול גדול - אני לא משתף פעולה עם הכיוון הזה.

מאת: תום-שעריכה

מנחם, אתה לא חייב להסכים אבל אפשרי לפרש בדרך שאראל בחר לפרש

"תום-ש" 22:12:50  02.09.2003

האם אמנון אהב את תמרעריכה

תגובה מאת: נחום ו.

לדעתי, עד שאתם דנים בשאלה האם תמר אהבה את אמנון, עמדו ושאלו האם אמנון אהב את תמר?

לכאורה הכתוב וחז"ל מעידים עליו שאכן אהב אותה. אולם התבוננות בדברים מעלה, שאין רגשותיו של אמנון כלפי תמר מכונים בשם "אהבה" אלא בשיתוף השם, כדרך שהקרניבור "אוהב בשר" ("דייג, אוהב דגים?" "בטח ובטח!" "אם ככה, למה הוא הורג ואוכל אותם?"--הגשש החיוור). אמנון למען האמת לא אהב אלא את עצמו. רגשותיו כלפי תמר, מן הראוי שנכנה אותם בשם "תאווה" ו"תשוקה", אך לא בשם "אהבה", אלא שלשון בני אדם אינה מבדילה ביניהם.

הערותעריכה

  1. ^ שמואל ב יג ד: "מדוע אתה ככה דל... בבוקר בבוקר", כדרך החולים. מלבי"ם.

קיצור דרך: tnk1/nvir/jmuelb/amnon_wtmr