ביאור:דרך-
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
דרך - בדרך שמוליכה אל
עריכהשאלות
עריכהדברים א ב: "אחד עשר יום מחורב , דרך הר שעיר , עד קדש ברנע".
דברים א יט: "וניסע מחורב , ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמורי , כאשר ציוה ה' אלהינו אותנו; ונבוא עד קדש ברנע".
- הר שעיר והר האמורי הם שני הרים גדולים ושונים זה מזה: הר שעיר הוא באדום - במזרח, והר האמורי הוא בארץ כנען - במערב. איך ייתכן שבני ישראל עברו, כשהלכו מחורב לקדש ברנע, גם דרך הר שעיר וגם דרך הר האמורי?
- ועוד: בדברים א ו-ז כתוב: "ה' אלוהינו דיבר אלינו בחורב לאמור: 'רב לכם שבת בהר הזה. פנו וסעו לכם, ובואו הר האמורי ואל כל שכניו, בערבה בהר ובשפילה ובנגב, ובחוף הים; ארץ הכנעני והלבנון, עד הנהר הגדול נהר פרת", כלומר: הר האמורי הוא היעד הסופי של המסע, ולכן זה לא הגיוני להגיד שהם הגיעו לקדש ברנע "דרך הר האמורי", כאילו שהר האמורי הוא רק תחנת-ביניים!
- ועוד: בפסוקים הבאים (דברים א כ-כא) כתוב: "ואומר אליכם: באתם עד הר האמורי , אשר ה' אלהינו נותן לנו. ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ; עלה רש , כאשר דיבר ה' אלהי אבותיך לך אל תירא ואל תיחת": כלומר - כשבני ישראל הגיעו לקדש ברנע, הם היו רק בתחתית הר האמורי - הם עוד היו צריכים לעלות כדי לרשת אותו. לכן לא הגיוני להגיד שהם הגיעו לקדש ברנע "דרך הר האמורי" - היה יותר הגיוני להגיד שהם הגיעו לקדש ברנע "אשר למרגלות הר האמורי" או משהו מעין זה.
תשובה
עריכהלדעתי, פירוש הביטוי "דרך- [אזור]" בלשון התנ"ך שונה מאשר בימינו: כשכתוב שבני ישראל הלכו (למשל) "דרך הר האמורי", אין הכוונה שהם עברו בהר האמורי, אלא שהם הלכו בדרך שנקראת "דרך הר האמורי", שהיא הדרך שמובילה אל הר האמורי.
לפי זה:
- הדרך שבני ישראל הלכו בה נקראת גם "דרך הר שעיר" וגם "דרך הר האמורי", כי היא מובילה מהר חורב צפונה, ושני ההרים האלה נמצאים מצפון להר חורב (ע' מפה):
- וגם - בני ישראל הלכו ב"דרך הר האמורי", הדרך המובילה להר האמורי, ואכן הגיעו "עד הר האמורי".
פסוקים נוספים
עריכהבהמשך פרשת דברים יש פסוקים נוספים שבהם מופיע הביטוי דרך- [אזור]:
- דברים א מ: "ואתם, פנו לכם; וסעו המדברה, דרך ים סוף": בני ישראל היו בקדש ברנע, שבצפון הנגב; ארץ כנען (והר האמורי) היתה מצפונם, וה' אמר להם לפנות - להסתובב 180 מעלות - וליסוע דרומה, לכיוון המדבר שבדרום הנגב, ב"דרך ים סוף" - הדרך שמובילה לים סוף.
- ואכן (דברים ב א): "ונפן וניסע המדברה, דרך ים סוף , כאשר דיבר ה' אליי...": בני ישראל נסעו דרומה, למדבר, בדרך המובילה לים סוף. הם נדדו בדרך הזאת 40 שנה, הלוך ושוב, אבל לא הגיעו לים סוף אלא נשארו באזור קדש.
- בשנת ה40 (במדבר כ יד): "וישלח משה מלאכים מ קדש , אל מלך אדום ... נעברה נא בארצך...": משה ביקש ממלך אדום שייתן לבני ישראל לעבור בארצו, מקדש (במערב) מזרחה, כדי שיוכלו להיכנס לארץ כנען ממזרח . אבל מלך אדום סירב, ולכן הם נאלצו להקיף את הר שעיר (דברים ב א): "...ונסב את הר שעיר ימים רבים". הפעם הם כבר הגיעו ממש עד ים סוף, שנמצא בפינה הדרומית של הר שעיר.
- כשהגיעו לפינה הדרומית של הר שעיר, אמר להם ה': (דברים ב ג): "רב לכם סוב את ההר הזה; פנו לכם צפונה . ואת העם צו לאמור: 'אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו היושבים בשעיר ; וייראו מכם, ונשמרתם מאוד. אל תתגרו בם, כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל; כי ירושה לעשיו נתתי את הר שעיר" (ל "בני-עשיו" האלה לא היה מלך, הם היו מחוץ לתחום שליטתו של "מלך אדום" , ולכן הם פחדו מישראל ולא נלחמו בהם; ע' רד"צ הופמן, שד"ל, רשב"ם).
- ובני ישראל עשו כך (ב8): "ונעבור מאת אחינו בני עשיו, היושבים ב שעיר , מ דרך הערבה , מ אילת ומ עציון גבר ...": הערבה היא ליד ים סוף (ע' א1: "בערבה מול סוף"), וגם אילת ועציון-גבר הם על חוף ים-סוף. בני ישראל עברו והתרחקו בשלום מאחיהם בני-עשיו היושבים בשעיר, והלכו צפון-מזרחה "מדרך הערבה, מאילת ומעציון גבר" (כלומר - מים-סוף הם הלכו צפון-מזרחה והתרחקו מבני עשיו).
- (דברים ב ח): "...ונפן, ונעבור דרך מדבר מואב": הם פנו צפון-מזרחה והלכו בדרך המובילה אל מדבר מואב, ועוד לפני שהגיעו לאזור מואב - (דברים ב ט): "ויאמר ה' אליי: 'אל תצר את מואב , ואל תתגר בם מלחמה; כי לא אתן לך מארצו ירושה, כי לבני לוט נתתי את ער ירושה".
- (דברים ג א): "ונפן ונעל דרך הבשן ; וייצא עוג מלך הבשן לקראתנו הוא וכל עמו למלחמה אדרעי": בני ישראל עלו בדרך המובילה לבשן, ועוד לפני שהגיעו לבשן - יצא עוג מלך הבשן להילחם בהם.
- כך לדעתי יש לפרש גם את הפסוק (משלי ג יז): "דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום" (פירוט)
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-10-23.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:דרך- - בדרך שמוליכה אל-
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/drk