ביאור:דורש אל המתים - תורה שבכתב ותורה שבע"פ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

כתוב בתורה (דברים יח ט-טו): "כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תִלְמַד לַעֲשׂוֹת, כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר, חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים . כִּי-תוֹעֲבַת ה', כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה; וּבִגְלַל, הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, ה' אֱלֹהֶיךָ, מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. תָּמִים תִּהְיֶה, עִם ה' אֱלֹהֶיךָ. כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם--אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים, יִשְׁמָעוּ; וְאַתָּה--לֹא כֵן, נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן"

בתלמוד בבלי (סנהדרין דף סה: ) מוסבר איסור זה כך: " " ודורש אל המתים " - זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה ".

כאשר קוראים רק את התלמוד, אפשר לחשוב, שרק מעשה-הכשפים המסויים הזה (צום & שינה בבית-הקברות) הוא שנאסר, וכל שאר הצורות של יצירת קשר עם המתים - מותרות. אולם, האיסור המופיע בתורה הוא כללי, אין בו שום התייחסות למעשים מסויימים (צום, הליכה לבית הקברות וכו'), ולא סביר שהוא מתייחס רק למעשה כל-כך מסויים.

כפי שהסברנו במאמר " תורה שבכתב ותורה שבעל-פה ", כדי להבין את משמעות האיסור, חייבים לקרוא את התורה שבכתב והתורה שבעל-פה יחד. כשלומדים בדרך זו, ההסבר המתקבל ביותר על הדעת הוא, שהמקרה המובא בתלמוד הוא מקרה פרטי בלבד, שנועד להדגים את סוג המעשים שאסור לעשות, ולא לתת הגדרה כוללת וממצה (ייתכן שהדוגמה הזאת נבחרה, כי זה היה האופן המקובל אצל הגויים בזמן התלמוד ליצירת קשר עם המתים).

{יש עוד מקומות רבים שבהם התלמוד מביא מקרים פרטיים, למשל בנושא כיבוד הורים, קידושין לא:: " "איזהו מורא ואיזהו כיבוד? מורא - לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו; כיבוד - מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא" ", וברור שיש עוד הרבה חובות שנכללים במצוות כיבוד הורים; או בנושא נקימה ונטירה, רש"י ויקרא יט: " ""לא תיקום " - אמר לו 'השאילני מגלך!'. אמר לו 'לאו!'. למחר אמר לו 'השאילני קרדומך!'. אמר לו 'איני משאילך, כדרך שלא השאלתני' - זו היא נקימה. "ואיזו היא נטירה" - אמר לו 'השאילני קרדומך!'. אמר לו 'לאו!'. למחר אמר לו 'השאילני מגלך!'. אמר לו 'הא לך, ואיני כמותך, שלא השאלתני!'. זו היא נטירה, שנוטר האיבה בלבו אף על פי שאינו נוקם" ", וברור שיש עוד הרבה איסורים שנכללים באיסור נקימה ונטירה} .

כדי להבין את המשמעות הכללית של הפסוק, נלמד את משמעות השורש "דרש" , ונגיע למסקנה שלביטוי "דורש אל המתים" יכולות להיות שתי משמעויות:

א. פונה אל המתים כדי לקבל מידע על נושא חשוב. כך כנראה למד הרמב"ם, שהכליל וכתב (הלכות עבודה-זרה, פרק יא, הלכה יז): " "איזה הוא דורש אל המתים--זה המרעיב את עצמו והולך ולן בבית הקברות, כדי שיבוא המת בחלום, ויודיעו מה ישאל עליו. ויש אחרים שהן לובשים מלבושים ידועים, ואומרין דברים, ומקטירין קטורת ידועה, וישנים לבדם--כדי שיבוא מת פלוני, ויספר עימו בחלום. " "כללו של דבר: כל העושה מעשה כדי שיבוא המת ויודיעו--לוקה" ", כלומר - אסור לנסות ליצור קשר עם המתים במטרה לקבל מהם מידע.

ב. פונה אל המתים כדי להתקרב אליהם ולדבוק בהם. כך כנראה למד רש"י, שכתב בפירושו לתלמוד " רוח הטומאה - שד של בית הקברות ", כלומר - אסור לעשות מעשים במטרה להתחבר עם רוחות שנמצאות בין המתים.

ראו תקשורת עם מתים לאורך הדורות

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-06-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-18-11