הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

דאגה = חשש טבעי מפני אבדן של דבר חשובעריכה

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

  ערך מילוני בוויקימילון: דאג
ראה מקורות נוספים בערכי לשון הקודש ערך: דאג

ע"פ הרב חנוך גבהרד והרב אברהם וינברג, שיעורים באגדות חז"ל סנהדרין ק:

דאגה היא רגש של פחד וחשש מפני אבדן של דברים חשובים ויקרים הקשורים אל עצם החיים ומשמעותם, למשל:

  • חשש התנתקות (יהושע כב כד): "ואם לא מדאגה מדבר עשינו את זאת לאמר מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה לכם ולידוד אלהי ישראל"
  • שלום המשפחה (שמואל א ט ה): "המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנערו אשר עמו לכה ונשובה פן יחדל אבי מן האתנות ודאג לנו",  (שמואל א י ב): "...והנה נטש אביך את דברי האתנות ודאג לכם לאמר 'מה אעשה לבני?!'"
  • בצורת (ירמיהו יז ח): "והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא ירא כי יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי"
  • אויבים (ירמיהו לח יט): "ויאמר המלך צדקיהו אל ירמיהו אני דאג את היהודים אשר נפלו אל הכשדים פן יתנו אתי בידם והתעללו בי"[ויש להוסיף (ישעיהו נז יא): "ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא שמת על לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי"]
  • רעב (ירמיהו מב טז): "והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים והרעב אשר אתם דאגים ממנו שם ידבק אחריכם מצרים ושם תמתו"
  • מלחמות (ירמיהו מט כג): "לדמשק בושה חמת וארפד כי שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל", יחזקאל יב יח: " "בן אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה" . "ואמרת אל עם הארץ כה אמר אדני ידוד ליושבי ירושלם אל אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל הישבים בה" "
  • חטאים (תהלים לח יט): "כי עוני אגיד אדאג מחטאתי"

הדאגה היא תכונה טבעית של אכפתיות ורצון התגוננות, המוצאת את משכנה בליבו של כל אדם שפוי הנוטל על עצמו אחריות. כגון מה שהיה אצל שאול המלך, כשהלך לחפש את האתונות שאבדו לאביו, וראה שהשעה כבר מאוחרת, הוא ביטא את דאגת אביו לאיחורו, ואמר (שמואל א ט ה) "פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו". שהרי אבי אינו אדם חסר אחריות, וכשהוא יראה שהשמש כבר שקעה ועבר זמן סביר מאז שצריכים היינו לשוב ואנו עדיין בהרים מחוץ ליישוב, טבעי הוא שהדאגה לנו תוביל אותו לצאת לחיפושים אחרינו, ובגלל אחריותו עלינו ייגרם לו צער, ממילא ידאג לנו.

מאידך, מי שאינו דואג ואינו אחראי לשמור נכון את רכושו, מכנה אותו שלמה כאדם חסר לב. ישנם אנשים ירודים, שהם חסרי אחריות לחלוטין, אין להם כל דאגה (ראו למשל תלמוד בבלי, יומא פו.). סילוק כל זיק דאגה מהלב, מוביל לאבדון, מפני שנטילת אחריות חייבת לבוא בעקבות דאגה בסיסית לקיום החיים. אך גם צורת חיים קיצונית, המנוגדת לאותה הוללות, גם היא אינה נכונה, כי דאגות יתר מוגזמות מובילות את הדאגן אכול הדאגה לאיבוד טעם החיים, בפרט היכן שאין הדאגות מובילות לתוצאה חיובית כלשהי.

משכן הדאגה אינו בשכל אלא בכוח הדמיון, שבאופיו הוא כוח בלתי מבוקר, וגם בלתי מוגבל, אלא הדמיון פועל על-פי השוואות ודימויים (=אסוציאציות). על כן מסוגלת הדאגה בדמיונותיה להתרחב ולגלוש אל מעבר לקו ההגנה שאליו היא מיועדת. מכאן נובעים הסיבוכים וההפרעות המוגדרים כ"דאגנות יתר", ובמקרים בהם הדאגה משתלטת מאד בדמיונותיה, היא מביאה למצבי רוח לא טובים, עד כדי שקיעה במרה שחורה, ביגון, בדאבה ודיכאון (ראה ביאור שמות נרדפים לגר"ש ורטהיימר, כי המילה "דאגה" מורכבת משתי מילים: "דאבה", "תוגה") .

דוגמא להרחבת כוח הדאגה אל מעבר לגבול ההיגיון היא בתופעה הידועה, שהנכוה ברותחין נזהר בפושרין, וכפי שאמרו חז"ל " "לא מזכירים דג תלוי למי שבן משפחתו נתלה בידי המלכות" " (בבא מציעא נט:) . וכן: מי שנשכו נחש, נרתע גם מחבל תמים המפותל על אם הדרך (שיר השירים רבה א-ב/ג, קהלת רבה ז-ה/ד) . אם כי ישנו הבדל בעצמת הדמיונות הללו, כי כל זמן שכוח הדאגה מוגדר כדאגה מקומית ועניינית לנושא מסויים, שישנה עליו שליטה, גם אם יש לו חריגות, ובמקומות מסויימים הוא מתרחב אל מעבר לגבול, אך אם עדיין האדם מסוגל להמשיך לחיות את חייו באופן רגיל, ללא הפרעה לתפקודו הרגשי השכלי והסביבתי, אזי יכול אותו אדם להמשיך את חייו, למרות הפחד המקנן בליבו מחבלים דמויי נחשים, ממים פושרים המזכירים לו כויה ישנה, או כשאינו יכול לראות דג תלוי במחרוזת הדייגים, כמו כל זיכרון אחר המעורר בו זכרונות עגומים. אם כי כמובן שגם תופעות אלו ניתנות לאיזון, על-ידי הפעלת כוח ההיגיון והביקורת, וגם לחזק את הלב לעמוד איתן מול אותן מצוקות ולא להיכנע לדמיונות שווא. אך עדיין אין זו ההגדרה של " דאגה בלב ", הפוגעת במרכז החיים, אלא "מצוקה צדדית בפינת הנפש".

אבל, אם אותו כוח דאגה כבר הגיע לרמה כזו, שהוא מטריד ללא הרף, מוצא משכן בתוככי הלב ומול העיניים, ושולט על כל המחשבות - זהו מצב לא בריא, שבו שינה האדם את תפקידה של הדאגה, והפך אותה מכוח נשלט, המיועד במקורו להגנה עליו, לכוח שולט, התוקף ומשבית את כל כוחותיו. על ההתמודדות עם דאגה מסוג זה, דאגה בלב , אמר החכם:

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-07.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:דאגה - חשש טבעי מפני אבדן של דבר חשוב

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/dag