ביאור:דברים ח י
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
ברכת המזון - מצוה מהתורה?
עריכה
ברכת המזון היא אחת מתרי"ג מצוות . חז"ל למדו את המצווה הזאת מהפסוק (דברים ח י) "ואכלת ושׂבעת וברכת את-ה' אלהיך על-הארץ הטבה אשׁר נתן-לך". אך בקריאה פשוטה של הפרק, ניתן לחשוב, שהפסוק הזה הוא בכלל לא מצווה אלא חלק מהתיאור של טוּב הארץ (ח 7-10): "כי ה' אלהיך מביאך אל-ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושׂערה וגפן ותאנה ורמון ארץ-זית שׁמן ודבשׁ. ארץ אשׁר לא במסכנת תאכל-בה לחם לא-תחסר כל בה ארץ אשׁר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשׁת. ואכלת ושׂבעת וברכת את-ה' אלהיך על-הארץ הטבה אשׁר נתן-לך".
איך הגיעו חז"ל למסקנה שזו מצווה?
נראה לי, שחז"ל התבוננו במבנה הפרק. ניתן להבחין בשני קטעים מקבילים (הביטויים המקבילים בכל טור מסומנים בקו):
"איך צריך לחיות בארץ:" |
ח6: " "" ושׁמרת את-מצות ה' אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אתו" |
ח7-10: "כי ה' אלהיך מביאך אל-ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושׂערה וגפן ותאנה ורמון ארץ-זית שׁמן ודבשׁ. ארץ אשׁר לא במסכנת תאכל-בה לחם לא-תחסר כל בה ארץ אשׁר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשׁת. ואכלת ושׂבעת וברכת את-ה' אלהיך על-הארץ הטבה אשׁר נתן-לך" |
"איך אסור לחיות בארץ:" |
ח11: " השׁמר לך פן-תשׁכח את-ה' אלהיך לבלתי שׁמר מצותיו ומשׁפטיו וחקתיו אשׁר אנכי מצוך היום" . |
ח12-14: " "" פן- תאכל ושׂבעת ובתים טבים תבנה וישׁבת. ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה-לך וכל אשׁר-לך ירבה. ורם לבבך ושׁכחת את-ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" . |
השורה הראשונה מתחילה במילה "ושמרת" והשורה השנייה מתחילה במילים "הישמר לך";
השורה הראשונה מסתיימת ב"ואכלת ושבעת וברכת" ובשורה השנייה נאמר "...פן תאכל ושבעת" ולא כתוב "וברכת".
מכאן ניתן להסיק, ששתי השורות מתארות שני מצבים מנוגדים - השורה הראשונה מתארת את המצב הרצוי והשורה השנייה מתארת את המצב הלא-רצוי. המצב הרצוי הוא לשמור את מצוות ה', וזה מתבטא בכך, שאחרי שהאדם אוכל ושבע - הוא מברך את ה' על הארץ הטובה שנתן לו; המצב הלא-רצוי הוא לשכוח את ה', וזה מתבטא בכך, שהאדם אוכל ושבע ואינו מברך.
לפי זה נראה, שצריך לברך גם על טיולים בארץ ועל בניית בתים, גם על חציבת חומרים, על גידול צאן ובקר, וגם - באופן כללי - על כל מצב שבו האדם מתעשר.
אך המצווה היא לברך רק מיד אחרי ששבעים, כי תחושת השובע של האדם היא התחושה הבסיסית ביותר שמזכירה לו את טוב הארץ. כאשר האדם שבע, הוא נזכר בכל שאר הדברים הטובים שיש בארץ - הטיולים, המחצבים, הכסף וכו'.
לכן, זמן הברכה הוא - אחרי שאוכלים ושבעים, אבל תוכן הברכה הוא - לא רק על האוכל אלא על הארץ באופן כללי.
ע"ע:
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:ברכת המזון - מצוה מהתורה?
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-10.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-08-0614a