ביאור:בבלי נידה פרק ב - מעומד
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
בבלי פרק ב משנה ?? עריכה
מתני'
- המקשה נדה -
- קשתה שלשה ימים בתוך י"א יום, ושפתה מעת לעת, וילדה: הרי זו יולדת בזוב
- - דברי רבי אליעזר
- רבי יהושע אומר: לילה ויום - כלילי שבת ויומו.
- ששפתה מן הצער ולא מן הדם - כמה היא קישויה:
- ר' מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום!
- רבי יהודה אומר: דיה חדשה.
- ר' יוסי ור' שמעון אומרים: אין קישוי יותר משתי שבתות
גמרא עריכה
גמ'
אטו כל המקשה נדה היא?
אמר רב: נדה ליומא. ושמואל אמר: חיישינן שמא תשפה.
ור' יצחק אמר: המקשה - אינה כלום.
והקתני: המקשה נדה?!
אמר רבא: בימי נדה - נדה. בימי זיבה - טהורה.
והתניא:
המקשה בימי נדה - נדה, בימי זיבה - טהורה.
כיצד?
קשתה יום אחד ושפתה שנים, או שקשתה שנים ושפתה יום אחד,
או ששפתה וקשתה, וחזרה ושפתה: הרי זו יולדת בזוב!
אבל, שפתה יום אחד וקשתה שנים, או ששפתה שנים וקשתה יום אחד,
או שקשתה ושפתה וחזרה וקשתה: אין זו יולדת בזוב!
כללו של דבר:
קושי סמוך ללידה - אין זו יולדת בזוב.
שופי סמוך ללידה - הרי זו יולדת בזוב.
חנניא בן אחי ר' יהושע אומר:
כל שחל קישויה בשלישי שלה, אפילו כל היום כולו בשופי: אין זו יולדת בזוב.
כללו של דבר לאתויי מאי?
לאתויי דחנניא.
מה"מ? דת"ר:
דמה דמה - מחמת עצמה ולא מחמת ולד.
אתה אומר מחמת ולד או אינו אלא מחמת אונס?
כשהוא אומר (ויקרא טו, כה) ואשה כי יזוב זוב דמה - הרי אונס אמור.
הא - מה אני מקיים דמה דמה? מחמת עצמה ולא מחמת ולד.
ומה ראית לטהר את הולד ולטמא באונס?
מטהר אני בולד - שיש טהרה אחריו,
ומטמא אני באונס - שאין טהרה אחריו.
אדרבה?! מטהר אני באונס - שכן אונס בזב טהור!!
השתא מיהא באִשה קיימינן, ואונס באשה לא אשכחן.
ואיבעית אימא: מאי דעתיך? לטהורי באונס ולטמויי בולד?
אין לך אונס גדול מזה!
אי הכי: נדה נמי - נימא זובה זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד.
אתה אומר ולד או אינו אלא אונס?
כשהוא אומר (ויקרא טו, יט) ואשה כי תהיה זבה - הרי אונס אמור.
הא - מה אני מקיים זובה זובה? מחמת עצמה ולא מחמת ולד.
שיטת ריש לקיש 'תשב' עריכה
אמר ר"ל:
אמר קרא תשב - יש לך ישיבה אחרת שהיא כזו. ואיזו זו? זו קושי בימי זיבה.
ואימא זו קושי בימי נדה?
אלא אמר אבוה דשמואל אמר קרא: (ויקרא יב, ה) וטמאה שבועים כנדתה - ולא כזיבתה.
מכלל דזיבתה טהור! ואיזו זו? זו קושי בימי זיבה.
והשתא דכתיב וטמאה שבועים כנדתה, דמה - למה לי?
אי לאו דמה, הוה אמינא כנדתה ולא כזיבתה - ואפילו בשופי!
קמ"ל.
מעשה הריגת רב שילא עריכה
שילא בר אבינא עבד עובדא כוותיה דרב.
כי קא נח נפשיה דרב לפני מותו, א"ל רב לרב אסי לרב אסי: זיל צנעיה! ואי לא ציית - גרייה הסבר לו את הסיבה!
הוא סבר גדייה נדה אותו, א"ל בתר דנח נפשיה דרב אחרי מותו של רב:
א"ל רב אסי לרב שילא: הדר בך - דהדר ביה רב!
א"ל ענה לו: אם איתא דהדר ביה, לדידי הוה אמר לי! - לא ציית.
- גדייה רב אסי נידה את רב שילא!
א"ל רב שילא לרב אסי: ולא מסתפי מר מדליקתא?
א"ל:
אנא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור אריה,
דהוא איסי בן גמליאל, דהוא איסי בן מהללאל - אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רקבא!
א"ל:
ואנא - שילא בר אבינא: בוכנא דפרזלא, דמתבר אסיתא דנחשא!
נידה דף לז עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
חלש רב אסי.
עיילוה בחמימי - אפקוה מקרירי.
עיילוה בקרירי - אפקוה מחמימי.
נח נפשיה דרב אסי.
אזל שילא אמר לדביתהו: צבית לי זוודתא
דלא ליזיל שלא ילך שילא ולימא ליה לרב מילי עילואי!
צביתה ליה זוודתא. נח נפשיה דשילא.
חזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא.
אמרי: ש"מ עבדו רבנן פייסא.
סוגיית קושי מהו עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
בעי רבא: קושי מהו שתסתור בזיבה דבר המטמא סותר והאי נמי מטמא כימי נדה הוא או דילמא דבר הגורם סותר והאי לאו גורם הוא א"ל אביי אונס בזיבה יוכיח שאינו גורם וסותר אמר ליה לאיי האי נמי גורם הוא דתנן ראה ראייה ראשונה בודקין אותו שניה בודקין אותו שלישית אין בודקין אותו ולרבי אליעזר דאמר אף בשלישי' בודקין אותו ה"נ כיון דלא גרים לא סתר אמר ליה לרבי אליעזר ה"נ ת"ש רבי אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו מאי לאו לסתירה לא לטמויה לההיא טיפה במשא ת"ש בשלישית רבי אליעזר אומר בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו לקרבן אמרתי ולא לסתירה אלא לר"א תפשוט דדבר שאינו גורם סותר לרבנן מאי ת"ש דתני אבוה דרבי אבין מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה מה גרם לו קריו יום אחד לפיכך סותר יום אחד מאי שבעה אילימא דמטמא שבעה האי מה זובו טמא שבעה מבעי ליה אלא לאו דבר הגורם סותר דבר שאינו גורם אינו סותר ש"מ אמר אביי נקטינן אין קושי סותר בזיבה ואי משכחת תנא דאמר סותר ההוא ר"א היא תניא רבי מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה איבעיא להו מהו שתעלה אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה רבא אמר אינה סותרת ועולה אמר רבא מנא אמינא לה דתניא (ויקרא טו, כח) ואחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם אי אמרת בשלמא עולה היינו דלא מפסקת טומאה אלא אי אמרת אינה עולה אפסיק ליה לידה ואביי אמר לך שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם אמר רבא מנא אמינא לה דתניא מזובה מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה ואביי אמר לך תני חדא מזובה ולא מנגעה ולא תתני ולא מלידתה ורבא האי מאי אי אמרת בשלמא מזובה ולא מלידתה איידי דאצטריך ליה לידה תנא נגעה אטו לידה אלא אי אמרת מזובה ולא מנגעה האי {ויקרא טו } מוכי יטהר הזב מזובו נפקא מזובו ולא מנגעו ואביי חד בזב וחד בזבה וצריכי דאי כתב רחמנא
בזב משום דלא מטמא באונס אבל זבה דמטמיא באונס אימא לא צריכא ואי כתב רחמנא בזבה משום דלא מטמיא בראיות כבימים אבל זב דמטמא בראיות כבימים אימא לא צריכא אמר אביי מנא אמינא לה דתניא (ויקרא יב, ב) דותה תטמא לרבות את בועלה דותה תטמא לרבות את הלילות דותה תטמא לרבות את היולדת בזוב שצריכה שתשב שבעה נקיים מאי לאו נקיים מלידה לא מדם ואמר אביי מנא אמינא לה דתניא כימי נדתה כך ימי לידתה מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהן אף ימי לידתה שאין ראוין לזיבה אין ספירת שבעה עולה מהן ורבא הא מני רבי אליעזר היא דאמר מסתר נמי סתרה וכי דנין אפשר משאי אפשר אמר רב אחדבוי בר אמי ר' אליעזר היא דאמר דנין אפשר משאי אפשר ורב ששת אמר על כרחך הקישן הכתוב איכא דאמרי אמר רב אחדבוי בר אמי אמר רב ששת רבי אליעזר היא דאמר דנין אפשר משאי אפשר ורב פפא אמר על כרחך הקישן הכתוב: קשתה שלשה ימים וכו': איבעיא להו שפתה מזה ומזה מהו רב חסדא אמר טמאה רבי חנינא אמר טהורה א"ר חנינא משל למלך שיצא וחיילותיו לפניו בידוע שחיילותיו של מלך הן ורב חסדא אמר כל שכן דבעי נפיש חיילות טפי תנן רבי יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ששפתה מן הצער ולא מן הדם טעמא דמן הצער ולא מן הדם הא מזה ומזה טהורה תיובתא דרב חסדא אמר לך רב חסדא לא מבעיא מזה ומזה דטמאה דפסקי להו חיילות לגמרי אבל מן הצער ולא מן הדם אימר כי היכי דמדם לא פסקה מקושי נמי לא פסקה והא תונבא בעלמא הוא דנקט לה קמ"ל תנן קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום ושפתה מעת לעת וילדה הרי זו יולדת בזוב היכי דמי אילימא כדקתני למה לי שלש בתרי בקושי וחד בשופי סגי אלא לאו הכי קאמר קשתה שלשה ושפתה מזה ומזה או שקשתה שנים ושפתה מעת לעת הרי זו יולדת בזוב ותיובתא דר' חנינא אמר לך רבי חנינא לא לעולם כדקתני והא קא משמע לן דאע"ג דמתחיל קישוי בשלישי ושפתה מעת לעת טמאה לאפוקי מרבי חנינא: כמה היא קשויה ר"מ אומר וכו': השתא חמשים מקשיא ארבעים מיבעיא אמר רב חסדא ל"ק כאן לחולה כאן לבריאה א"ר לוי אין הולד מטהר אלא ימים הראויין להיות בהן זבה ורב אמר אפי' בימים הראויין לספירת זבה אמר רב אדא בר אהבה ולטעמיה דרב
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.