ביאור:בבלי מנחות - מעומד/פרק א משנה א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בבלי מנחות פרק א 'כל המנחות'


מנחות דף ב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: משנה: כל המנחות
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) צורת הדף באתר כתבים עבריים

הקדמה לפרקעריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ציטוטים מפרשת ויקרא וצו
הפניה לתוספתא
הפניה למדרשי ההלכה

משנה א - כל המנחותעריכה

מתני' מתניתין (משנתנו)

כל המנחות - שנקמצו שלא לשמןרש"י כל המנחות שנקמצו שלא לשמן:כגון שהתנדב מנחת מרחשת והביאה וקמצה הכהן ואמר הריני קומץ לשם מחבת - כשירותרש"י כשירות:וקומצן נקטר ושיריהן נאכלין
אלא - שלא עלו לבעלים לשם חובהרש"י אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:דלא יצא ידי נדרו וצריך להביא אחרת לשם מרחשת .
חוץ ממנחת חוטארש"י חוץ ממנחת חוטא:כגון ההיא דמטמא מקדש דכתיב בויקרא ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' ומנחת קנאותרש"י ומנחת קנאות:מנחת סוטה שאם קְמָצָן שלא לשמן - כגון לשם נדבה, או נתן בכלי את הקומץ שלא לשמן, או הוליך או הקטיר שלא לשמן, או חישב באחת מעבודות הללו: 'הריני עובד לשמו ושלא לשמו' .


מנחת חוטא ומנחת קנאות -
שקמצן שלא לשמן,
נתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן
או לשמן - ושלא לשמן
או שלא לשמן - ולשמןרש"י או שלא לשמו ולשמו:באלו שתי מנחות פסולין ואין שיריהן נאכלין. וטעמא מפ' בגמ'. והא דתנא 'או שלא לשמן ולשמן' - דלא תימא לשמן ושלא לשמן הוא דפסולה ד'תפיס לשון אחרון' אבל שלא לשמן ולשמן - לא... קמ"ל דאף בתחלת דבריו אדם נתפס. אית לן: גמ' מדקתני 'אלא' משמע - דכל דינה כמנחה כשירה - אלא זה בלבד.
- פסולות.
כיצד 'לשמן ושלא לשמן'? - לשם מנחת חוטא ולשם מנחת נדבה.
'שלא לשמן ולשמן'? - לשם מנחת נדבה ולשם מנחת חוטא:

גמרא על מנחות פרק א משנה אעריכה

גמ' גמרא (הלימוד)

סוגיא: כשרות המנחהעריכה

למה לי למיתנא? אלא ליתני 'ולא עלו לבעלים לשם חובה' -
הא קמ"ל לבעלים הוא דלא עלו לשום חובה,
הא מנחה גופה - כשרה, ו'אסור לשנויי'רש"י ואסור לשנויי:בה שינוי אחר - כגון אם עבר וקמצה שלא לשמה: אסור לתת קומץ בכלי שלא לשמה כדרבא. דאמר רבא:
עולה - ששחטה שלא לשמה
אסור לזרוק דמה שלא לשמה.
איבעית אימא: סברא, ואיבעית אימא: קרא.
איבעית אימא: סברא - משום דמשני בה כל הני - לישני בה וניזיל.

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ואיבעית אימא: קרא - (דברים כג, כד) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת ליי' אלהיך נדבה
נדבהרש"י נדבה:{{{2}}} בתמיה והא נדר הוא דכתיב כאשר נדרת (דברים כג)}}? נדר הוא?!
קרי ליה נדר וקרי ליה נדבה.
אלא אם כמה שנדרת עשיתרש"י אם כמה שנדרת עשית:לשמה - יהא נדר, כלומר יצאת ידי נדרך. ואם לאו - יהא נדבה, ויביא אחרת לנדרו. - יהא נדר,
ואם לאו - יהא נדבה.


מנחות דף ב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: ונדבה מי שרי לשנויי בה?
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) צורת הדף באתר כתבים עבריים

ונדבה - מי שרי לשנויי בה?רש"י ונדבה מי שרי לשנויי בה:והכתיב אם זבח שלמים קרבנו (סוף פרשת ויקרא) שתהא זביחה לשם שלמים
לימא מתני' דלא כר' שמעון? דתניא
ר' שמעון אומר:
כל המנחות שנקמצו שלא לשמן - כשירותרש"י רבי שמעון אומר כל המנחות כו:ואפי' מנחת חוטא , ועלו לבעלים לשם חובה
שאין המנחות דומות לזבחיםרש"י שאין המנחות דומות לזבחים:דבזבחים מודינא דלא עלו -
שהקומץ 'מחבת' לשום 'מרחשת' - מעשיה מוכיחין עליהרש"י מעשיה מוכיחים:שהוא מכזב דמרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים רכין, מחבת צפה ומעשיה קשין - בפרק כל המנחות באות מצה (לקמן דף סג.) לשום מחבת
חריבהרש"י מנחת חריבה:דמנחת חוטא (פרשת צו) ומנחת קנאות דכתיב בהו (פרשת נשא) לא ישים עליה שמן לשום 'בלולה'רש"י בלולה:שאר מנחות והשתא פליגא מתניתין עליה דר' שמעון בתרתי חדא דמתניתין קתני בכל המנחות דלא עלו וחדא דקא פסיל תנא דידן מנחת חוטא לגמרי - מעשיה מוכיחין עליה לשום חריבה
אבל בזבחים אינו כןרש"י אבל בזבחים אינו כן:אין להם מעשה מוכיח הילכך מהני בהו שינוי דלא עלו לשם חובה -
שחיטה אחת לכולן, וזריקה אחת לכולן וקבלה אחת לכולן
הניחא לרב אשירש"י 'הניחא לרב אשי:דמתרץ לקמן - כי רמינן דר' שמעון דאמר בדוכתא אחריתי (במתניתין) אדרבי שמעון דהכא, ומתרץ להו רב אשי: דהא דאמר ר' שמעון 'עלו' - באומר "הריני קומץ מחבת לשם מרחשת", דכיון דלא אדכר שמה דמנחה אלא שמה דמנא - דברי רוח בעלמא נינהו. והא דקאמר ר' שמעון בעלמא ד'לא עלו' - כגון דאידכר שמה דמנחה... איכא לאוקומה מתני' כר' שמעון דמתני' דאידכר שמה דמנח, כדמפר' "שלא לשמו ולשמו" - 'לשם מנחת נדבה לשם מנחת חוטא' דאמר
כאן - בקומץ מחבת לשום מרחשת,
כאן - בקומץ מנחת מחבת לשום מנחת מרחשת
מתניתין: מנחה - לשום מנחה היא.
אלא לרבה ורבארש"י אלא לרבה ולרבא:דמשנו לה בטעמי אחריני - כדמפרש לקמן... - מאי איכא למימר?
וכי תימארש"י וכי תימא:מתני' מיתוקמא כר' שמעון - כדמשני רבה לקמן לטעמיה: דר' שמעון 'כאן בשינוי קדש וכאן בשינוי בעלים'? הא דאמר רבי שמעון 'עלו' - בשינוי קדש כגון מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת, דמעשיה מוכיחין שהוא מכזב... והא דאמר 'לא עלו' - בשינוי בעלים, כגון שהביאה ראובן וקמצה כהן לשם שמעון, דליכא מעשה מוכיח אי דראובן היא אי דשמעון כדקא משני רבה:
כאן - בשינוי קדש, כאן - בשינוי בעלים
הא: מתניתין שינוי קודשרש"י והא מתניתין בשינוי קדש:מיירי, וקתני דלא עלו! דקתני 'כיצד לשמן ושלא לשמן: כגון שקמץ 'מנחת חוטא' - לשם מנחת חוטא ולשם נדבה הוא?! דקתני:
כיצד לשמן ושלא לשמן: לשום מנחת חוטא, ולשום מנחת נדבה.
ואי נמי כדקא משני רבארש"י ואי נמי כדמשני רבא:לטעמא דר' שמעון - דהא דאמר 'עלו': בקומץ מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת, משום דכתיב 'זאת תורת המנחה' (פרשת צו) תורה אחת לכל המנחות... והא דקתני 'לא עלו': בקומץ מנחה לשם זבח. ולקמן פריך בקומץ לשם זבח - לתכשר נמי, דהא מעשיה מוכיחין עליה קאמר, ומשני לה לקמן (דף ג.). והא דנקט לאקשויי במתני' משלא לשמן, ה"ה דמצי לאקשויי 'לשמן ושלא לשמן' כדאקשינן לרבה... אלא כי סידרא דמתני' נקיט ואזיל
כאן - בקומץ מנחה לשום מנחה, כאן - בקומץ מנחה לשום זבח
הא: מתניתין מנחה - לשום מנחה היא? דקתני:
שלא לשמן ולשמן - לשם מנחת נדבה, לשם מנחת חוטא.

סברת רבי שמעון - מעשיה ניכרין (שיטת רבה)עריכה

אלא לרבה ורבא - מחוורתא מתני' דלא כר"ש.
ורמי דר"ש אדר"ש. דתניא:
ר' שמעון אומר:
קדש קדשים היא כחטאת וכאשם - יש מהן כחטאת ויש מהן כאשםרש"י קדש קדשים היא וגו':במנחה כתיב, וקרי לה 'חטאת' ו'אשם'. הא כיצד: מנחת חוטא הרי היא כחטאת - דקי"ל (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן פסח וחטאת שפסולין לגמרי. ובפ"ק דזבחים מפרש טעמא דפסח, ולקמן מפרש טעמא דחטאת
מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך - קמצה שלא לשמה פסולה כחטאת
מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך - קמצה שלא לשמה כשירה
...וכאשם - מה אשם כשר ואינו מרצהרש"י ואינו מרצה:לא עלו לשם חובה דבזבחים ר"ש מודה כדקתני לעיל , אף מנחת נדבה כשירה ואינה מרצהרש"י אף מנחה כו':וקשיא דר"ש אדרבי שמעון - בין במנחת חוטא ובין במנחת נדבה .
אמר רבה: לא קשיא - כאן בשינוי קודשרש"י כאן בשינוי קדש:כדפרישית לעיל , כאן בשינוי בעלים.


אמר ליה אביי: מכדי מחשבה - דפסל רחמנא, הקישא היא?!רש"י מכדי מחשבה דפסל רחמנא במנחה הקישא הוא:דאיתקיש רחמנא מנחה לזבחים! - כדכתיב (פרשת צו) 'קדש קדשים היא כחטאת וכאשם' - מה זבחים פסלה בה מחשבה כדכתיב (בהמשך הפרשה) 'המקריב אותו לא יחשב' - אף מנחה, נמי... מה לי שינוי קדש, ומה לי שינוי בעלים
מה לי שינוי קודש, מ"ל שינוי בעלים?
א"ל: 'מעשיה מוכיחין' דקאמר ר"ש - סברא היא.
דר"ש דריש 'טעמא דקרא': מחשבה דלא מינכרארש"י מחשבה דלא מינכרא:אם מכזב ואם לאו - פסל רחמנארש"י פסיל רחמנא:דחשיב לה מחשבה
מחשבה דמינכרארש"י אבל מחשבה דמינכרא:לכל שהוא מכזב: לא הוי מחשבה - הך מחשבה דקדשים, הוצאת דיבור בפה הוא! כדאמרי' בבבא מציעא (ד' מד.): 'על כל דבר פשע' - לחייב על המחשבה כמעשה, דאי לאו מוציאו בפה - מחשבתו למאי נחייב לה לא פסל רחמנא

סימןעריכה

(סי' עולה עולה מלק ומיצה חטאת העוף קדשי קדשים קדשים קלים)

עולת העוף, במליקה במקומו אך לא לשמו (סימן: עולה עולה, מלק)עריכה

אלא מעתה עולת העוףרש"י עולת העוף:נעשית למעלה מחוט הסיקרא, כדתניא בת"כ: 'ומלק והקטיר... ונמצה' - מה הקטרה בראשו של מזבח, אף מליקה בראשו של מזבח. ומיצוי - נמי בהאי קרא כתיב. וחטאת העוף - למטה. והכי מפרש ב'שחיטת קדשים' בפ' קדשי קדשים (דף סה.) שמלקה למעלה - משום חטאת העוף, רש"י אי הכי:כיון דמחשבה הגלויה לכל - לא פסלה עולת העוף כו' תרצהרש"י תרצה:תעלה לשם חובה? אלמה תנן בשחיטת קדשים בפ' קדשי קדשים (דף סד:) דלא עלתה ?!
מעשיה מוכיחין עליה דעולת העוף היא!
דאי חטאת העוף היא - למטה הוי עביד לה?
אטו חטאת העוף - למעלה מי ליתא?
האמר מר: 'מליקהרש"י מליקה:לחטאת העוף בכל מקום במזבח - כשרה'רש"י בכל מקום במזבח כשירה:בפ' קדשי קדשים (דף סג.) - והויא לה מחשבה דלא מינכרא - משום הכי תנן דלא עלתה!

עולת העוף, במיצוי במקומו אך לא לשמו (סימן: ומיצה חטאת העוף)עריכה

עולת העוףרש"י עולת העוף:עולת העוף: הכשירה במיצוי, דכתיב (פרשת ויקרא) 'ונמצה דמו על קיר המזבח' - חטאת העוף: הזאה תחילה ואח"כ מיצוי, דכתיב 'והזה מדם החטאת' וגו' והנשאר בדם ימצה וגו' (שם ה שמיצה דמה למעלה - לשם חטאת העוף, תרצה?!

מעשיה מוכיחין עליה דעולת העוף היא!
דאי חטאת העוף היא - למטה הוה עביד להרש"י למטה הוה עביד לה:כדכתי' (שם) 'על קיר' - ומפרש בתורת כהנים: 'זה קיר התחתון' הזאה‏[1]?

מנחות דף ג עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: אמרי - דילמא מיצוי דבתר חזאה הוא
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) צורת הדף באתר כתבים עבריים

אמרירש"י אמרי:אינשי - ודאי חטאת היא, והך מיצוי דבתר הזאה הוא. והאי דקעביד לה למעלה הא קאמר וכו' - דילמא מיצוי דבתר הזאה הוא, דאמר מר:
מיצה דמה - בכל מקום במזבח כשירה
חטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף - תרצה, דמעשיה מוכיחין עליה דחטאת עוף היא
דאי עולת העוף היא - למעלה הוה עביד לה, ומיצוי הוה עביד ליה
ה"נרש"י הכי נמי:דודאי מודה ר"ש בה דכשירה ?
אלא לפי שאין המנחות דומות לזבחים - קאמר 'לזבחים' ולא 'לעופות'רש"י ולא לעופות:דודאי לעופות - דומין דעופות עלו לשם חובה, כגון 'חטאת העוף, שהזה דמה למטה - לשם עולת העוף' .

קדשי קדשים, שחיטה במקומן אך לא לשמן (סימן קדשי קדשים)עריכה

קדשי קדשים. ששחטן בצפון לשם קדשים קלים - לירצו?
מעשיהן מוכיחין עליהן דקדשי קדשים נינהו!
דאי קדשים קלים - בדרום הוה עביד להו.
אימור דאמר רחמנא 'אף בדרום'רש"י אימר דאמר רחמנא אף בדרום:דלא קבע להו צפון כדקבע לחטאת ואשם ועולה, דכתיב בעולה: על ירך המזבח צפונה (פרשת ויקרא), וכתיב בחטאת: 'במקום אשר תשחט העולה, תשחט החטאת' (בהמשך בפרשת צו) וכן באשם , 'בדרום ולא בצפון' - מי אמר? דתנן:
שחיטתן בכל מקום בעזרה -
קדשים קלים ששחטן בדרום לשם קדשי קדשים - לירצו,
מעשיהן מוכיחין עליהן דקדשים קלים נינהו.
דאי קדשי קדשים - בצפון הוה עביד להו.
אמרי - קדשי קדשים נינהו, ומיעבר הוא - דעבר ושחט להו בדרום!


אי הכי 'מחבת לשם מרחשת' - נמי?
האי דקא קמיץ לה למרחשתרש"י והא דקא קמיץ לה במרחשת:כלומר לשם מרחשת אמר:
'האי במרחשת - נדר, והא דמייתי לה במחבת - דמרחשת היא, ומעבר הוא דעבר, ואתייה במחבת'.
התם כי נמי במרחשת נדר. כי מייתי לה במחבת - מחבת הויארש"י מחבת הויא:ומידע ידעי דמכזב . כדתנן:
האומר 'הרי עלי במחבת' והביא במרחשת
... 'במרחשת' והביא במחבת -
מה שהביא הביא, וידי נדרו לא יצא.
ודילמא אמר 'זורש"י הכי גרסינן 'ודילמא זו אמר':כלומר, אכתי לא מינכרא דסברי קושטא קאמר ד'לשום מרחשת' נדר, ומיעבר עבר - ואתייה במחבת. ודקא אמרת: כיון דאתייה במחבת - מחבת הויא? איכא למימר: לא היא. דדילמא מנחה זו אביא במרחשת אמר דתו לא מצי לשנוייה למחבת להביא במחבת' והביא במרחשת? כדתנן:
'זו להביא במחבת' - והביא במרחשת
'...במרחשת' - והביא במחבת
הרי זו פסולה לרבנןרש"י לרבנן:דאמרי ה"ז פסולה - הכי נמי דאיכא למימר ולמיפרך הכי. ואנן כרבי שמעון קמיירי. ור"ש אומר התם: האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת - אף ידי נדרו יצא. אלמא קביעותא דמנא לאו כלום היא
ה"נ לר"ש: כיון דאמר ר"ש אף ידי נדרו יצא
אלמא קביעותא דמנא ולא כלום הוא, ולא שנא אמר 'זו', ולא שנא אמר 'עלי'רש"י לא שנא אמר עלי ולא שנא אמר ה"ז:הילכך כי אתייה במחבת - מחבת הויא, וכי קמץ לה לשום מרחשת - מחשבה דמינכרא הויא. אבל גבי זבחים - איכא למימר: מיעבר עבר ושחטינהו בדרום. ואי קשיא גבי חטאת העוף - לישני ליה הכי: דסברי 'עולת העוף הוא - ומיעבר עבר', הא ליכא למיפרך! דתרי איסורי לא מחזקינן ליה: חדא - דעביד ליה הזאה, ועוד - דקא עביד ליה למטה 'עולה זכר' ו'חטאת נקבה' .

שינוי שם הקרבן (סימן קדשים קלים)עריכה

אלא מעתה: עולה ששחט לשם חטאת - תרצה? דהאי זכר והאי נקבה?!
כיון דאיכא שעיר נשיא - דזכר הוא, לא ידיע.
אמר 'לשם חטאת יחיד' - מאי איכא למימררש"י אמר הריני שוחטה לשם יחיד מאי איכא למימר:הא ודאי ידעינן דחטאת יחיד נקבה היא כשבה או שעירה ?
ותו - חטאת יחידרש"י ותו דחטאת יחיד:נקבה היא, והביא נקבה לעזרה - ושחטה לשם עולה: מאי איכא למימר ששחטה לשם עולה - תרצה? דחטאת - נקבה, ועולה - זכר! מיכסיארש"י מיכסיא:נקבות דרחל באליה בזנבה ולא ידיעה באליה?!
התינח - היכא דאייתי כבשה, אייתי שעירהרש"י שעירה:דאין לה זנב מאי איכא למימר - מאי איכא למימר?
אלא בין זכרים לנקבות - לאו אדעתייהו דאינשי.


פסח ששחטו לשם אשם - לירצי? דהאי בן שנה, והאי בן שתים?!
כיון דאיכא אשם נזיר ואשם מצורערש"י אשם נזיר ומצורע:כתיב בהו 'כבש'. וכל 'כבש' - בן שנה הוא. (במסכת פרה (פ"א מ"ג)) - לא פסיקא ליה.


אמר 'לשום אשם גזילות'רש"י אשם גזילות:דכתיב בויקרא "והשיב את הגזילה אשר גזל..." וגו' "...ואת אשמו יביא" וגו' (סוף פרשת ויקרא) ואשם מעילות בני ב' שנים נינהו דכתיב בהו - "איל" (שם) ו'לשום אשם מעילות' - מאי איכא למימר?
ותו: אשם גזילותרש"י ותו אשם גזילות ומעילות:דאיתנהו בדינייהו בני ב' שנים, ושחטן לשם פסח - לירצו? אשם אינו בא אלא מן הכבשים [ביאור: כלומר הבוגרים]! ואשם מעילות ששחטן לשום פסח - לירצו? דפסח - בן שנה, והני - בן שתי שנים?!
אלא: בין בן שנה לבין בן שתי שנים - לאו אדעתייהו דאינשי,
דאיכא בן שנה - דמיחזי כבן שתים, ואיכא בן שתים - דמיחזי כבן שנה.


שעיר ששחטו לשום אשם - לירצי? דהאי - צמררש"י דהאי צמר:אשם... כבשים - יש לו צמר, ושעיר - אין לו צמר אלא שיער בעלמא, ודבר גלוי לכל הוא! , והאי - שיער?!
אמרי 'דיכרא אוכמא' הוארש"י אמרי דיכרא אוכמא הוא:סברי - 'איל שחור' הוא, ולהכי נקט אוכמא - דסתם שעירים שחורים הן .


מנחות דף ג עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: ומאי זבחים? רוב זבחים
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) צורת הדף באתר כתבים עבריים

עגל ופררש"י עגל ופר:חטאת - כגון 'פר כהן משיח' ששחטן לשום פסח ואשםרש"י ששחטו לשם 'פסח' ו'אשם':שאין באין אלא מן הצאן, לירצו? - לירצו? דעגל ופר - בפסח ואשם ליכא?
אין! הכי נמי - ומאי זבחים? רוב זבחים!
רבא אמר: ל"ק!
כאן - בקומץ מנחה לשום מנחה, כאן - בקומץ מנחה לשום זבח.
מנחה לשום מנחה: (פרשת צו) "וזאת תורת המנחה" - תורה אחת לכל המנחות!
מנחה לשום זבח: "וזאת תורת המנחה וזבח" - לא כתיב.
והא תנא 'מפני שמעשיה מוכיחין עליה' - קאמררש"י והא תנא מעשיה מוכיחין עליה קאמר:הילכך מנחה לשם זבח נמי ליתכשר ?
הכי קאמררש"י ה"ק:אע"פ שאין המנחות דומות לזבחים, דאע"ג דהקומץ מחבת לשם מרחשת - מחשבה דלא מינכרא שיהיה כן היא, אלא ודאי ניכר שאינו כן - דהא מעשיה מוכיחים... איכא למימר דתיפסל - דודאי סבירא לן מחשבה הגלויה לכל שהוא מכזב כל שכן שהיא פסולה, אפילו הכי - עלו, דכתיב: 'זאת תורת המנחה'! - הא לא מינכרא, לא דמי לההוא דלעיל. רבא ורב אשי סבירא להו דמחשבה הגלויה לכל שהוא מכזב כל שכן שפוסלת, והכי מתרצי לקמן: אדרבה מחשבה דמינכרא שהיא שקר - פסל רחמנא, שמא יאמרו מותר לשנות בקרבנות : אע"ג דמחשבה דלא מינכרא היא - ותיפסל...
"וזאת תורת המנחה", תורה אחת לכל המנחות!
ומאי 'אבל בזבחים אינו כן'רש"י ומאי אבל בזבחים אינו כן:דמשמע התם דין הוא דלא עלו - משום דשחיטה אחת לכולן, הא כל שכן דדין הוא דעלו - במחשבה דלא מינכר שהוא שקר היא :
אע"ג דשחיטה אחת לכולןרש"י דהא שחיטה אחת לכולן:ואיכא למימר דתעלה לשם חובה - דהא ליכא למיגזר שמא יאמרו מותר לשנות בזבחים, אפילו הכי לא עלו - דזאת תורת המנחה וזבח לא כתיב, דליהוי משמע 'תורה אחת לכל המנחות, ותורה אחת לכל הזבחים' : "וזאת תורת המנחה וזבח" - לא כתיב.
אלא מעתה 'חטאת חֵלב' - ששחטה לשם 'חטאת דם' לשום או לשם 'חטאת עבודת כוכבים' לשום 'חטאת נזיר' לשום 'חטאת מצורע' - תהא כשירה ותרצה רש"י ותרצה:לשם חובה? אלמה תנן בזבחים (דף ב.) חוץ מן הפסח ומן החטאת ?
דאמר רחמנא (פרשת צו) "וזאת תורת החטאת" - תורה אחת לכל חטאות?
לר"ש - ה"נ.
לרבנן?! - הא אמר [רבא]:
'חטאת חֵלב' ששחטה לשם 'חטאת דם', לשום 'חטאת עבודת כוכבים' - כשירהרש"י הא אמר רבא חטאת חלב כו' כשירה:ולא עקר מינה שם חטאת - עלתה לבעלים .
לשם 'חטאת נזיר' [לשם 'חטאת] מצורע' - פסולה.
דהני - עולות בהדייהו נינהורש"י עולות בהדייהו ניהו:ואיכא למימר 'לשם עולת נזיר' שחט, ונמצאת חטאת שלא לשמה - כשירה להקריב. ל"א עולות נינהו - ואין באין על חטא, אלא להכשיר! ולא חשיבי כחו כחטאת. ויש דמפרשים 'עולות נינהו' - שטעונים נסכים כעולה, מה שאין כן בשאר חטאות - ולא עיקר הוא: תינח חטאת מצורע, כדאמרי' בפרק שתי מדות (לקמן דף צ:) דטעונה נסכים, אבל חטאת נזיר - לא טעונה נסכים?! !

החלפת מטרת המנחות פוסלת (שיטת רב אחא)עריכה

רב אחא בריה דרבא מתני ליה לכולהו - לפסולארש"י מתני להו כולהו לפסולא:אפילו חטאת חלב ששחט לשם חטאת דם פסולה מלהקריב :
"ושחט אותה לחטאת" - לשם אותו חטאת!

החלפת מטרת המנחה פוסלת, אך לא הכליעריכה

רב אשי אמר: ל"קרש"י ל"ק:דר' שמעון אדר"ש: הכי גרסינן מחבת לשם מרחשת ,
כאן - בקומץ (מנחת) מחבת לשום 'מרחשת',
כאן - בקומץ מנחת מחבת לשום 'מנחת מרחשת'רש"י מנחה לשם מנחה:מחבת לשם מרחשת עלו .
(מנחת) 'מחבת לשום מרחשת' - במנא קא מחשב, ומחשבה במנא לא פסלה!
'מנחת מחבת לשום מנחת מרחשת' - במנחה דפסלה בה מחשבה קא מחשב!
והא תנארש"י והא תנא כו:ואפי' מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת - נמי תהא עולה לשם חובה דהא מעשיה מוכיחין 'מפני שמעשיה מוכיחין עליה' קאמר?
הכי קאמררש"י הכי קאמר:כלומר דהא מעשיה מוכיחין גריעותא היא דמחשבה דמינכרא שהיא שקר פסל רחמנא שמא יאמרו מותר לשנות והכי קאמרינן אע"פ שהמנחה אינה דומה לזבחים דבמנחה אע"ג דמעשיה מוכיחין ואיכא למימר דמיפסלא במחשבה דלא מינכרא כמות שהוא אומר היא אלא ודאי ניכר שאינו כך אפילו הכי כשירה היכא דלא אידכר שם מנחה ומאי אבל כו' כדפרשינן לעיל לטעמא דרבא : אע"ג דמחשבה מינכר היא - תיפסל.
ומאי 'אבל בזבחים אינו כן'?
אע"ג דשחיטה אחת לכולן, זריקה אחת לכולן, קבלה אחת לכולן -
בזביחה - דפסלה ביה מחשבה, קא מחשב!


א"ל רב אחא בריה דרבא - לרב אשי: 'חרבה משום בלולה'רש"י חרבה לשם בלולה:דקתני דעלו - אמאי אמר ר"שרש"י אמאי אמר ר"ש:כלומר מאי טעמא עלו הא ודאי מחשבה דהא ליכא הכא מנא ?
א"ל: לשום בילה בעלמארש"י לשם בילה בעלמא:כיון דלא אידכר בהדיא מנחת חריבה, 'לשם מנחת בלולה' - דברי רוח בעלמא נינהו, כמ"ד הריני קומץ לשם ד"א (דרך ארץ? דבר אחר?) .
אי הכי: לשום שלמיםרש"י אי הכי בזבחים:דמודה ר"ש דלא עלו - אמאי מודה כי שחיט 'עולה לשם שלמים' - תעלה לשם חובה? דהכי קאמר 'חובה זו אני שוחט - לשם לעשות שלום בין קוני לביני'... - נמי?!
לשום שלמים בעלמא - הכי השתא! התם - זבח גופה איקרי שלמים! דכתיב (פרשת צו) "...המקריב את דם השלמים..." "...הזורק את דם השלמים"
הכא 'מנחה' גופה - מי איקרי 'בלולה'? - (פרשת צו) "וכל מנחה בלולה בשמן" - כתיב. 'בלולה בשמן' - איקרי, 'בלולה' סתמא - לא איקרי.

סיכום הסוגיא וגרסה נוספת לאותו דיוןעריכה

כולהו כרבה - לא אמרי, דאדרבה - מחשבה דמנכרארש"י אדרבה מחשבה דמינכרא:שהוא מכזב פסל רחמנארש"י פסל רחמנא:שלא יאמרו: מותר לשנות ולעבור על עבודת קרבנו .
כרבא - לא אמרי, "וזאת תורת..." - לא משמע להורש"י זאת תורת לא משמע להו:דקשיא להו 'וזאת תורת החטאת' - דלא אשכחן דאכשר ר' שמעון חטאת חלב לשם חטאת נזיר .
כרב אשי - לא אמרי, משום קושיא דרב אחא בריה דרבארש"י דרב אחא:'חריבה לשם בלולה' - ואע"ג דשני ליה לא מיסתבר האי שנויא, ד'בלולה' סתם - נמי היינו מנחה .
מילתא דפשיטא ליה לרבה להאי גיסארש"י לרבה להאי גיסא:דמחשבה שאינה גלויה פסלה לה ולא הגלויה , ולרבא להאי גיסארש"י ולרבא להאי גיסא:דמחשבה הגלויה כל שכן דפסלה , מיבעיא ליה לרב הושעיא. דבעי רב הושעיא:
ואמרי לה בעא מיניה רב הושעיא מרבי אסי:

מנחה לשום זבחרש"י מנחה לשם זבח:מיבעיא לרבי אושעיא: קושיא דאביי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מה לי א"ר שמעון טעמא דר' שמעון משום מחשבה דמינכרא לא פסלה והא מחשבה דמינכרא הוא או דילמא טעמא דר"ש משום דכתיב (ויקרא ו) וזאת תורת המנחה וזבח לא כתיב אמר ליה כלום הגענו לסוף דעתו של ר"ש כרבה לא משני ליה משום קושיא דאביי כרבא לא משני ליה משום קושיא וזאת תורת החטאת כרב אשי לא משני ליה משום קושיא דרב אחא בריה דרבא: חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות: בשלמא מנחת חוטא חטאת קרייה רחמנא (ויקרא ה) לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא וגו' אלא מנחת קנאות מנלן דתני תנא קמיה דרב נחמן מנחת קנאות מותרה נדבה א"ל שפיר קאמרת (במדבר ה) מזכרת עון כתיב בה ובחטאת כתיב (ויקרא י) ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה מה חטאת מותרה נדבה אף מנחת קנאות מותרה נדבה וכחטאת מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחת קנאות פסולה שלא לשמה אלא מעתה אשם יהא פסול שלא לשמו דגמר עון עון מחטאת דנין עון מעון ואין דנין עונו מעון מאי נפקא מינה והא תנא דבי ר' ישמעאל (ויקרא יד) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה ועוד ליגמר עונו עונו מעון דשמיעת הקול דכתיב (ויקרא ה) אם לא יגיד ונשא עונו אלא כי גמרי גזירה שוה למותר נדבה הוא דגמרי וכי תימא אין גזירה שוה למחצה גלי רחמנא גבי חטאת (ויקרא ד) ושחט אותה לחטאת אותה לשמה כשירה שלא לשמה פסולה אבל כל קדשים בין לשמן בין שלא לשמן כשרים אלא מנחת חוטא ומנחת קנאות דפסולין שלא לשמן מנלן חטאת טעמא מאי משום דכתיב בה היא ה"נ הא כתיב בהו היא אשם נמי הא כתיב ביה הוא ההוא הוא לאחר הקטרת אימורין הוא דכתיב כדתניא אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר ואלא הוא למה לי לכדרב הונא אמר רב אשם שניתק לרעייה ושחטו סתם כשר לשום עולה ניתק אין לא ניתק לא אמר קרא הוא בהוייתו יהא: אמר רב מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה הואיל ובאת להתיר ולא התירה וכן אתה אומר באשם נזיר

ד.ב. ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן פסולין הואיל ובאו להכשיר ולא הכשירו תנן כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות ואם איתא ליתני נמי חוץ ממנחת העומר כי קתני באה יחיד באה צבור לא קתני כי תני באה בגלל עצמה באה בגלל זבח לא קתני כי קתני הנך שאין קבוע להן זמן הא דקבוע לה זמן לא קתני: אמר מר וכן אתה אומר באשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן פסולין הואיל ובאו להכשיר ולא הכשירו תנן כל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה חוץ מפסח וחטאת ואם איתא ליתני נמי חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע דבאו להכשיר ולא הכשירו כיון דאיכא אשם גזילות ואשם מעילות דלכפרה אתו לא פסיקא ליה מאי שנא אשם נזיר ואשם מצורע דבאו להכשיר ולא הכשירו הני נמי באו לכפרה ולא כפרו א"ר ירמיה מצינו שחלק הכתוב בין מכפרים ובין מכשירין מכפרין אית בהו דאתו לאחר מיתה מכשירין לית בהו דאתו לאחר מיתה דתנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה עולתה ומתה לא יביאו יורשין חטאתה מתקיף לה ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי מכשירין נמי מי לית בהו דאתו לאחר מיתה והתנן המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני שראויין לבא כולן שלמים מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה מפורשין דמי חטאת יוליך לים המלח לא נהנין ולא מועלין דמי עולה יביא בהן עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביא בהן שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם והא עולה ושלמים דנזיר דמכשירים נינהו וקא אתו לאחר מיתה אמר רב פפא הכי קא אמר ר' ירמיה לא מצינו הכשר קבוע דבא לאחר מיתה ודנזיר הכשר שאינו קבוע הוא

ה.א. דאמר מר גילח על א' משלשתן יצא מיתיבי אשם מצורע שנשחט שלא לשמו או שלא ניתן מדמו ע"ג בהונות ה"ז עולה לגבי מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להכשירו תיובתא דרב ורשב"ל אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושיריה אין נאכלין עד שתביא מנחת העומר אחרת ותתירנה <ששיריה אין נאכלין עד שתביא מנחת העומר אחרת> מקרב היכי קרבה (יחזקאל מה) ממשקה ישראל מן המותר לישראל אמר רב אדא בר אהבה קסבר ר"ל אין מחוסר זמן לבו ביום מתיב רב אדא בריה דרב יצחק יש בעופות שאין במנחות יש במנחות שאין בעופות יש בעופות שהעופות באין בנדבת שנים <אבל מנחות נפש כתיבא> ומחוסרי כפרה <זב וזבה יולדת ומצורע> והותרו מכלל איסורן בקודש משא"כ במנחות ויש במנחות שהמנחות טעונות כלי ותנופה והגשה וישנן בציבור כביחיד מה שאין כן בעופות ואם איתא במנחות נמי משכחת לה דהותרו מכלל איסורן בקודש ומאי ניהו מנחת העומר כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום לאו איסורא הוא מתיב רב ששת הקדים מתן שמן למתן דם ימלאנו שמן ויחזור ויתן שמן אחר מתן דם מתן בהונות למתן שבע ימלאנו שמן ויחזור ויתן מתן בהונות אחר מתן ז' ואי אמרת אין מחוסר זמן לבו ביום אמאי יחזור ויתן מאי דעבד עבד אמר רב פפא שאני הלכות מצורע דכתיבא בהו הוייה דאמר הכתוב (ויקרא יד) זאת תהיה תורת המצורע תהיה בהוייתה תהא מתיב רב פפא הקדים חטאתו לאשמו לא יהיה אחר ממרס בדמה אלא תעובר צורתה ותצא לבית השריפה אמאי קא מותיב רב פפא והא רב פפא הוא דאמר שאני הלכות מצורע דכתיבא בהו הוייה אלא רב פפא הכי קא קשיא ליה אימא ה"מ עבודה שחיטה לאו עבודה היא ואי אין מחוסר זמן לבו ביום יהא אחר ממרס בדמה ולקריב אשם והדר ליקרב חטאת אלא אמר רב פפא היינו טעמא דר"ל דקסבר האיר מזרח מתיר דרבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו אפילו בזמן שבית המקדש קיים

ה.ב. האיר מזרח מתיר והא דריש לקיש לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דתנן אין מביאין מנחת בכורים ומנחת בהמה קודם לעומר <דבעינן ממשקה ישראל> ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא <משום דאיקרו בכורים> ואם הביא כשר ואמר רבי יצחק אמר ריש לקיש לא שנו אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר אבל בששה עשר אם הביא כשר <וקשיא לי ליהוו כמחוסר זמן> אלמא קסבר האיר המזרח מתיר ורבא אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושיריה נאכלין ואינה צריכה מנחת העומר אחרת להתירה שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה במי שראוי לעבודה לאפוקי כהן בעל מום ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דלא חזיא דחדוש הוא ובמקום הראוי לעבודה לאפוקי נפגם המזבח: ת"ר כשהוא אומר (ויקרא א) מן הבקר למטה שאין ת"ל אלא להוציא את הטרפה והלא דין הוא ומה בעל מום שמותרת להדיוט אסורה לגבוה טריפה שאסורה להדיוט אין דין שאסורה לגבוה חלב ודם יוכיחו שאסורין להדיוט ומותרין לגבוה מה לחלב ודם שכן באין מכלל היתר תאמר בטריפה שכולה אסורה ולא תהא מותרת לגבוה מליקה תוכיח שכולה איסור ואסורה להדיוט ומותרת לגבוה מה למליקה שכן קדושתה אוסרתה <בשעת קדושתה למזבח היא נאסרה להדיוט דהיינו מליקתה אבל קודם לכן לא נאסרה להדיוט> מה שאין כן בטריפה שאין קדושתה אוסרתה ואם השבתה כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל להוציא את הטריפה מה אם השבתה <סי' רקיח מר אדא לשישי"ה> אמר רב משום דאיכא למימר מנחת העומר תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בשביעית שביעית נמי שכן מתרת ספיחין בשביעית כר' עקיבא דאמר ספיחין אסורים בשביעית אמר ליה רב אחא בר אבא לרב אשי לרבי עקיבא נמי לפרוך מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בחוצה לארץ ואפילו למ"ד חדש בחו"ל לאו דאורייתא שכן באה להתיר לאו שבתוכה א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא א"ה טריפה נמי תקריב ותתיר לאו שבתוכה אלא פריך הכי מה למנחת העומר שכן מצותה בכך ריש לקיש אמר משום דאיכא למימר מפטם הקטרת יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה מפטם גברא הוא אלא פטום הקטרת יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה מה לפטום הקטרת שכן מצותו בכך מר בריה דרבינא אמר משום דאיכא למימר שבת תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה מה לשבת שכן הותרה מכללה אצל הדיוט במילה אטו מילה צורך הדיוט הוא מילה מצוה היא אלא מה לשבת שכן מצותה בכך רב אדא בר אבא אמר משום דאיכא למימר כלאים תוכיח שאסורין להדיוט ומותרין לגבוה מה לכלאים שכן הותרו מכללן אצל הדיוט בציצית אטו ציצית צורך הדיוט היא מצוה היא אלא

ו.א. מה לכלאים שמצותו בכך רב שישא בריה דרב אידי אמר משום דאיכא למימר ליהדר דינא ותיתי במה הצד מה למליקה שכן קדושתה אוסרתה חלב ודם יוכיחו מה לחלב ודם שכן באים מכלל היתר מליקה תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שאסורין להדיוט ומותרין לגבוה אף אני אביא טרפה אף על פי שאסורה להדיוט תהא מותרת לגבוה מה להצד השוה שבהן שכן מצותה בכך אלא אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פרכא מהיכא קא מייתית לה מבעל מום מה לבעל מום שכן עשה בו מקריבין כקריבין אמר ליה רב אחא סבא לרב אשי יוצא דופן יוכיח שלא עשה בו מקריבין כקריבין ומותר להדיוט ואסור לגבוה מה ליוצא דופן שכן אינו קדוש בבכורה בעל מום יוכיח מה לבעל מום שכן עשה בו מקריבין כקריבין יוצא דופן יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שמותרים להדיוט ואסורים לגבוה וכ"ש טרפה שאסורה להדיוט תהא אסורה לגבוה מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו מכללן תאמר בטריפה שהותרה מכללה א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי טרפה שהותרה מכללה מאי היא אילימא מליקה דעולת העוף לגבוה בעל מום נמי בעופות אשתרויי אשתרי תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות אלא מליקה דחטאת העוף לכהנים כהנים משולחן גבוה קא זכו ואלא פריך הכי מה להצד השוה שבהן שכן מומן ניכר תאמר בטריפה שכן אין מומה ניכר מש"ה איצטריך קרא וטריפה מהכא נפקא מהתם נפקא (יחזקאל מה) ממשקה ישראל מן המותר לישראל (ויקרא כז) מכל אשר יעבור תחת השבט נפקא פרט לטריפה שאינה עוברת צריכי דאי ממשקה ישראל ה"א למעוטי היכא דלא היתה לה שעת הכושר דומיא דערלה וכלאי הכרם אבל היתה לה שעת הכושר אימא תתכשר כתב רחמנא כל אשר יעבור ואי כתב רחמנא כל אשר יעבור הוה אמינא למעוטי היכא דנטרפה ולבסוף הקדישה דומיא דמעשר אבל הקדישה ולבסוף נטרפה דבעידנא דאקדשה הוה חזיא אימא תתכשר כתב רחמנא מן הבקר צריכי:


  1. ^ רשי