ביאור:בבלי ביצה פרק א - מעומד

ביאור:תוכן לגמרא ביצה - מעומד

אודות הגמרא המבוארת

המקור עובד מטקסטים
באדיבות האתר "גמרא נוחה",
על שם נפתלי וחנה הולנדר
ובהשוואה למקורות מקוונים נוספים

גמרא נוחה - בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• מגמרא נוחה: רש"י, חלק מההפניות למקורות, וחלק מההסברים המורחבים
• דיבורי המתחיל (רש"י): במקום שנמצאים - הוכנסו ידנית לפי ש"ס וילנא
• מילים עם קו מתחתם – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• ראו גם מילון ארמי – עברי בויקימילון
• הסברים נוספים ללא שם: הוכנסו על ידי הויקיעורכים העורכים את הדף.
• תבנית ב - מציגה פירושים לגמרא המבוססים בעיקר על המפרשים שטיינזלץ ושוטנשטיין.

ביצה פרק ראשון ביצה שנולדה ביום טוב

ביצה (יום טוב) פרק א משנה א

ביצה דף א עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: מתניתין: ביצה שנולדה ביום טוב
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא

ביצה שנולדה ביום טוב:

בית שמאי אומרים תאכל,

ובית הלל אומרים לא תאכל ^רשי בו ביום; ^רשי בגמרא מפרש טעמא

בית שמאי אומרים: שאור בכזית, וחמץ בככותבת ^רשי תמרה,

ובית הלל אומרים: זה וזה בכזית;

השוחט חיה ועוף ביום טוב: בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה,

ובית הלל אומרים: לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום;

ומודים שאם שחט - שיחפור בדקר^רשי פיל"א בלע"ז ויכסה,^רשי כדמפרש טעמא בגמרא: כשיש לו דקר נעוץ מבעוד יום,

שאפר כירה מוכן הוא ^רשי בגמרא בעי: 'מאי קאמר? - משום דהני תלת מילי הוו מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל גבי יום טוב - תנא להו גבי הדדי. ובגמרא מפרש טעמייהו.

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

גמרא ביצה פרק א משנה א

גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא

סוגיה: תרנגולת לשחיטה או לביצים - הסבר החמרת בית הלל

המשניות: בשבת:
מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון:
מוֹתר השמן שבנר ושבקערה - אסור, ורבי שמעון מתיר
משניות נוספות:
(בשבת) מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבים.
(ביו"ט) אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב.

במאי עסקינן?: אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה^רשי שאינה מוקצת - מאי טעמייהו דבית הלל: אוכלא דאפרת הוא^רשי אוכל שנפרד, וחבירו במנחות 'חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו', וכן בשחיטת חולין (דף עג,א)כתב עילי תוספות

!

אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים? מאי טעמייהו דבית שמאי: מוקצה היא!?

ומאי קושיא? דלמא בית שמאי לית להו מוקצה^רשי דדלמא כרבי שמעון סבירא להו דאמר בפרק 'כירה' (שבת דף מד,א) מוֹתר השמן שבנר ושבקערה אסור, ורבי שמעון מתיר? - קא סלקא דעתין? אפילו מאן דשרי במוקצה - בנולד אסר^רשי להכי פרכינן 'מאי טעמייהו דבית שמאי': דקא סלקא דעתין דאפילו לרבי שמעון דשרי במוקצה, בנולד אסיר: דאילו במוקצה סבירא ליה לא מקצי איניש מדעתיה מידי דחזי ליה, אבל נולד לא הוה ידע דנהוי דעתיה עלויה!

מאי טעמייהו דבית שמאי?

אמר רב נחמן: לעולם בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, וּדְאית ליה מוקצה אית ליה נולד, ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד: בית שמאי - כרבי שמעון, ובית הלל - כרבי יהודה.

ומי אמר רב נחמן הכי^רשי דבית הלל כרבי יהודה?: והתנן [שבת פ"כא מ"ג]:

'בית שמאי אומרים: מגביהין^רשי בשבת מעל השלחן עצמות^רשי שאינן ראוין לאכילה וקליפין ^רשי וקליפי אגוזים, ולא חיישינן למוקצה,

ובית הלל אומרים:^רשי אין מטלטלין אותן בידים שמוקצה הן, אלא מסלק את הטבלא כולה^רשי שיש תורת כלי עליה ומנערה',

ואמר רב נחמן: אנו אין לנו^רשי בשיטת משנה זו לפי שמוחלפת שיטתה אלא^רשי כך שמעתי מרבותינו: בית שמאי - כרבי יהודה ^רשי ומחמרי, ובית הלל - כרבי שמעון!

ביצה דף ב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: (...אבל) גבי יום טוב - דסתם לן תנא...
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

אמר לך רב נחמן: גבי שבת - דסתם לן תנא כרבי שמעון, דתנן [שבת פ"כד מ"ד]:

מחתכין את הדלועין^רשי תלושין לפני הבהמה^רשי ולא אמרינן טרחא דלאו צורך הוא, ואת הנבלה לפני הכלבים^רשי ואף על פי שנתנבלה בשבת, דבין השמשות לא היתה עומדת לאכילת כלבים - אפילו הכי שרי: דלית לן מוקצה בשבת!

^רשי הלכך: מגביהין מעל השלחן - דמיירי בשבת - מוקים לה לבית הלל כרבי שמעון^רשי כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא, דקיימא לן הלכה כסתם משנה וקיימא לן הלכה כבית הלל, אבל גבי יום טוב - דסתם לן תנא^רשי רבי כרבי יהודה^רשי דאשכחן דסתם כרבי יהודה, דתנן [ביצה פ"ד מ"ג]:

אין מבקעין עצים^רשי ביום טוב, לא מן הקורות^רשי הסדורות זו על גב זו בקרקע ועומדות לבנין ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב^רשי ואף על פי שעומדת מעכשיו להיסק, הואיל ובין השמשות לאו להכי קיימא; כיון דאתקצאי לבין השמשות - אתקצאי לכולי יומא

^רשי אלמא אית לן מוקצה ביום טוב, הלכך מוקים לה^רשי רב נחמן למתניתין לבית הלל כרבי יהודה^רשי דאיירי ביום טוב, ובית הלל כרבי יהודה, ובעומדת לגדל ביצים, ומשום מוקצה. }}

אגב: משניות ללא שם בשבת וביום טוב

מכדי מאן סתמיה למתניתין? – רבי^רשי הוא סדר המשנה, וכשראה דברי חכם וישרו בעיניו - שנאן סתם, ולא הזכיר שם אומרו עליהן, כדי שלא יהו שנויה מפי יחיד, ונראין כאילו נשנו מפי המרובים ויעשו כמותן!
מאי שנא בשבת דסתם לן כרבי שמעון ומאי שנא ביום טוב דסתם לן כרבי יהודה?

אמרי:
שבת, דחמירא ולא אתי לזלזולי בה^רשי אי מקילין בה חדא קולא לא אתי לאקולי בה טפי - סתם לן כרבי שמעון, דמיקל.
יום טוב, דקיל ואתי לזלזולי ביה - סתם לן כרבי יהודה, דמחמיר.

המשך סוגיית סוג התרנגולת

שיטת רבה: איסור הכנה בתרנגולת לשחיטה

במאי אוקימתא? בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, ומשום מוקצה?
אי הכי, אדמפלגי בביצה - לפלגו בתרנגולת עצמה - אם מותר לאכול תרנגולת לביצים שנשחטה ביו"ט
- להודיעך כחן דבית שמאי, דבנולד שרי.

ולפלוגי בתרנגולת להודיעך כחן דבית הלל דבמוקצה אסרי?

וכי תימא 'כח דהתירא עדיף'^רשי טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר, אבל כח האוסרין אינה ראיה: שהכל יכולין להחמיר, ואפילו בדבר המותר...
ונפלוג בתרוייהו: תרנגולת העומדת לגדל ביצים, היא וביצתה: בית שמאי אומרים תאכל, ובית הלל אומרים לא תאכל. ?

אלא אמר רבה:
לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן, ומשום הכנה^רשי דאסרי לה בית הלל, כדמפרש ואזיל,
וקסבר רבה: כל ביצה דמתילדא האידנא - מאתמול גמרה לה^רשי ואף על גב דבידי שמים הוא – אסור, דבעינן כל סעודות שבת וסעודות יום טוב שיהו מזומנות ומוכנות מבעוד יום של חול

ורבה ^רשי דאסר בהכנה שאינה בידים ממש לטעמיה - דאמר רבה^רשי בפסחים (דף מז,ב), ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא:
מאי דכתיב פרשת המן וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ... ^רשי {{{2}}}?
- חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב,
ואין יום טוב מכין לשבת^רשי ויום טוב נמי קרוי 'שבת' ובעיא סעודתו הזמנה, והזמנתה בחול, ואין שבת מכינה ליום טוב.^רשי אבל סעודת חול לא חשיבא ולא שייכא בה הזמנה, הלכך באחד בשבת בעלמא לית לן למיסר ביצה שנולדה ביה משום דאתכן בידי שמים, דסעודת חול לא אצרכה רחמנא זמון מבעוד יום, דלא שייך בה מוקצה.^רשי 'ואין יום טוב מכין לחברו' לא גרסינן במלתיה דרבה, דהא קרא קא דריש, ושני ימים רצופים בתורה לא אשכחן, דמספיקא עבדינן להו.

אמר ליה אביי: אלא מעתה, יום טוב בעלמא^רשי שאינו אחר שבת תשתרי ^רשי לגמוע ביצה חיה שנולדה בו?
- גזרה משום יום טוב אחר השבת.
שבת דעלמא תשתרי?
- גזרה משום שבת אחר יום טוב

ומי גזרינן^רשי ומי אחמור רבנן בביצה למגזר היתרא משום איסורא? והא תניא [תוספתא ביצה פ"א הלכה ב [ליברמן]]
השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות - מותרות לאכלן ביום טוב
ואם איתא: ליגזר משום הנך דמתילדן ביומיהן?^רשי {{{2}}}
אמר ליה: ביצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא, ומילתא דלא שכיחא - לא גזרו בה רבנן.

שיטת רב יוסף - מניעת איסוף הפירות הנושרים

רב יוסף אמר:^רשי טעמא דביצה בתרנגולת העומדת לאכילה: גזרה משום פירות הנושרין. ^רשי וכדאוקימנא ובית הלל דאסרי משום פירות הנושרין מן האילן בשבת; וקא סלקא דעתך השתא גזרה היא משום פירות הנושרין דלא נכלינהו, דהא נמי לפירות הנושרין מן האילן דמיא: שאף זו פרי הנושר!

ביצה דף ג עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: גזירה שמא יעלה
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

אמר ליה אביי: פירות הנושרין טעמא מאי? - גזרה שמא יעלה ויתלוש^רשי דהוה איסורא דאורייתא, דהיינו קוצר, שהוא אב מלאכה?
היא גופה גזרה, ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?

- כולה - חדא גזרה היא^רשי לא שתהא זו גזרה דלא ליתי לידי פירות הנושרין, אלא כשנמנו וגזרו על פירות הנושרין - אף ביצה היתה במשמע, ואף על גב דלית בה משום תלישה, מיהו מכלל גזרת חכמים היתה, שאף היא פרי הנושר

שיטת רבי יצחק - מנניעת שמוש בנזילת משקים

רבי יצחק אמר: גזרה משום משקין שזבו^רשי דקיימא לן אסורין לבו ביום, כדתנן ואם יצאו מעצמן אסורים (שבת פ"כב מ"א, דף קמג,ב), וביצה - נמי דמיא להו: שזבה ויצאת ממקום שהיתה בלועה.

אמר ליה אביי: משקין שזבו, טעמא מאי? - גזרה שמא יסחוט ^רשי וסחיטת פירות - תולדה דדש היא: שמפרקן מתוך זג שלהן, כמפרק תבואה מקש שלה?
היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?

- כולה חדא גזרה היא ^רשי כדפרישית: כשגזרו על משקין שזבו - אף ביצה היתה במשמע.

הסיבות למחלוקת האמוראים בהסבר להחמרת בית הלל

כולהו ^רשי רבה דאוקי מתניתין משום הכנה, ורב יוסף ורבי יצחק דאוקמוה משום גזרה - כרב נחמן לא אמרי^רשי משום מוקצה: כי קושיין.^רשי כדפרכינן לעיל: ליפלגו בתרווייהו.
כרבה נמי לא אמרי: - הכנה לית להו.
אלא רב יוסף, מאי טעמא לא אמר כרבי יצחק?
אמר לך: ביצה אוכלא ופירות אוכלא, - לאפוקי משקין דלאו אוכלא^רשי הלכך כשגזרו על משקין שזבו - לא היתה ביצה במשמע, שהרי אינה משקה; אבל בכלל פירות הנושרין היתה.

ורבי יצחק, מאי טעמא לא אמר כרב יוסף?
אמר לך: ביצה בלועה^רשי בתוך התרנגולת וזבה לחוץ ומשקין בלועין ^רשי בחרצן, וְזָבִין לחוץ. - לאפוקי פירות דמגלו וקיימו^רשי הלכך נשירת הביצה לאו בכלל נשירת הפירות.

סחיטת פירות ביום טוב ושיטת רבי יוחנן

ואף רבי יוחנן סבר גזרה משום משקין שזבו, דרבי יוחנן רמי דרבי יהודה אדרבי יהודה, ומשני:
תנן [שבת פ"כב מ"א]:
'אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין
ואם יצאו מעצמן אסורין ^רשי בו ביום, גזרה שמא יסחוט.
רבי יהודה אומר: אם לאוכלין ^רשי הן מכונסין הפירות הללו - היוצא מהן מותר ^רשי בו ביום: דכיון דלא ניחא ליה בהני משקין - ליכא למגזר שמא יסחוט,
ואם למשקין - היוצא מהן אסור.
אלמא^רשי מדקאמר אם לאוכלין - היוצא מהן מותר כל אוכלין לרבי יהודה^רשי  - בדבר היוצא מהן אוכלא דאפרת הוא^רשי ואינו בכלל גזרת משקין שזָבוּ!

ורמינהו:
ועוד אמר רבי יהודה:
^רשי במסכת ערובין [פ"ג מ"ח] לעיל מיניה תנן: ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר ויהיו שני ימים טובים, מערב אדם שני ערובין כו' - להא מלתא הוי שתי קדושות: היתה לו כלכלה של פירות טבל, ושכח ולא עישר מערב יום טוב... ותנן [פ"ה מ"ב] אין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טובמתנה אדם על כלכלה של פירות ביום טוב ראשון ואוכלה בשני^רשי מעשר ביום טוב בתנאי, ואומר "אם היום חול ולמחר קדש - יהיו אלו תרומה ומעשרות על אלו, ואם היום קדש - אין בדברי כלום", ונותן בהן סימן, ולמחרת חוזר ואומר כן: "אם היום חול ואתמול קדש - יהיו אלו תרומה על השאר, ואם היום קדש ואתמול חול - הרי נעשה תרומה מאתמול", וממה נפשך נתקנו - דקסבר שתי קדושות הן: אחד חול ואחד יום טוב, ולא ידעינן הי חול והי יום טוב,
וכן: ביצה שנולדה בראשון תאכל בַּשֵׁנִי^רשי הוו שתי קדושות האחד חול והאחד יום טוב והנולדה בראשון מותרת בשני, אבל לא בראשון, דשמא קדש הוא, ואין בדבריו כלום
- בַּשֵׁנִי אֵין הן, כלומר: כן! בראשון - לא ^רשי אלמא כל מידי דזב ממקומו ביום טוב ואפילו אוכלא אסור?
...ומשני רבי יוחנן: מוחלפת השיטה^רשי שיטת המשנה דאין סוחטין ואיפוך דרבי יהודה לרבנן.

ביצה דף ג עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: רבינא אמר: לעולם לא תיפוך
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

ומדקא מרמי^רשי רבי יוחנן להו^רשי משקין שזבו וביצה אהדדי, שמע מינה חד טעמא הוא^רשי 
ומאן דאסר בהא אסר בהא, ודשרי בהא שרי בהא!

רבינא אמר: ^רשי הא דקאמר רבי יוחנן 'מוחלפת השיטה' לעולם לא תיפוך,
ורבי יהודה - לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי אפילו בראשון נמי שריא, דאוכלא דאפרת הוא ^רשי וכיון דמשום סחיטה ליכא משום משקין שזבו נמי ליכא בעומדת לאכילה,
אלא לדידכו ^רשי דאסריתו לה אף בשני, נהי נמי דאית לכו בביצה גזירת משקין שזבו ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה
אודו לי מיהת דבשני שריא דשתי קדושות הן ^רשי דחד מינייהו חול הוא!
ואמרי ליה רבנן: לא! קדושה אחת היא^רשי  - ולא דמו לשאר ימים טובים: דהנך - לאו משום ספקא אתקון, דאף בזמן בית דין היו עושין אותם שני ימים, אם באו עדים מן המנחה ולמעלה(ראש השנה דף ל,ב)!

רבינא בריה דרב עולא אמר:^רשי רבי יהודה אדרבי יהודה מעיקרא לא תקשי: הכא ^רשי דהא דקאמר 'בַשֵּני אִין בראשון לא' - בתרנגולת העומדת לגדל ביצים,
ורבי יהודה לטעמיה, דאית ליה מוקצה^רשי ולא משום משקין שזָבוּ.

המשך הסוגיא על סוג התרנגולת

שימושי ביצה בשבת וביו"ט במצבי ספק לגבי הביצה

הספקות: א. אם הביצה הוטלה משנכנס היום הקדוש או לפניו, ב. מבין הביצים איזו היא זו שהוטלה היום.

מיתיבי^רשי אהנך אמוראי קמאי דאפלוג בטעמא דבית הלל דמתניתין:
אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה,
לא לכסות בה את הכלי^רשי פי צלוחית, ולא לסמוך בה כרעי המטה^רשי זוקפה כנגד חודה וסומך בה,
אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר^רשי ואף על גב דהיא אינה ניטלת - מטלטלין את הכלי לצורכה, ולאפוקי מדרבי יצחק דאמר שבת דף מג,א אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת, ואיהו מוקי לה בצריך למקומו של כלי,
וספיקהּ^רשי של זו אסורה^רשי קא סלקא דעתך ספק נולדה ביום טוב ספק בחול - אסורה ביום טוב,
ואם נתערבה באלף כולן אסורות.

בשלמא לרבה דאמר משום הכנה - הוי ספיקא דאורייתא, וכל ספיקא דאורייתא לחומרא.
אלא לרב יוסף ולרבי יצחק דאמרי משום גזרה, ספיקא דרבנן היא^רשי דאפילו ודאי - משום גזירה הוא דאתסר, וכי הויא לה ספיקא הוי ספק במידי דאסור מדרבנן, וכל ספיקא דרבנן לקולא!?
- סיפא אתאן לספק טרפה^רשי ספק נולדה מתרנגולת טרפה, ולאו ביום טוב קאי. ואיידי דאיירי באיסור ביצה - איירי נמי בהא.

אי הכי אימא סיפא: נתערבה באלף כולן אסורות:
אי אמרת בשלמא ספק יום טוב ספק חול - הוי דבר שיש לו מתירין^רשי שיכול לאכלו אחר יום טוב בהיתר גמור, וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל^רשי ואף על גב דמדאורייתא חד בתרי בטיל, דכתיב שמות כג ב אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת - אחמור רבנן: הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן - לא יאכלנו באיסור על ידי ביטול,
אלא אי אמרת ספק טרפה - דבר שאין לו מתירין היא, ותבטל ברובא?!

- וכי תימא ביצה חשובה ולא בטלה? -
הניחא למאן דאמר^רשי לקמן כל שדרכו לימנות שנינו^רשי במשנת ערלה, כדלקמן, דלא בטיל. משמע: כל דבר שיש בני אדם המקפידין עליו מפני חשיבותו למוכרו במנין. ביצה - נמי! הרבה מוכרין אותה במנין,
אלא למאן דאמר 'את שדרכו לימנות ^רשי דמשמע את המיוחד לכך: שאין אדם מוכרו באומד' שנינו, מאי איכא למימר ^רשי הרי ביצה הרבה נמכרת באומד בלא מנין? דתנן [תרומות פ"י מ"י]:
מי שהיו לו חבילי תלתן^רשי מין קטנית למתק קדירה; פילוג"ר בלע"ז של כלאי הכרם - ידלקו^רשי כדין כלאי הכרם, שנאמר דברים כב ט פֶּן תִּקְדַּשׁ - תוקד אש, דאסירי בהנאה
נתערבו באחרות ואחרות באחרות - כולן ידלקו, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: יעלו באחת ומאתים^רשי אם נתערב אחד מהן במאתים של היתר - יעלה אחד מהן וידלק, והשאר מותרין. וזה שיעור ביטול כלאים וערלה: באחד ומאתים
שהיה רבי מאיר אומר: את שדרכו למנות מֻקדַּש^רשי כלומר: להכי אמר רבי מאיר כולן ידלקו, ולית להו ביטול: שהיה רבי מאיר אומר: הואיל ודרכן לימנות - אין בטלין, ומקדשין לאסור כל המתערבין בהן,
וחכמים אומרים: אינו מֻקדש אלא ששה דברים בלבד^רשי כל פירות שבעולם בטלים חוץ מששה דברים הללו המנויין כאן שהן חשובין מאד
רבי עקיבא אומר שבעה; ואלו הן: אגוזי פרך ורמוני באדן^רשי פרך ובאדן - מקומות הן, וחביות סתומות, וחלפי תרדין, וקלחי כרוב^רשי קלחי כרובין גדולים עם עלין שלהן, וכרוב של ארץ ישראל היה גדול כאילן, כדאמרינן בכתובות דף קיא,ב), ודלעת יונית.
רבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית.
הראוי לערלה – ערלה^רשי אותן שהן מין אילן וערלה נוהגת בהן - מקדשין את ערוביהן משום ערלה, הראוי לכלאי הכרם^רשי כגון חלפי תרדין וקולחי כרוב וככרות שאינן מין אילן - מקדשין ערוביהן באיסור - כלאי הכרם.

ואתמר עלה:
רבי יוחנן אמר: את שדרכו למנות שנינו^רשי במילתיה דרבי מאיר,
ורבי שמעון בן לקיש אמר: כל שדרכו למנות שנינו.
הניחא לרבי שמעון בן לקיש^רשי איכא לאוקמא לברייתא דלעיל, דקתני 'ביצה לא בטלה' - כרבי מאיר,
אלא לרבי יוחנן מאי איכא למימר?

- אמר רב פפא: האי תנא^רשי דלעיל - תנא דליטרא קציעות הוא,
דאמר: כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן^רשי כגון ליטרא קציעות דאיירי בתרומת פירות דרבנן לא בטיל^רשי כדמפרש לקמיה, וכל שכן^רשי ביצה טרפה בדאורייתא, דתניא [תוספתא תרומות פ"ה הלכה יא [ליברמן]]:
ליטרא קציעות^רשי {{{2}}}
שדרסה על פי עגול^רשי וחותכין בו עוקצי התאנים, ואחר כך דורסין אותם בכלי עגול, והן נדבקין יחד ונעשין כגבינה, והוא נקרא 'עגולי דבילה', וכשבאין למוכרן מפרידן במגריפה ומוכרן במשקל ליטרא. הערת גמרא נוחה: גירסת רש"י – והיא גרסת המשנה תרומות פ"ד מ"י: שדרסה על פי כלי ששמו 'עגול' שבו עושין העגולין ואינו יודע באיזה עגול דרסה^רשי אבל יודע שעל פיו הוא ולא בתוכו,
על פי חבית ואינו יודע באיזו חבית דרסה,
על פי כַּוֶּרֶת ואינו יודע באיזו כַּוֶּרֶת דרסה -

ביצה דף ד עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: (רבי אליעזר) אומר: רואין את העליונות...
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

עיגולי דבלה - תאנים מיובשות על חוט

רבי מאיר אומר^רשי כך נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בדבר זה:
רבי אליעזר אומר:^רשי אף על פי שאין לטרות תחתונות בספק דמוע - מצטרפות התחתונות אל הפומין של כל העגולין הללו: אם אין כאן מאה פומין של היתר שיהא בהן כדי להעלות פי האיסור באחד ומאה רואין את העליונות כאילו הן פרודות, והתחתונות מעלות את העליונות^רשי רואין כאילו ליטרות של כל הפומין פרודות מעל הפומין ומעורבות בשל שולים, ונמצאו כולם בספק הדמוע, ומצטרפות התחתונות להעלות את ליטרא שעל הפה: דהואיל ותרומת פירות דרבנן - מקילים בהעלאתם
רבי יהושע אומר: אם יש שם מאה פומין^רשי של היתר לבד פומין של אסור – יעלו^רשי מעלין אותן באחד ומאה ואם לאו - הפומין אסורין^רשי ואין השולים מועילין לבטל הפומין הואיל ואינן בספק הדמוע, והשולים מותרין.

רבי יהודה אומר^רשי לא כן נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע, אלא כן נחלקו:
רבי אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין יעלו, ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין.
רבי יהושע אומר: אפילו יש שם שלש מאות פומין^רשי וכולן בכלל הספק - לא יעלו^רשי אין מעלין את היחיד, הואיל ופומי הכלי 'דבר שיש בו מנין' הוא לא בטלי, ואפילו בדרבנן.
^רשי אבל דרסה בעגול ואינו יודע באיזה עגול דרסה - דברי הכל יעלו.

דברי הכל? היינו פלוגתייהו!?

אמר רב פפא: הכי קאמר:
דרסה בעגול^רשי בתוך העגול, דעכשיו אינן נכרות שהרי מדובקות ואינו יודע באיזה מקום עגול דרסה: אי לצפונה אי לדרומה ^רשי הואיל והשתא לאו בת מנין היא ולא מנכרא - דברי הכל יעלו^רשי ותנא דלעיל* - רבי יהודה ואליבא דרבי יהושע היא [הערת גמרא נוחה: *שממנו הקשו לעיל: אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה, לא לכסות בה את הכלי, ולא לסמוך בה כרעי המטה, אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר, וספיקה אסורה, ואם נתערבה באלף כולן אסורות]

רב אשי אמר^רשי הא דקתני 'וספקה אסור':
לעולם ספק יום טוב ספק חול ^רשי ודקשיא לך לרב יוסף ולרבי יצחק ספק דרבנן הוא ולקולא - הכא אזלינן לחומרא הואיל והוי דבר שיש לו מתירין^רשי למחר,
וכל דבר שיש לו מתירין - אפילו בדרבנן לא בטיל ^רשי כגון ביצה, דגזרת פירות הנושרין היא - לא בטלה בתערובתה; וכי היכי דבבטולה מחמרינן מהאי טעמא - בספקה נמי מחמרינן מהאי טעמא.

ברייתא: תאכל היא והאם שלה

תניא:
אחרים אומרים משום רבי אליעזר:
ביצה^רשי אם נולדה ביום טוב תאכל, היא ואמה.
במאי עסקינן?: אילימא בתרנגולת העומדת לאכשילה – פשיטא, דהיא ואמה שריא^רשי כלומר: אם בא לומר כבית שמאי, לשמעינן ביצה - אמה למה לי? פשיטא דשריא?!
אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים? - היא ואמה אסורה^רשי דשמעינן לרבי אליעזר דאית ליה מוקצה, דתנן בפרק 'המביא' (לקמן פ"ד מ"ז, דף לד.) רבי אליעזר אומר: עומד אדם על המוקצה כו' אלמא הכנה בעי!?

אמר רבי זירא: תאכל אגב אמה^רשי אם אוכלין את אמה היום – תאכל אף היא.

היכי דמי?
אמר אביי:
כגון שלקחה^רשי תרנגולת זו - קנאה סתם.
נשחטה - הובררה דלאכילה עומדת. לא נשחטה - הובררה דלגדל ביצים עומדת.

רב מרי אמר: גוזמא קתני כלומר זהו ביטוי מבודח. אמנם פשיטא, אבל רבי אליעזר רצה להדגיש את ההיתר^רשי כאדם שרוצה להחזיק דבריו מדבר יתר, ובעומדת לאכילה קאמר, ונחלק על בית הלל האוסרים; ואמה לא איצטריכא ליה, אלא גזים ואמר מילתא יתירא: הכל יאכל גם את האב גם את האם, דתניא:
אחרים אומרים משום רבי אליעזר:
ביצה תאכל היא ואמה ואפרוח וקליפתו!
מאי קליפתו?: אילימא קליפה ממש, קליפה בת אכילה היא?
אלא אפרוח בקליפתו.

עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן יעקב^רשי רבי אליעזר בן יעקב אוסר אפרוחים שלא נפתחו עיניהם, ופליגי רבנן עליה, ולקמן מייתי לה בגמרא אלא היכא דיצא לאויר העולם, אבל היכא דלא יצא לאויר העולם לא פליגי?!
אלא אפרוח וקליפתו גוזמא^רשי {{{2}}}? - הכא נמי תאכל היא ואמה גוזמא.

שבת הסמוכה ליום טוב, לפניה או אחריה

אתמר:
שבת ויום טוב^רשי הסמוכין, והוא הדין ליום טוב ושבת:
רב אמר: נולדה בזה אסורה בזה, ורבי יוחנן אמר: נולדה בזה מותרת בזה.

נימא קסבר רב קדושה אחת היא^רשי הרי הן כיום אחד ארוך? והאמר רב 'הלכה כארבעה זקנים ואליבא דרבי אליעזר, דאמר^רשי בערובין בפרק 'בכל מערבין' (דף לח,ב) שתי קדושות הן^רשי ומערב ליום אחד למזרח ולשני למערב!?
- אלא הכא בהכנה דרבה^רשי דאמר: הכנה בידי שמים מתסרא מיום טוב לשבת, דסעודת שבת בעיא הזמנה מיום חול מגזרת הכתוב קמיפלגי:
רב - אית ליה הכנה דרבה, ורבי יוחנן - לית ליה הכנה דרבה, כתנאי:
נולדה בשבת - תאכל ביום טוב. ביום טוב - תאכל בשבת.
רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: עדיין היא מחלוקת^רשי בית שמאי ובית הלל בזה, כשם שנחלקו לבו ביום,
שבית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל.

אורחו של רב אדא בר אהבה

אושפיזכניה^רשי בעל הבית דרב אדא בר אהבה הוו ליה הנך ביצים מיום טוב לשבת
^רשי היום נולדו והיה רוצה לאכלן למחר בשבת; אתא לקמיה, אמר ליה: מאי לאטווינהו ^רשי לצלותן האידנא ^רשי מי אסירי בטלטול בו ביום או לא וניכלינהו למחר?

אמר ליה: מאי דעתיך^רשי דפשיטא לך דלמחר מיהא שרו, משום דקיימא לן - רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן?
^רשי מיהו בטלטול האידנא אסירי, דאפילו רבי יוחנן לא קא שרי^רשי לצלותה היום אלא לגומעה למחר^רשי אם היה יום טוב קודם לשבת, אבל ביומיה לא^רשי ואפילו בטלטול! והתניא^רשי סייעתא:
אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביום טוב,
אין מטלטלין אותה - לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה!

אורחו של רב פפא - וההלכה

אושפיזכניה דרב פפא - ואמרי לה ההוא גברא דאתא לקמיה דרב פפא -
הוו ליה הנך ביצים משבת ליום טוב.
אתא לקמיה, אמר ליה: מהו למכלינהו למחר?
- אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר, דרב לא מוקי אמורא עלויה^רשי לא היה מעמיד מתורגמן לפניו לדרוש דרשה לרבים מיומא טבא לחבריה^רשי כלומר: משעשה היום יום טוב, דהיינו לאחר סעודה, עד מחר משום שכרות^רשי דרב אורויי היה מורי בדרשה שלו, כדאמרינן בכריתות, ושכור אסור להורות, דכתיב יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ פרשת שמיני, וכתיב וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שם.

ביצה דף ג עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: כי אתא אשתלאי
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

כי אתא למחר - אמר ליה:
איכו השתא אשתלאי אילו כעת נשאלתי. כלומר מזל שלא שאלתני אתמול. כי אזה הייתי משיבך...^רשי אם הוריתי לך אתמול בשכרותי שכחתי ושגגתי ואמרי לך^רשי והייתי מורה בו היתר, משום דקיימא לן בשאר דוכתי 'רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן'^רשי עכשיו יפה דחיתיך עד היום ונזכרתי!
- הא אמר רבא בהמשך סוגייתנו לקמן): הלכתא כותיה דרב בהני תלת^רשי שאמר לענין ביצה זו משבת ויום טוב, ולקמיה בשני ימים טובים של גליות נחלק להקל, והשלישי בשני ימים טובים של ראש השנה נחלק להחמיר, בין לקולא בין לחומרא.

שימוש בענפים שנשרו בשבת וביום טוב

רבי יוחנן אסור, ושונה שונה מביצה שמותר

אמר רבי יוחנן: עצים שנשרו מן הדקל ^רשי שנשבר בשבת - אסור להסיקן ביום טוב^רשי הסמוך לו
ואל תשיבני 'ביצה'^רשי שאמרתי בה 'נולדה בזה מותרת בזה', דהכא שייך למיסר טפי:
מאי טעמא ביצה?
- משום דביומא נמי^רשי אי לאו דאסירא משום דנולדה בשבת הוה חזיא לגומעה^רשי חיה, שיש בני אדם גומעין כן, ולא קא שרי לה עד למחר, מידע ידיע^רשי כי שרית ליה למחר ואתמול לא שרית - דבת יומא אסורה.
עצים - דלא חזו ליומייהו^רשי אבל עצים דשבת כיון דביומייהו בלאו איסור מוקצה נמי לא חזו שאין מבערין אש בשבת, אי שרי להו למחר - אתי למימר ביומייהו ^רשי אם נפלו בו ביום נמי שרו, ואתמול ^רשי שלא בערנום - משום שבת הוא דלא חזו להסקה!

רב מתנה

{{רן| אמר רב מתנה: עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא ^רשי כשמוליכן בתנור מזוית לזוית? - כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך^רשי שהאיסור בטל ברוב.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן

'אין מבטלין איסור לכתחלה'^רשי דאף על גב דאיסורא בטיל ברובא - הני מילי היכא דאיערב ממילא, אבל לאערובי ולבטולי בידים – אסור; דהכי תנן במסכת תרומות תבנית:קטן(פ"ה מ"ט): סאה תרומה שנפלה לתוך תשעים ותשעה, וחזרה ונפלה סאה של חולין: אם שוגג – מותר, ואם מזיד הפילהּ לאותה סאה אחרונה כדי להשלים מאה חולין להעלות את התרומה - אסור?

הני מילי בדאורייתא ^רשי כגון תרומה, אבל בדרבנן ^רשי כגון מוקצה דהכא מבטלין.

ולרב אשי, דאמר: כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל - מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה, הכא - מקלא קלי איסורא [וממילא אינו ניתר, ואינו 'דבר שיש לו מתירין', ולכן הגזירה על דבר שיש לו מתירין לא חלה].

אתמר: שני ימים טובים של גליות ^רשי שאין עושין אותו אלא בני גליות הרחוקים מבית דין ואין השלוחין יכולין להגיע אצלם מראש חדש עד יום טוב להודיעם באיזה יום נקבע החודש: אם ביום שלשים אם ביום שלשים ואחד, ועושין שני ימים יום טוב מספק, ומדאורייתא ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון ותו לא: רב אמר: נולדה בזה מותרת בזה ^רשי דחד מינייהו חול הוא, וממה נפשך שריא, ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה ^רשי כדמפרש ואזיל.

לימא קא סבר רב אסי קדושה אחת היא ^רשי חכמים קבעום על בני גולה לעשותם לדורות מחמת ספק זה, והטילום עליהם כחומר יום ארוך? והא רב אסי מבדיל מיומא טבא לחבריה ^רשי ומברך "המבדיל בין קדש לחול"!? ^רשי דקסבר קים לן בקביעא דירחא, ויום טוב שני - חול גמור הוא; משום מנהג אבותינו שלא ידעו בקביעת החדש כמונו ועשאום מספק - מאליהן אנחנו עושין אותם;

רב אסי ספוקי מספקא ליה ^רשי אם חק חכמים הוא שהוטל על הגליות לדורות ואפילו ירבו בהם חכמים יודעי העתים יהיו עושין אותן שנים, אם כן הרי הוא מדברי סופרים כיום ארוך; או אם הן עשאום מאליהן מספק, וחד מנייהו חול, ולמאן דקים ליה בקביעא דירחא בעי אבדולי ועביד הכא לחומרא והכא לחומרא.

אמר רבי זירא: כותיה דרב אסי מסתברא ^רשי דאסיר, דהאידנא ידעינן בקביעא דירחא ^רשי על ידי חשבון שמחשבין תולדתו אנו למדים אם נראה ביום שלשים אם לאו וקא עבדינן תרי יומי ^רשי אלמא חק קבוע הוא מתקנת חכמים על ישראל הרחוקים לעשותן, ואפילו בלא ספק, הלכך כחד יומא אריכא שוינהו!

אמר אביי: כותיה דרב מסתברא ^רשי שאינו חק, אלא מדאגת הספק החמירום עליהם הגליות, דתנן [ראש השנה פ"ב מ"ב]: '*בראשונה היו משיאין משואות ^רשי כמו לְהַעֲלוֹתָם מַשְׂאַת הֶעָשָׁן מִן הָעִיר (שופטים כ לח), תבערה; ובראש השנה מפרש להו, ובהן היו יודעין כל בני הגליות הקרובים והרחוקים את קביעת החודש ולא היו עושין אלא יום טוב אחד בכל מקום; משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין ^רשי ועד מקום שיכול להגיע בתוך חמשה עשר ימים - הם מודיעים, ועושין יום אחד, והשאר עושין שני ימים', ואילו בטלו כותים עבדינן חד יומא ^רשי הדרינן ועבדינן משואות בראש ההרים וידעו הכל, ועבדי חד יומא בכל דוכתא; ^רשי והאידנא נמי: והיכא דמטו שלוחין ^רשי קודם יום טוב - עבדינן חד יומא ^רשי שמע מינה לא קבעום עליהם בתקנה לדורות.

• ^רשי קודם שקלקלו הכותים והשיאו הם משואות ביום שלא קבעו בו החודש, כדי להטעות את ישראל;

והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי?

משום דשלחו מתם: 'הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם: זמנין דגזרו <המלכות גזרה> {שמדא} ^רשי שלא יתעסקו בתורה, וישתכח סוד העיבור מכם, ותעבדו נמי חד יומא ואתי לאקלקולי ^רשי ולעשות חסר מלא ומלא חסר ותאכלו חמץ בפסח.

אתמר: שני ימים טובים של ראש השנה: רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: נולדה בזה אסורה בזה ^רשי שהם ודאי חוק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן, שמתחילה לא מחמת ספק התחילו לעשותן, דתנן [ראש השנה פ"ד מ"ד]: 'בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום ^רשי יום שלשים של אלול, ומבערב היו אסורין במלאכה שמא יתקדש החודש למחר ונמצא שהלילה הזה יום טוב, שכן כל היום מצפין לעדות רואי הלבנה אולי יבואו, וכל שעה שבאין עד שתחשך היו מקבלין עדותן ומקדשין החודש בו ביום; פעם אחת נשתהו העדים לבא