ביאור:ארובות השמים

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ערך מילוני בוויקימילון: ארובות השמים

המבול שבא על העולם בימי נוח, מתואר בביטוי ייחודי: (בראשית ז יא): "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי-נֹחַ..., נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ"; (בראשית ח ב): "וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם ; וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן-הַשָּׁמָיִם".

"ארובות" הם חלונות או תאים (כמו בישעיהו ס ח: "מִי-אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה; וְכַיּוֹנִים אֶל- אֲרֻבֹּתֵיהֶם"; קהלת יב ג: "בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל; וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ, וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת"). הביטוי "ארובות השמים נפתחו" לא מתאר גשם כפי שאנחנו מכירים אותו: הגשם שיורד בימינו לא נובע מפתיחה של חלון כלשהו בשמיים, אלא מהתקררות והתעבות של אדי-מים שנמצאים באויר כל הזמן.

ואכן, גם בהמשך התנ"ך, בכל מקום שמדובר על גשם שהתחיל לרדת, לא מדובר על פתיחת ארובות השמיים, אלא על כך שהגשם בא מהעננים, למשל:

מל"א יח41-45: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב: 'עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה, כִּי-קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם'... וַיֹּאמֶר 'הִנֵּה- עָב קְטַנָּה כְּכַף-אִישׁ, עֹלָה מִיָּם '; וַיֹּאמֶר 'עֲלֵה אֱמֹר אֶל-אַחְאָב אֱסֹר וָרֵד וְלֹא יַעֲצָרְכָה הַגָּשֶׁם'. וַיְהִי עַד-כֹּה וְעַד-כֹּה, וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ , וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל..."
קהלת יא ג: "אִם-יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל-הָאָרֶץ יָרִיקוּ...", קהלת יב ב: "...וְשָׁבוּ הֶעָבִים, אַחַר הַגָּשֶׁם"
ישעיהו ה ו: "...וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר"
ירמיהו י יג: "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם, וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה ָאָרֶץ (הָאָרֶץ); בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו"
תהלים קלה ז: "מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ: בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה; מוֹצֵא-רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו"
תהלים קמז ח: "הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים , הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר; הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר"

גם במקומות שלא מוזכרים עננים, לא מדובר על ארובות השמיים בהקשר של ירידת גשם:

שמ"א יב18: "וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל-ה', וַיִּתֵּן ה' קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא..."
זכריה י א: "שַׁאֲלוּ מה' מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ, ה' עֹשֶׂה חֲזִיזִים; וּמְטַר-גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם, לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה"
איוב כח כו: "בַּעֲשׂתוֹ לַמָּטָר חֹק; וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת"
יואל ב כג: "וּבְנֵי צִיּוֹן, גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם, כִּי-נָתַן לָכֶם אֶת-הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה; וַיּוֹרֶד לָכֶם, גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ - בָּרִאשׁוֹן";
יחזקאל לד כו: "וְנָתַתִּי אוֹתָם וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי, בְּרָכָה; וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ, גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ"

הביטוי "ארובות השמיים" נזכר, בהמשך התנ"ך, רק בהקשר של ברכה מיוחדת משמיים או קללה מיוחדת משמיים, אך לא דווקא בקשר לגשם:

מל"ב ז2: "וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֶת-אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר: 'וְהִנֵּה ה' עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם, הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה?...'; וַיֹּאמֶר: 'הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ, וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל'": כפי שמסופר בהמשך, הברכה לא באה ע"י גשם, אלא ע"י קולות שה' השמיע משמיים לצבא הארמים, שהפחידו אותם וגרמו להם לברוח ולהשאיר את כל רכושם באהלים.
ישעיהו כד יח "וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד, יִפֹּל אֶל-הַפַּחַת, וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת, יִלָּכֵד בַּפָּח; כִּי-אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ, וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ": גם כאן, פתיחת ארובות השמיים לא קשורה לגשם אלא לרעש גדול.
מלאכי ג י: "הָבִיאוּ אֶת-כָּל-הַמַּעֲשֵׂר אֶל-בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר ה' צְבָאוֹת: אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי": כאן, פתיחת ארובות השמיים מסמלת ברכה כללית שבאה מהשמיים, לא דווקא גשם.

ההשוואה בין פרשת המבול לבין שאר התנ"ך מלמדת, שהמבול היה שונה מכל גשם אחר שאנחנו מכירים.

כדי להבין את משמעותן של "ארובות השמיים" במבול, נקרא בפרשת בריאת העולם, ביום השני (בראשית א ו-ח) "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: 'יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם!'. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי": לאחר היום השני, היה העולם מוקף ברקיע, שמעליו היו מים קפואים (ראו המים אשר מעל לרקיע , רקיע השמיים ). כשה' רצה להביא מבול על הארץ, הוא פתח חלונות (=אזורים עם לחץ נמוך יותר) ברקיע, והמים שהיו מעליו נפלו על הארץ. אולם, לאחר המבול, ה' החליט שלא יביא יותר מבול על הארץ, ולכן לא היה יותר צורך במים אשר מעל הרקיע: אם נשארו שם מים לאחר המבול, הם התאדו והתפזרו בחלל. מאותו היום והלאה, כבר אין מצבורי-מים מעל הרקיע, ואין משמעות לפתיחת "ארובות השמיים" לירידת גשם: מאותו יום והלאה, כל הגשמים יורדים רק מתוך עננים שנוצרים ברקיע עצמו.

הסבר זה יכול גם לעזור לנו להבין מדוע הקשת בענן מסמלת את העובדה שה' לא יביא מבול: ייתכן, שלפני המבול לא הייתה קשת כפי שאנחנו מכירים אותה היום, כי האור המגיע לכדור-הארץ היה שונה, כי הוא עבר דרך השכבה של "המים אשר מעל לרקיע". וצ"ע.

תגובות

מאת: רוח דרומית

[מתוך http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=3&topic_id=924007 ]

רוח דרומית: וכיצד תסביר את הפסוק מתהילים: "הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים."?

אראל (תגובה לתגובה): לשיטתי "המים אשר מעל השמיים" לא נעלמו "אין מיש", אלא רק התנדפו והתפזרו בחלל. כלומר הם עדיין קיימים.

אך עדיין לא ברור לי, מדוע המשורר מייחס חשיבות למים אלה.

המזמור מתחלק לשני חלקים:

החלק הראשון מדבר על העולם העליון, ובו נזכרים מלאכים, כוכבים, וגם המים אשר מעל השמיים;

והחלק השני מדבר על העולם שלנו, ובו נזכרים בין השאר גם המשקעים ותופעות מזג האויר - "אש וברד, שלג וקיטור, רוח סערה עושה דברו".

מניתוח זה, נראה שהמשורר לא חשב שהמשקעים (שלג וברד לפחות) באים מהמים אשר מעל השמיים.

וצ"ע.

רוח דרומית: אני חושב שגם למחבר בראשית וגם למשורר תהילים הייתה תפיסה זהה לגבי מקור המשקעים.

תצפית פשוטה היא שמקור הגשם הוא מהעננים. וכך גם כתוב בבראשית: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה". וכך גם משתמע ממזמור התהילים שאינו מייחס את המשקעים למים העליונים.

אבל במבול, הייתה כביכול תופעה על טבעית שבה ארובות השמים נפתחו, והיה מעבר ישיר של המים העליונים לארץ, ובנוסף לכך נפתחו גם מעיינות תהום רבה.

כלומר, מקור המים שבמבול היו בנוסף לממטרים הרגילים שבאים בדרך הטבע בכל ימות השנה.

אראל: בקשר לפסוק "ואד יעלה מן הארץ" - לא ברור שמשמעות "אד" היא כמו בימינו. ע"פ קאסוטו (אם אני זוכר נכון), משמעות "אד" היא מעיין או פלג-מים, שעלה והשקה את האדמה.

בכל אופן, ברור שאין הכוונה לענן העולה באויר ומוריד גשם, שהרי באותו זמן "לא המטיר ה' על הארץ". ע"פ שד"ל הכוונה ללחלוחית שהרטיבה את האדמה, כמו טל. ע"ע [[Tnk1/kma/qjrim1/<a|http://www.tora.us.fm/tnk1/jdl/MefarsheyTanach001-02.htm]] > http://www.tora.us.fm/tnk1/jdl/MefarsheyTanach001-02.htm פסוק ו.

השכן: מה קושי בכך שכותב ס' תהילים חי אחר המבול? מי אמר שהאמין שהמבול "רוקן" את המים שמעל השמים? הלא זו פרשנות מאוחרת, ובהנחה שמחבר המיזמור לא גולש בפורום הזה, מאין יכיר אותה?

רוח דרומית: תרגום ה-70 אכן מתרגם אד כמעיין, אני מניח שמשם קאסוטו שאב את פירושו.

מצד שני אונקלוס מתרגם עננא. ובקשר לקושי שציינת, ראה כיצד רס"ג ורד"ק פותרים אותו, ע"י זה שהם מבטלים את ההפרדה שבין הפסוקים. למרות שלענ"ד אין הכרח לזה, כי אפשר לומר שמה שמתואר בפסוק ה' מתאר רק את המצב עד לרגע שבו החל לרדת גשם מהענן [אם אד הוא אמנם ענן].

אבל בקשר למה שציינת קודם, שלא ברור אם משורר תהילים סבר שהמשקעים באים מהמים העליונים, אז נראה לי שתהילים קמז ח ואולי גם קלה ז מוכיחים שלא.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-16.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/arubot