פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




אסור להסתיר חטאים בין אדם למקום ולהתגאותעריכה


תגובה ל: ביאור:ישעיהו סה שנכתבה ב16:30:00  27.03.2005

לאחר תפילה ארוכה שבה ישעיהו שואל את ה' מדוע ה' זנח את עם ישראל ומתעלם ממעשיהם הטובים (ישעיהו סג-סד), משיב לו ה' (ישעיהו סה א-ז):

" "נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ, נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי; אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי, אֶל-גּוֹי לֹא-קֹרָא בִשְׁמִי.  פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל-הַיּוֹם, אֶל-עַם סוֹרֵר--הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא-טוֹב, אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם.  הָעָם, הַמַּכְעִסִים אֹתִי עַל-פָּנַי--תָּמִיד:  זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת, וּמְקַטְּרִים עַל-הַלְּבֵנִים.  הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים, וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ; הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר, ופרק (וּמְרַק) פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם.  הָאֹמְרִים 'קְרַב אֵלֶיךָ, אַל-תִּגַּשׁ-בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ'; אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי, אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל-הַיּוֹם..." ".

ע"פ מלבי"ם, עיקר החטא של בני ישראל באותו דור הוא הגאווה; הם חוטאים בסתר, ומציגים את עצמם כצדיקים בגלוי:

"הָעָם, הַמַּכְעִסִים אֹתִי עַל-פָּנַי - תָּמִיד" - הם מכעיסים אותי רק בפניי, לא בפני בני-אדם אחרים; ממני הם לא מתביישים, רק מאנשים אחרים.
  • הם "
"זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת, וּמְקַטְּרִים עַל- הַלְּבֵנִים" "" " - הם זובחים לאלילים, אך כדי להסתיר זאת, אינם זובחים על מזבחות, אלא על לבנים שנמצאות בגינות הפרטיות שלהם.
  • הם "
הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים, וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ; הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר, ופרק (וּמְרַק) פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם " - הם אוכלים מאכלים לא כשרים, אך כדי להסתיר זאת, הם מתחבאים בבתי קברות ובמקומות מסתור שמורים היטב;
  • אך הגרוע ביותר הוא, שהם "
הָאֹמְרִים 'קְרַב אֵלֶיךָ, אַל-תִּגַּשׁ-בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ' " - הם אומרים לאנשים אחרים "זוז לכיוון שלך, אל תתקרב אליי, כי אני יותר קדוש ממך"...

אם כך, עיקר חטאם של בני ישראל הוא, לא בכך שהם מסתירים את חטאיהם, אלא בכך שהם מתפארים ומתגאים בצדיקותם. מי שחוטא לה', צריך להסתיר את חטאיו , אך במקביל הוא צריך להיות עניו, למחול על כבודו, ולא להתגאות על אנשים אחרים.

גם אם אנשים אחרים לא יודעים שהאדם חטא - הוא עצמו יודע שחטא, ולכן אסור לו לדרוש שיכבדו אותו כאילו היה צדיק.

זהו, אולי, ההבדל בין שני המלכים - שאול ודוד: שניהם חטאו, ושניהם הודו בחטאם, וה' לא סלח לשאול, אך סלח לדוד; ייתכן שהסיבה קשורה לפסוק שקראנו עכשיו:  מדוע ה' קיבל את תשובת דוד ולא את תשובת שאול? שאול, גם לאחר שהודה בחטאו, המשיך להקפיד על כבודו וביקש משמואל שיכבד אותו לעיני הזקנים; בעוד שדוד, לאחר שהודה בחטאו, ויתר לגמרי על כבודו ואף הסכים שיקללו אותו. ( פירושים נוספים )

תגובותעריכה

מאת: יעל

לא ברור מבחינה רעיונית מה הקשר בין חטאים בסתר לבין גאווה? למה זה הפירוש?

מאת: אראל
הקשר הוא, שאדם שרוצה להתגאות ולהציג את עצמו כצדיק, חייב להסתיר את חטאיו.
אמנם, ההיפך לא בהכרח נכון - אדם שמסתיר את חטאיו, לא חייב להתגאות.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:אסור להסתיר חטאים בין אדם למקום ולהתגאות


מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-06.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/yjayhu/yj-65-0305