ביאור:אנקדוטות לט"ו בשבט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
נקודות קצרות ומעניינות לחג עריכה
- לביאור:ציטוטים מטעים אפשר להוסיף את "וכי תבואו אל הארץ, ונטעתם..." שבקק"ל כותבים על תעודות נטיעת העצים.
אם נקרא את כל הפסוק:
|
וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל. |
| -- ויקרא יט, כג |
נראה שבעצם החלק הראשון הוא לא מצוה, אלא תנאי למצוות "וערלתם ערלתו" (בדומה ל-"ואכלת ושבעת").
ראוי לציין שאמנם אין מצוה מהתורה לנטוע עצים, אך חז"ל החשיבו נטיעת עצים בארץ ישראל עד כדי כך שיש הלכה שאם אדם נוטע עץ ואומרים לו שנבנה בית המקדש, עליו לסיים את הנטיעה קודם שהוא עולה לירושלים:
- "אם הייתה נטיעה בתוך ידך, ויאמרו לך – הרי לך משיח! בא ונטע את הנטיעה תחילה ואחר-כך צא והקבילו" (אבות דרבי נתן נ"ב, ל"א).
כמו כן, האור החיים הקדוש כותב שמכאן למדים שיש מצוה לבוא לארץ, דהיינו לעשות עלייה ולנטוע בה עצים, דהיינו - להתיישב בה (וכידוע ר' חיים בן עטר זצ"ל היה נאה דורש ונאה מקיים ועלה ארצה).
| אמר להם הקדוש-ברוך-הוא לישראל: אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר: "ונטעתם כל עץ מאכל". כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם. | ||
| – (תנחומא, קדושים, ח') | ||
- מצאנו במדרש:
| מתחילת בריאתו של עולם, לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה. ככתוב (בראשית ב, ח) 'ויטע ה' אלהים בגן עדן', אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה. | ||
| – ויקרא רבה כה ג | ||
- אבל אין זה מספיק לנטוע עצים, יש לעבוד ולשמור על הנטיעות כפי שנאמר כבר לאדם הראשון שהניחו בגן עדן לעובדה ושומרה, וכדברי חז"ל: בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן אמר לו – ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי! תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי (קהלת רבה, ז).
- גם האבות, בבואם לארץ עסקו בנטיעה. אברהם אבינו נטע בבאר שבע "ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ד' אל עולם" (בראשית כא, לג). יצחק אבינו: "ויאמר אליו ד' אל תרד מצרימה שכון בארץ" - עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע (בראשית רבה סה). יעקב אבינו קונה אדמה בארץ "ויקן את חלקת השדה אשר נטע שם אהלו..." (בראשית לג יט).
- הרב חיים דרוקמן ("מעט מן האור" לפרשת בשלח, תשס"ז) מביא את השולחן ערוך (חו"מ קסח, א):
- "שטף הנהר זיתיו ושתלם בתוך שדה חברו - אין שומעים לו בארץ ישראל משום ישוב הארץ".
הבית יוסף מסביר "שגם אם לא ניתן לו זיתים אלו, הוא יטע אחרים בקרקעו, כמו שהיו נטועים קודם. ואלו ישארו בקרקע זה, ואיכא ישוב ארץ ישראל".
- מדוע קבעו בית הלל את ט"ו בשבט דוקא בתאריך זה?
- המאירי מסביר שבית הלל כיוונו לאמצע החורף (שחל בטבת-שבט-אדר), כי אז ירדו רוב הגשמים והפירות חנטו.
- ט"ו בשבט נופל באזור פרשת בשלח בא נכתב "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" (שמות טו יז).
- סדר ט"ו בשבט הוא מנהג של 300 שנה בערך. נכתב לגביו על ידי הרב שמשון מצפת שיש לאכול 30 פירות לפי קבוצות שונות, ויש לכך משמעות בתורת הנסתר.
- פעם שלחו יהודי צפת פירות מארץ ישראל לחו"ל, וכדי שישתמרו הם יבשו אותם. לזכר כך נהוג לאכול היום פירות יבשים.
- הרב קוק מציין שאוכלים חרוב כי הוא מסמל הטבה לדורות הבאים.
- הרב שרלו (בעלון "שבתון", בשלח, תשס"ז) קובל על "חילון" החג שנעשה ע"י ראשוני הציונים. הם חיפשו אחר דרכים להיות קשורים למסורת, אך להפקיע את היסודות הדתיים שבה ואת ההלכה. כך הפך החג ליום הטבע, ולא הכהן מקבל את התרומה אלא הקופסה הכחולה של קק"ל.
- חג הנטיעות הוא ט"ו באב, בדיוק חצי שנה מט"ו בשבט, שכן זהו התאריך האחרון בו ניתן "להרוויח" שנה בדיני ערלה.