פתיחת התפריט הראשי

ביאור:אין מוקדם ומאוחר בתורה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


כשאנו קוראים בתנ"ך, אנו רואים שהסיפורים מסודרים, בדרך כלל, בסדר כרונולוגי.

מצד שני, אנחנו מכירים את הכלל, שמופיע רבות בדברי חז"ל והמפרשים, "אין מוקדם ומאוחר בתורה".

איך ניתן ליישב את שתי העובדות הללו? אם "אין מוקדם ומאוחר בתורה" אז למה בדרך-כלל הסדר הוא כרונולוגי? ואם יש חשיבות לסדר הכרונולוגי - אז מדוע אמרו "אין מוקדם ומאוחר בתורה"?

ניתן לתת תשובה חלקית לשאלה זו, על-פי המקום הראשון שבו מופיע ביטוי זה בדברי רש"י: " ""והיו ימיו מאה ועשרים שנה" - עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי, ואם לא ישובו - אביא עליהם מבול. ואם תאמר משנולד יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה, אין מוקדם ומאוחר בתורה , כבר היתה הגזירה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות. וכן מצינו בסדר עולם (פרק כח)" " (רש"י על בראשית ו) .

כדי להבין את הדברים, נלמד את הפסוקים הקשורים לעניין . את המסקנה שהגענו אליה שם, ניתן להכליל לעיקרון כללי:

התורה מחולקת לפרשיות, לכל פרשיה בתורה יש נושא ייחודי ומסר ייחודי, וכדי להעביר מסר זה, על התורה להכליל בכל פרשיה את כל הנתונים הדרושים להבנת המסר.

הפרשיות מסודרות לפי סדר כרונולוגי של הנושאים שלהן , אך כל פרשיה מתפרשת על-פני זמן רב, ויש חפיפה בין הזמנים; לכן, ייתכן שבפרשיה מאוחרת ייזכרו פרטים, שקרו לפני סיום הפרשיה המוקדמת יותר.

דוגמאות נוספות לשימוש בעיקרון זה:

מקורות נוספיםעריכה

מדרש קהלת רבה א:יבעריכה

  • 'אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים', אמר ר' שמואל בר רב יצחק זה היה ראוי להכתב ולהיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
  • ודכוותיה תני רבי ישמעאל: 'אמר אויב ארדוף אשיג', זה היה ראוי להיות תחלת השירה, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
  • ודכוותיה: 'ויהי ביום השמיני', זה היה ראוי להיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה  (ראו מתי נחנך המשכן )  
  • ודכוותיה: 'אתם נצבים היום', זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
  • ודכוותיה: 'ויאמר ה' אל יהושע היום הזה אחל גדלך', זה היה ראוי להכתב תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
  • ודכוותיה: 'שמעו מלכים האזינו רוזנים', זה היה ראוי להיות ראש לשירה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
  • ודכוותיה: 'בשנת מות המלך עוזיהו', זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (ראו ישעיהו פרק ו - נבואת סיכום לפרקים א-ה ) .
  • ודכוותיה: 'הלך וקראת באזני ירושלים', זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
  • ודכוותיה: 'ויאמר אלי בן אדם חוד חידה', זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
  • ודכוותיה: 'ואני בער ולא אדע בהמות וגו, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
  • ודכוותיה: 'אני קהלת הייתי מלך על ישראל', זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. 'אני קהלת הייתי מלך על ישראל', הוינא כד הוינא, וכדו לית אנא מידי. ר' חנינא בר יצחק אמר כד הוינא הוינא, וכדו לית אנא שוי מידי. " " " "

פירושי רש"יעריכה

  • בראשית ו
  • בראשית יא
  • שמות יט
  • ישעיהו א
  • ישעיהו ו
  • יחזקאל א
  • יחזקאל כט
  • תהלים עב
  • תהלים קכא " "

פירושי רמב"ןעריכה

  • בראשית לה
  • שמות ב
  • שמות ד
  • שמות טו
  • שמות יח
  • שמות כד
  • שמות לב
  • שמות מ
  • ויקרא ח ב
  • במדבר טז  

פירושי מלבי"םעריכה

מאמרים באתר הניווט בתנ"ךעריכה

מאמרים ב"מגדים"עריכה

מגדים ב: הכהנים, הלויים ומעשה העגל / מרדכי סבתו (" רשי, בפירושו לשמות, לו, יח, דה ויתן אל משה, כתב: "אין מוקדם ומאוחר" בתורה; מעשה העגל - קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי ביז בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקבה לישראל ולמחרת התחילו בנדבת המשכן, והוקם באחד בניסן (וראה עוד רשי לשמות, לג, יא, דה - ושב אל המחנה) . עצם קביעתו של רשי, שאין מוקדם ומאוחר בתורה, אין בה כדי להתמיה, שכן רשי משתמש בכלל זה גם במקומות רבים אחרים (בניגוד לרמבן, המצמצם מאוד כלל זה ;עיין עזרא ציון מלמד, מפרשי המקרא - דרכיהם ושיטותיהם, חלק א עמ 434-435 וחלק ב עמ 939-940 ). ואולם הנימוק המופיע בדברי רשי ליישומו של הכלל בכתוב זה - יש בו כדי להתמיה... )...   מקורו של רשי... מתאים יותר לציין לתנחומא, תרומה, ח (6) : ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם - אימתי נאמר למשה הפרשה הזו של משכן? ביוהכ עצמו, אעפ שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל. אר יהודה בר שלום - "אין מוקדם ומאוחר" בתורה, שנאמר - נעו מעגלותיה לא תדע (משלי, ה', ו) - מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשותיה; הווי, ביוהכ נאמר למשה ועשו לי מקדש... " ראיות הרמבן: "א." לשיטתו, הפרשיות באות כסדרן ומשמען. ואף אם אנו מקבלים את העיקרון של "אין מוקדם ומאוחר" בתורה, לא בטל תוקף הראיה. עצם העובדה, שהתורה הקדימה את בחירת אהרן ובניו לכהונה לספור מעשה העגל, מוכיחה, כי מבחינה רעיונית אין הבחירה קשורה למעשה זה....)

מגדים יא :   עבודת יום הכיפורים וזמני מתן תורה, הערות למאמרו של י' בן-נון שהתפרסם במגדים ח' / מנחם בן-ישר ("הרב יואל בן-נון כותב (בעמ' 11), שיום הכיפורים הוא יום קבלת הלוחות השניים על-פי המשתמע מהכתוב, ויום הסליחה על חטא העגל על-פי מסורת חכמים. אכן מסורת חזל היא המחילה את סיום ארבעים הימים השלישיים ביום הכיפורים, אך לא כך משתמע מן הכתובים כפשוטם. גם בהניחנו שהדיברות הושמעו בו' או בז' בסיוון - וגם הנחה זו מבוססת על חשבון חזלי - הנה כסדר הכתובים, קיבל אחר-כך משה את המשפטים (שמות, כא-כג), כרת עליהם ברית (שם, כד, ג-יא), שהה עוד שישה ימים (שם, טז), ורק אחר-כך עלה לארבעים יום הראשונים. כך דעת כל פרשנינו הפשטנים. רמבן (לשמות, כד, א) מבסס סדר זה כרונולוגית ועניינית, וסובר שכך דעת התנא ר' יוסי בר' יהודה במכילתא ( בחדש, ראש ג'); ועל-כל-פנים כך דעת ר' יוסי הגלילי במכילתא דרשבי (לשמות, יט, ט), בראש אבות דרבי נתן, וביומא, ד, עא. אמנם שם (בעב) מיישבת הגמרא את תאריך יז בתמוז גם אליבא דריהג; אך ספק אם יישוב זה הוא כפשט כוונתו של ריהג, ובוודאי אינו כפשט המקראות. אף פשטן אינו אומר כך בסוף פרשת משפטים (2) . ועל כל פנים, בחשבון המקראי נסתיימו ארבעים הימים הראשונים לפחות כשבוע אחרי יז בתמוז, וממילא כך גם מ' הימים השניים והשלישיים לגבי רח אלול ולגבי יוהכ. תפישת חזל היא המקדימה את בניית המזבח וכריתת הברית שבפרק כד לעשרת הדיברות, כך שנעשה ונשמעד, ז) נאמר לפני מתן תורה, והקדימו ישראל נעשה לשמיעת האוזניים. כך בדרש, אך על-פי הפשט מקביל נשמע אל נעשה ועניינו: נקבל, כתרגומו (אולם גם על-פי פשט הכתובים, בשמות, יט, ח, הקדימו ישראל נעשה לשמיעת הדיברות והמצוות, והדרשה בבבלי שבת, פח, עא על הפסוק בשמות, כד, ז, באה לחדד זאת מילולית). '

  תפישת חזל זו יש לה כמה תכליות: לתת יסוד בתורה וביסוס היסטורי קדמון למספר תאריכים חשובים: לצום הרביעי, ליום הכיפורים כיום שקשור במתן תורה, ואולי גם לרח אלול (3) ; להקדים את הצירוף נעשה ונשמע למתן תורה, כאמור; ועוד: לעשות את פרשת המשפטים, ועמה את מתן המצוות בכלל, לעיקר תוכן מ' היום הראשונים, במקום עיקר תכליתם על-פי פשט הכתוב, שהיא הוראת והראיית תכנית המשכן למשה. הדבר משתלב במוטיב חזלי אחר, המנוגד אף הוא לפשט המקרא, וגם הוא מבוסס על "אין מוקדם ומאוחר" : ציווי הקמת המשכן מאוחר למעשה העגל, כתגובה וככפרה לו (תנחומא, תרומה, ח). '

ולגבי יסוד חשבונות מתן תורה. לא רק שחשבון של מתן תורה ב-ו' או ב-ז' בסיוון, המבוסס על עליות וירידות משה - כולו חשבון חזלי הוא (בפשט ניתן לצמצם לארבעה ימים, או להאריך הרבה); גם יסוד הגיעם למדבר סיני ברח סיוון אינו מוצק במקרא גופו. הפרשנות היהודית המושפעת מהנחות חזל, מקבלת כולה שבחדש השלישי בשמות, יט, א, מכוון לראש-חודש סיוון. הפרשנות הנכרית דנה ומפקפקת בכך (4) . לשון חודש באה במקרא הן במשמעה הבסיסי, של יום חידוש הלבנה, הוא ראש-חודש; והן במשמע המשני של משך הזמן שבין חידוש לחידוש, כלומר ירח ימים. לכאורה אפשריות אפוא שתי המשמעויות בפסוקנו. ואולם, הצירוף בחודש עם מספר סודר, וביותר כשבא גם עם ציון נקודת המוצא ( בחודש ה... ל...), לעולם עניינו ירח-ימים (5) . אפשר אפוא, שפשט הכתוב בשמות, יט, א, הוא: בירח השלישי לצאת בני-ישראל ממצרים, ביום הזה, יום יציאת מצרים, הוא טו בו, באו מדבר סיני. רק כך יש משמעות נצרכת ללשון ביום הזה, ואינה חזרה לתפארת המליצה.

  שלושת התרגומים: השבעים, הסורי והוולגטה, אכן מתרגמים בחדש השלישי - בירח השלישי.

  ואולי לא רק משמעות לשונית כאן, אלא גם משמעות עניינית: כמשלוש חודשים, ביום שבו יצאו ישראל מתחום עכום, בו ביום נכנסו לתחום הקודש של גואלם; או כך: כנגד יומיים שהתקדשו נגד ההר לקראת השכינה, נתקדשו חודשיים מיציאת מצרים עד בואם להר השכינה.")

מגדים יב : למיקומה של פרשת פרה / יהודה שביב (" מקובל בידינו: "אין מוקדם ומאוחר" בתורה ( פסחים, ו, עב; מכילתא על הפסוק - אמר אויב ארדף אשיג (שמות, טו, ט); ספרי, במדבר, ט', א ועוד. וראה עוד מקורות באנציקלופדיה תלמודית, כרך א, ערך: "אין מוקדם ומאוחר" בתורה )   כלומר, לא תמיד סדר כתיבת הדברים בתורה חופף את סדר זמני ההתרחשויות; אבל ודאי הוא שיש סדר לכתוב ויד אלוהית שערכה הדברים - כסדר ערכה אותם ( ראה רמבן לפרשת קרח (טז, א). הוא מתפלמס שם עם ראבע לגבי זמן האירוע של מחלוקת קרח ועדתו וכותב: וזה מדעתו של רבי אברהם, שהוא אומר במקומות רבים "אין מוקדם ומאוחר" בתורה לרצונו. וכבר כתבתי [ריש פרשת יתרו ובפרשת צו, ח', ב, דה קח; ועיין עוד בפרשות משפטים, כד, א, דה ואל משה - הערת המהדיר רחד שעוועל] כי על דעתי כל התורה כסדר, זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאיחור, וגם שם לצורך עניין ולטעם נכון ) . ודווקא כשאין סדר הכתוב סדר כרונולוגי נתבעת התבוננות, מדוע באו הדברים דווקא בסדר הזה. '

אחת מן הפרשיות שוודאי הוא ששובצו שלא בהתאם לזמנן הכרונולוגי, היא פרשת פרה, וכבר ניסו ראשונים להתמודד עם בעיית הסדר ולהסביר את מיקומה של הפרשה...)

מאמרים אחריםעריכה

הרב יהושע וייצמן ("כלל זה, שהמדרש מביא לו דוגמאות רבות, מובא בברייתא של ל"ב מידות שבאגדה: "מידה ל"א: מוקדם שהוא מאוחר בענין, מידה ל"ב: מוקדם ומאוחר שבפרשיות". יש להבין את משמעות הענין. המדרש מביא פסוקים רבים שהיו ראויים להיות בתחילת הספר או הענין, "אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה". יש להבין - האם זהו הסבר לכך שהדברים נכתבו שלא במקומם? כיצד העובדה ש"אין מוקדם ומאוחר" מסבירה את כתיבת הפסוק שלא במקומו? במקורות חז"ל, ראשונים ואחרונים, מצאנו התייחסויות שונות למידה זו, המאירות אותה מכיוונים שונים.

...

ב. כיוון נוסף בהבנת "אין מוקדם ומאוחר בתורה" עולה מדברי רמ"ע מפאנו5

וכבר ביארנו במקום אחר כי ידיעתו יתברך הוא התורה עצמה, תוכה ופנימיותה מצפוני סתריה, דאתמר בה אין מוקדם ומאוחר בתורה, פירוש, אף על פי שלגבי דידן הוא תורה קדומה וידיעה מוקדמת לכל דבר, הנה לגבי דידיה אין מוקדם ומאוחר - לא הידיעה מוקדמת ולא הבחירה מאוחרת, "כי הכל הנה לפניו צפוי ממש אין הזמן מוגבל" "בשלימותו מאומה ואין שם עבר ועתיד" .

התורה היא הידיעה האלוקית. כשם שבידיעה האלוקית אין עבר ועתיד ואין מוקדם ומאוחר, כך גם בתורה.

התורה היא מעל לזמן. אף כי מדברת היא בדברים הקשורים לזמן ומתארת אירועים שהיו - עיקרה ושורשה בעולם הרוחני שאיננו מוגבל בזמן, ואין בו עבר, הווה ועתיד.

על כן אין מוקדם ומאוחר בתורה. הסדר המופיע בתורה אינו בהכרח סדר הזמנים, אלא סדר עליון יותר, שמעל לזמן.

ג. ביאור נוסף בענין מופיע בדברי השפת אמת6

במדרש 'יקרה היא מפנינים', מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, תלמיד חכם קודם ע"ש. כי הגם שיש סדר מדריגות בעולם, אבל התורה היא שמותיו של הקב"ה שנקרא שלום. וכתוב 'תורת ה' תמימה'. פירוש תמימה שלימות. שיש בכל אות הכל. "ולכן אין" "מוקדם ומאוחר בתורה כי הוא אחדות באלקי אחד" .

עולמנו הוא עולם מפורד. רגע אחד שונה מחברו, ומקום זה שונה ממקום אחר. כל דבר עומד לעצמו, נפרד מן הדברים האחרים. כך אנו רואים את הדברים בהתבוננות חיצונית.

התבוננות מעמיקה מלמדת כי הדברים הנפרדים מאוחדים במקורם. משל למה הדבר דומה? לשורת המספרים האינסופית, המורכבת מן המספרים. כל מספר לעצמו הוא מוגבל וסופי, ובכל זאת הוא מהוה חלק מן האינסוף. דבר זה מלמד כי בכל מספר יש "ניצוץ" מן האינסוף. כך גם בעניין המקום, הזמן והאדם. כל מקום לעצמו הוא סופי, אך בהצטרפו אל מקומות רבים אחרים - הופכים כולם יחד להיות אינסופיים. מכאן שבכל מקום - יש ניצוץ מן האינסוף. כך גם הזמן, ואף האדם - נשמתו האינסופית מאחדת אותו עם כלל האנשים.

בהתבוננות עמוקה מהווים המקומות כולם יחידה אינסופית אחת, וכך גם ביחס לזמן ולאדם.

בעולם החומר הדברים נפרדים, אולם מקורו של העולם הוא בעולם הרוחני, בה' אחד, ומשם יצאו הדברים ונפרדו. על כן "עולם, שנה ונפש עדים נאמנים הם על אחדות האלוה"7 , שכן התבוננות בשלושה דברים אלה - המקום, הזמן והאדם - מלמדת כי שורשם של הדברים הנפרדים הוא בעולם העליון המאוחד.

התורה, בהיותה דבר ה', מופיעה את האחדות האלוקית, ופירוש הדבר הוא, שאף כי אנו רואים פרשיות שונות, פסוקים, מילים ואותיות השונים זה מזה ונפרדים זה מזה - כולם ביטוי לאחדות האלוקית העליונה. בכל אות בתורה יש ניצוץ אינסופי הקושר אותה אל כל התורה כולה, וזוהי שלמותה של התורה - בכל הופעה של תורה גנוזה שלמות התורה כולה.

על כן אין מוקדם ומאוחר בתורה, שכן בכל פרשיה כלולים כל הזמנים, ובעולם המאוחד כל הזמנים שווים ואינם נפרדים, ואין זמן אחד המוקדם מחברו או מאוחר ממנו. ")

הרב יהושע וייצמן ("    כיצד נלמד מן הפסוק "ונר אלוקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'", ששמשו של שמואל זרחה קודם ששקעה שמשו של עלי? נראה שלימוד הוא על פי מידה ל"א מל"ב מידות שבאגדה: מוקדם שהוא מאוחר בעניין כיצד (שמואל א' ג'), 'ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה, והלא אין ישיבה בהיכל כל שכן שכיבה. ואפילו בעזרה אין ישיבה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר (שמואל ב' ז') 'ויבא המלך דוד וישב לפני ה ומה תלמוד לומר שוכב. אלא מוקדם הוא. וכן צריך לומר 'ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב'. אף שכתוב "ושמואל שוכב בהיכל ה'", אין זו כוונת הכתוב, והמילים "בהיכל ה'" מופיעות מאוחר אך צריכות להיות מוקדמות. כך צריך לקרוא את הפסוק: "ונר אלוקים טרם יכבה בהיכל ה', ושמואל שוכב". יש להבין עניינה של מידה זו. מדוע כתוב הפסוק בצורה שאיננה ברורה? מדוע לא נכתב הפסוק מלכתחילה בצורה שבה יש לקוראו? נראה, שמידה זו באה לומר, שהפשט הסיפורי של הפסוק נלמד משינוי סדר המילים, אך ישנה משמעות גם לסדר בו נכתב הפסוק. דרך כתיבת הפסוק רומזת לכך, ש"נר אלוקים" איננו הנר הדולק בהיכל, אלא "נר ה' נשמת אדם"3 - נשמתו של עלי. "נר אלוקים טרם יכבה" - שמשו של עלי טרם שקעה, וכבר "ושמואל שוכב בהיכל ה'", שמואל מתחיל את דרכו בהנהגת עם ישראל4 . אילו היה כתוב "ונר אלוקים טרם יכבה בהיכל ה'", היה מובן כי הנר הוא הנר הפיזי הדולק בהיכל. שינוי סדר המילים מכוין להבנה נוספת הטמונה בביטוי "נר אלוקים", הרומז למנהיגותו של עלי5 ")

הרב קלמן מאיר בר, בשם "פחד יצחק" - על פרשת משפטים (" אכן, נחלקו חכמי צרפת עם חכמי ספרד כלשון האברבנאל, אם פרשה זו נאמרה קודם מתן תורה, אך בעוד שלדעת הרמב"ן ודעימיה הפרשה כתובה כסדר המקראות, הרי שרש"י וחכמי צרפת יצטרכו להשתמש בכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה", אך תאבים אנו לידע מדוע שינתה התורה כאן את סדר כתיבת הדברים, ופרשת נעשה ונשמע נכתבה אחר פרשת "ואלה המשפטים" בעוד שאמירתה היתה קודם מתן תורה, ויש בנותן טעם להביא כאן את דברי "פחד יצחק" (למפורשי) ערך "אין מוקדם": " אלא הענין הוא בסדר נכון, לא מיבעיא על פי הסוד... אלא אפילו בנגלה שלה, יש טעמים ועניינים, כפי הסדר שהם מסודרים, ולא דבר ריק, ואם ריק הוא מכם, וזהו ענין מוקדם ומאוחר בתורה, כלומר לא תימא שיש קדום ואחור, כי היה ראוי להקדים זה ולאחר זה, כי זה אינו, רק הכל בכוונה מכוונת, ואז הוא הכל לפי סדר הנכון" [http://kby.org.il/chochmat-yavne/parashat%20asavua/shmot/mishpatim/brit-yachad.htm#5#5 (5) ] . שואפים אנו לרדת לעומק הכוונה מדוע אכן פרשה זו לא נכתבה כסידרה. זאת ועוד "ספר הברית" נתפרש לדעת רש"י מבראשית ועד מתן-תורה, וא"כ תמהים אנו מה ראה משה לכתוב את הספר כאשר הוא מקוטע, ומדוע לא המתין עד שיהיה בידו את כל ספר התורה? ")     


מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-25.


תגובותעריכה

מאת: רפאל שחורי

שלום,

נהנתי לקרוא את התשובה, כי היא אינה מזקיקה את המלל המקראי לדרש בהכרח, אולם מכיון שהדרש הוא חלק אינטגראלי מהפשט, הרשהלי להציע הצעה נוספת:

התורה אינה ספר הסטוריה, זה כלל ידוע בתורה.

כפי שצינת, אכן רב הפרשיות מסודרות בסדר כרונולוגי. כאשר הפרשיות חורגות מסדר זה, זה אומר דרשני. זו בדיוק הכונה! לעורר את הדרשן לדרוש את 'אי הסדר' שבפרשיות. בדכ 'אי סדר' שכזה, נועד ללמד דבר מה, אותו אנו צריכים למצוא. כך, מוצאים רבות בפרשנות התורה שאלה: "מדוע נסמכה פרשת ___ לפרשת ___"? '

אם היה סדר כרונולוגי לפרשות, לא היה צורך בשאלה זו, לעתים.


מאת: אראל
לא בדקתי את הנושא, אך ממה שזכור לי, מדרשים על סמיכות פרשיות בדרך-כלל מתייחסים לפרשיות של חוקים ומצוות, שבהן באמת אין משמעות לסדר כרונולוגי (אפשר לומר שהפרשיות נכתבו בסדר שבו ה' אמר אותן למשה, אך במקרה זה יש לשאול - מדוע ה' אמר אותן למשה דווקא בסדר זה?)
מאת: רפאל שחורי
ה' עמך גבור החיל,
דוגמא לדרש סמיכות פרשיות שאינן חקתיות:
סמיכות פרשת מרים לדיני מצורע.
כל טוב.

קיצור דרך: tnk1/klli/limud/emu