ביאור:איוב כד כד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
רומו מעט ואיננו
עריכה(איוב כד כד): "רוֹמּוּ מְּעַט וְאֵינֶנּוּ, וְהֻמְּכוּ כַּכֹּל יִקָּפְצוּן, וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת יִמָּלוּ"
חכמי התלמוד דרשו, שהפסוק מזהיר מפני גאוה:
" "כל אדם שיש בו גסות הרוח [ רומו ] - לסוף מתמעט ... ושמא תאמר ישנו בעולם - ת"ל ואיננו ; ואם חוזר בו [ והמכו - מלשון נמוך] - נאסף בזמנו... כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו 'בכל' 'מכל' 'כל'; ואם לאו - וכראש שבולת ימלו" " (רב עוירא, בבלי סוטה ה א ) .
ראש השיבולת הוא משל לעונשו של המתגאה: " "רב הונא ורב חסדא: חד אמר: כי סאסא דשיבלתא, וחד אמר כשיבולת עצמה" ":
- " "סאסא דשיבולתא" " הוא " "גבהו של שבולת, שקורין זקן השבולת, והוא נשבר ונופל מאליו" " (רש"י) ; לפי פירוש זה, הגאוה עצמה היא ששוברת את המתגאה, בכך שהיא גורמת לו להתנוון ולהיות שאנן.
- " "שיבולת עצמה" " היא השיבולת הגבוהה, " "שראשה נראית למעלה מחברותיה" " (רש"י) , " "משל לאדם שנכנס לתוך שדהו, גבוהה גבוהה הוא מלקט" " (רב אסי, וכן תנא דבי רבי ישמעאל) . לפי פירוש זה, הגאוה גורמת למתגאה להיות חשוף ופגיע, ומעמידה אותו בסכנה של פגיעה מצד אנשים אחרים.
מקורות ופירושים נוספים
עריכהמקראות גדולות:
" ""רומו מעט" - נסתלקו מן העולם כמעט רגע "והומכו" - נדכאו ונתמסכנו "ככל יקפצון" - כשאר כל הנקפצים ונמלטים בעת קציר ובציר ומסיק שנקפצים יחד כן תמו כרגע" " ( רש"י )
" "רמו מעט", אם האבירים בעלי האניה יתרוממו על המים עד שיוכלו לראות במקום מחבואו, "ואיננו", יסתיר א"ע כאילו איננו ולא יראהו, "והומכו" עת ילכו נמוך קרוב אל העמק ששם יעמוד ויארב, אז "ככל יקפצון", כולם יקפצון אל הים "וימלו כראש שבולת"."
"והמכו", כמו וֲ¡הג‚×מֲ£כו, הפעל מן הכפל מן וימכו בעונם, ויל"פ ששרשו נמך בדברי חז"ל, "יקפצון", הקופץ הוא מלמעלה למטה, שמורידים למקום נמוך מקום הסלעים ושבולת מים ששם יטבעו הספינות, וע"כ תפס "ראש שבולת", שכולל ג"כ שבולת מים אשר יטביע הספינה, וימלו, שרשו נמל ענין כריתה: " ( מלבי"ם )
" ""רומו מעט" - כאומר אם אמנם שכן ראוי הוא שירומו במעלה ובכבוד למען יכפל צערם כאשר יפלו בשפל המצב אבל ראוי היה שירומו רק מעט מן הזמן וילך לו הכבוד ואיננו ומיד ישובו להיות שפילים ונבזים וכ"כ פעמים רבות וכמו כל דבר אשר ידלג ויקפץ שפעם הוא למעלה באויר ופעם הוא למטה בארץ ומעט זמן יתעכב למעלה ויותר מזה ינוח למטה בארץ. "וכראש וגו'" - ובבוא עתו ראוי היה להיות מיוסר במכאוב זמן רב כמו זקן השבולת הנפרך מאליו מעט מעט עד כי נפרך הכל כן היה ראוי להאריך זמן חליו עד כי ימות ממנה ומוסב על ראשית אמריו לומר כן היה ראוי להרשעים האלה אולם התמדת השלוה וקלות המיתה בא להם מצד מערכת השמים אשר שפטו כן בעת ההריון והלידה ומדוע משדי לא נצפנו העתים למה לא יבטל הוראתם אשר יורו בהעתים ההם בכדי שיקבלו גמולם משלם."
"רומו" - מלשון הרמה והגבהה; "והומכו" - עניין שפלות כמו ימך המקרה (קהלת י); "שבולת" - היא קנה התבואה כמו שבע שבלים (בראשית מא); "ימלו" - יכרתו כמו ימולל ויבש (תהלים צ) " ( מצודות )
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:רומו מעט ואיננו
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-09-15.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/eyov/yv-24-24