ביאור:אב בהאדמה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

אַב ^אבְּהָאֲדָמָה הוֹלִיד אַרְבָּעָה הָאַחִים. לֹא כְבֵדִים ^בלֹא קַלִּים. לֹא יְבֵשִׁים לֹא לַחִים. בָּם יְרוּצוּן ^גאוֹפַנֵּיהֶם. וְהֵם שׁוֹקְטִים ^דנָחִים. בָּם דְּמוּת אַרְבַּע ^ההַחַיּוֹת בְּשַׁחַק נִבְרָאוּ. כִּי פְּעָמִים ^ויִסָּתְרוּ גַּם פְּעָמִים ^זיֵרָאוּ:

רָאֲתָה עֵינְכֶם עֵת ^חנִרְאָה. דְּבָרִי מַה נּוֹרָא. כִּי בְּכוֹרָם לָקַח ^טחֵלֶק וְשֵׁם רַב ^יבִּבְכוֹרָה. גַּם שְׁמוֹ נוֹסַף עַל ^כשֵׁנִי וּבַסֵּתֶר ^לנִקְרָא. הַשְּׁלִישִׁי בִּשְׁמוֹ ^מכָּפוּל חֲכָמִים ^נקָרָאוּ. הָרְבִיעִי גַּם כֵּן ^סכָּפוּל בְּמִשְׁקָל ^עמָצָאוּ.

הַ־בְּכוֹר זָכָר ^פוּנְקֵבָה וְאָח שֵׁנִי ^צאַחֲרָיו. בִּ־נְקֵבָה הוּא. וּשְׁלִישִׁי יְדַעְתּוֹ ^קבִּזְכוּרָיו. אֶת פְּנֵי הָרְבִיעִי ^רזָכָר. נְקֵבָה ^שבַּאֲחוּרָיו. מִדְיָנִים ^תעוּשׁוּ ^2אבּוֹאוּ וְאוּלַי ^2בתִּמְצָאוּ: שַׁ־אֲלוּ מֶלֶךְ ^2גיִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי ^2דתֶחְטָאוּ:

מִ־בְּכוֹר יִמָּצֵא שׁוֹכֵן בְּגַלְגַּלִּים ^2השִׁשָּׁה. אַ־חֲרָיו יָבוֹא ^2והַשֵּׁנִי וְלוֹ שֵׁם ^2זבִּשְׁלוֹשָׁה. מִשְׁכְּנוֹת הַשְּׁנַיִם ^2חבִּשְׁנַיִם וְדִבָּתָם ^2טקָשָׁה. בַּקְּשׁוּ מֵעַל סֵפֶר ^2יהָאֱלֹהִים וּקְרָאוּ. יוֹם בְּרוֹא ^2כאָדָם אֵלֶּה אַרְבָּעָה נִבְרָאוּ:

מִסְפָּר ^2להָרוֹבַע עַל אָחִיו בְּנוֹסַף יֵשׁ יִתְרוֹן. כַּאֲשֶׁר שֵׁנִי עַל ^2מרִאשׁוֹן יְהִי לְזִכָּרוֹן. סוֹד שְׁנֵי ^2נאַחִים תִּיכוֹנִים כָּרִאשׁוֹן עִם אַחֲרוֹן. מִשְׁקְלֵי הָאַרְבָּעָה ^2סאִם בְּמֹאזְנַיִם בָּאוּ. יִהְיוּ כָּהֵם וּכְמוֹ כָּל נְשׂוּאִים ^2עיִשָּׂאוּ:

רֹאשׁ וְרֶגֶל וּזְרוֹעַ ^2פעִם גְּוִיָּה לַקַּדְמוֹן. גַּם שְׁתֵּי צוּרוֹת ^2צלַשֵּׁנִי וְאָחִיו כְּאַגְמוֹן. הָרְבִיעִי ^2קכַּחֲצִי גַּלְגַּל וְהוּא בַּעַל ^2רהָמוֹן. רַחֲצוּ עִם מֵי חָכְמַת לֵב בְּתוֹךְ מַיִם ^2שגָּאוּ. אַל תְּפָרְשׁוּ אֶת חִדָּתִי עֲדֵי ^2תתִּתְחַטָּאוּ:

פֵּרוּשׁ עַל הַחִידָה מִבַּעַל מְחַבֵּר בֶּן יְמִינִי

הערה א: רוצה לומר יש אב בזאת האדמה שהוליד ארבעה האחים. הם אותיות אהוי היוצאים מן א"ב על ידי החבור והכפל כזה. א' פעם א' הוא א. ב' פעם ב' הוא ד. חבור א' עם ב' מולידו ג' כפלו ו'. הרי א"ב הוליד אה"ו. וזה רמזתי לעיל במלות גא"ה גא"ה. כי בכל אחת אה. ב' פעמים ג' הוא ו'. ב' פעמים ה' י'.

הערה ב: הקדים זה לבל יחשוב איש שהכוונה על ד' יסודות, אש רוח מים עפר:

הערה ג: הם שאר האותיות שכל מרוצתן על ידי התנועות המושכות אחריהן אה"וי. קמץ גדול מושך אחריו א' גם ה'. חולם ושורק ו'. חירק וצירי י':

הערה ד: כי על דרך הנזכר אינם מתנועעים מעצמם, רק נמשכים מן התנועות ונחים:

הערה ה: כמו שכתוב: "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" (יחזקאל א יד), שפירושו ברק הנוצץ ונראה לעין כהרף עין, ואחר כך נסתר ונעלם:

הערה ו: כמו שכתב לפני זה:

הערה ז: רוצה לומר נראים ונרגשים במבטא כמו אָמַר. הוּא. וַיֹּאמֶר:

הערה ח: רוצה לומר נראים ולא נרגשים במבטא, כמו י' דְּבָרִי. ה"א מַה. האל"ף והוי"ו נוֹרָא, הרי אותיות אה"וי נראים לעין ונחים. ונתן בהם סימנים:

הערה ט: רוצה לומר חלק רב. כי האל"ף במלואו מספרו קי"א שהוא רב ממספר הו"י במלואם העולה יחד ל"ח. וסימנו אי"ק בכ"ר. רוצה לומר הבכור הוא אל"ף מספרו אי"ק:

הערה י: כי אלף לשון אלוף ורב:

הערה כ: כי ה' במלואו ה"א. הרי אל"ף נוסף:

הערה ל: כי האל"ף נח נסתר:

הערה מ: רוצה לומר ו' במלואו ו"ו:

הערה נ: לא כיש קוראים וי"ו או וא"ו:

הערה ס: כי היו"ד במלואו מספרו עשרים:

הערה ע: כי וד שוה במשקל עם אות י' לבדו:

הערה פ: במלת אֵלֵךְ משמש האל"ף לזכר ולנקבה:

הערה צ: הה"א משמש בסוף לנקבה, כמו אוֹתָהּ:

הערה ק: הוי"ו משמש בסוף לזכר, כמו אוֹתוֹ:

הערה ר: היו"ד משמש לפני השורש בעתיד נסתר ליחיד ורבים, כמו יִרְאֶה, יִרְאוּ. היו"ד משמש אחר השורש לנקבה נוכחת, כמו רְאִי, דְּעִי:

הערה ש: רוצה לומר, המתווכחים על דבר הפתרון:

הערה ת: (יואל ד יא).

הערה 2א: רוצה לומר, האספו לבוא לדרוש הדבר:

הערה 2ב: הכוונה הנכונה:

הערה 2ג: הוא יהוא בן יהושפט (מלכים ב טב), עיין במדבר (יא,יא):

הערה 2ד: בל"א (פעהלען) כמו "חַטָּאִים" (מלכים א א כא):

ומפי המופלא מ' איציק שמואל מק"ק גיביטש פירש, מדינים הם ה' מלכי מדיין שהראשון מהם אֱוִי (במדבר לא ח). עושו בואו. רוצה לומר בואו קבצו ה' עם אוי. ואולי תמצאו אהוי. שאלו מלך ישראל יהוא. בוודאי לא תחטאו:

הערה 2ה: רוצה לומר האל"ף נח על ששה אופנים. עם חולם רֹאשׁ. עם קמץ גדול רָאשִׁים. עם חירק רִאשׁוֹן. עם קמץ קטן הוא צירי רֵאשִׁית. עם פתח גדול "לחטַאת ולנדה" (זכריה יג א). ועם פתח קטן הוא סגול "עושה פֶלֶא" (שמות טו יא):

הערה 2ו: רוצה לומר הה"א נח אחר אל"ף הנראה, כמו רְפָאָה (תהלים מא ה), חַטָּאָה (ישעיהו ה יח) וכדומה:

הערה 2ז: רוצה לומר, ה"א נמצא בתנ"ך ג' פעמים. בתורה, "הֵא לָכֶם זֶרַע" (בראשית מז כג). בנביאים, "הֵא דַּרְכֵּךְ בְּרֹאשׁ" (יחזקאל טז מג). בכתובים, "הֵא כְדִי פַרְזְלָא" (דניאל ב מג):

הערה 2ח: משכנות השנים בשנים. הוי"ו והיו"ד שוכנים באל"ף ה"א. כי האל"ף צורתו א. יו"ד למעלה ויו"ד למטה ווי"ו באמצע. וכן ה"א מחובר מן דו או די כמו שכתב בסמוך, שתי צורות לשני:

הערה 2ט: ודבתם קשה. כמו "וְדִבָּתְךָ לֹא תָשׁוּב" (משלי כה י), עניינו דבור. ורוצה לומר, קשים במבטא יותר מן השנים הראשונים. כי האל"ף והה"א ממוצא הגרון, והוי"ו מהשפה, והיו"ד מהחיך:

הערה 2י: רוצה לומר, בבראשית שכתוב בו "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים" (בראשית ה א):

הערה 2כ: רוצה לומר בפסוק "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" (בראשית א כז) אותיות הראשונות במלת ויברא וי. ובמלת האדם הא. הם אותיות אהוי:

הערה 2ל: רוצה לומר הרביעי שהוא יו"ד יש לו יתרון על אחיו הוי"ו במספר ד':

הערה 2מ: כי השני שהוא ה"א יש לו גם כן יתרון במספר ד' על אחיו האל"ף:

הערה 2נ: רוצה לומר הה"א והוי"ו שהם האמצעיים מספרם י"א, כמו הראשון עם האחרון שהוא אל"ף עם י' שמספרם גם כן י"א:

הערה 2ס: רוצה לומר, אותיות אהו"י מספרם כ"ב כמו כל אותיות א"ב שהם גם כן כ"ב:

הערה 2ע: לשון קבלת מספר, כמו "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ" (במדבר ד ב), "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ" (שמות ל יב):

הערה 2פ: רוצה לומר, הקדמון הוא אל"ף צורתו א ראש ורגל זרוע עם גוויה:

הערה 2צ: רוצה לומר הה"א צורתו דו או די:

ואחיו. הוא הוי"ו. צורתו כאגמון כזה ו:

הערה 2ק: הוא יו"ד צורתו כחצי גלגל יוד במלוי נקרא גלגל. העיקר הוא החצי:

הערה 2ר: רוצה לומר שהיא התחלת כל צורות האותיות. יש מפרשים שהוא סך מספר שכל המספרים הולכים על אופניו. שני עשרות הם עשרים. שלשה עשרות שלשים. וכן עד עשרה עשרות שהם מאה. ועשרה מאות אלף. ועשרת אלפים רבבה. וכן עד אין סוף:

הערה 2ש: לשון הכתוב, "כִּי גָאוּ הַמַּיִם" (יחזקאל מז ה), עניין רבוי וגדלות. ורוצה לומר שיהיו מי חכמת לב שיעור רב לטהרת הרעיון.

הערה 2ת: כמו (במדבר לא כ), פירוש תטהרו: