פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

דברים כה: " זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק , בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם . אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ , וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ -- וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ ; וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים . וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב , בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ -- תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא תִּשְׁכָּח " .

שאלה חדשהעריכה

השאלה שמקובל לשאול על הפסוקים האלה היא "איך ה' מצוה להשמיד את כל העמלקים - הרי זה לא מוסרי?!...". אני לא מתכוון לשאול את השאלה הזאת; השאלה שלי היא על הנימוק שה' נותן להשמדת העמלקים - ""אֲשֶׁר" "עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" "בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".

אם ה' היה מנמק את המצוה בכך שהעמלקים הם עם רע ומושחת, וצריך להשמיד אותם כדי להציל את העולם מנזקם - לא הייתי מתווכח; ה' בוודאי יודע מה ערכו הרוחני והמוסרי של כל אדם וכל עם, ואם הוא אומר שהעמלקים הם כל-כך מושחתים עד שאין להם זכות קיום - אני מקבל את זה. הבעיה היא, שהנימוק שמובא להשמדת העמלקים הוא, בפירוש, מה שעשו לנו העמלקים כשיצאנו ממצרים; כלומר, התורה מצווה להרוג את העמלקים שבכל דור ודור, לא בגלל שהם חוטאים או רשעים, אלא בגלל מה שעשו העמלקים בדור של יציאת מצרים. בכך, המצוה עומדת בניגוד גמור למצוה אחרת, שנזכרת רק פרק אחד קודם לכן (דברים כד16): ""לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת; אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ".

תשובה חדשהעריכה

ייתכן שהמשפט "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" הוא לא מצוה אלא הודעה: ה' מודיע לבני ישראל, שבעתיד הם יצטרכו למחות את זכר עמלק מתחת השמיים. אבל, לא הם יחליטו מתי לעשות זאת, אלא הוא, כמו שהוא אומר במקום אחר (שמות יז יד): "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ; כִּי- מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם... וַיֹּאמֶר 'כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק, מִדֹּר דֹּר" (ראו על מי מוטלת האחריות למחות את זכר עמלק?)

המצוה "וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת" נאמרה לבית-דין אנושי, והיא לא מחייבת את ה' עצמו, שהוא (שמות כ ד): "פקד עון אבת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי", כי ה' יודע את כל מעשי בני האדם, ויודע מתי הבנים "אוחזים מעשי אבותם בידם" וראויים להיפקד על עוון אבותם. לכן, ה' יכול לזכור את עוון עמלק, ולפקוד אותו על דור של עמלקים שאוחזים מעשי אבותם בידם.

אבל לבני אדם אסור להמית בנים בעוון אבותם, כי תמיד קיימת אפשרות שהבנים חזרו בתשובה ואינם אוחזים מעשי אבותם בידם, ואז זה יהיה עוול להמית אותם (ראו איש בחטאו יומת ). לכן, בני-ישראל לא מצווים להחליט בעצמם מתי למחות את זכר עמלק, אלא רק לזכור את מעשי עמלק, כדי שכאשר ה' יחליט שהם צריכים למחות את זכר עמלק - הם יבינו את הרקע ההסטורי להחלטה זו, ויוכלו למחות את העמלקים ללא רחמים.

לפי זה, שיעור הכתוב הוא "כאשר, במצות ה',"תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם - לֹא תִּשְׁכָּח" את מעשיו הרעים, כדי שתדע על מה אתה מוחה אותו".

ואכן, מצוות מחיית עמלק מעולם לא התקיימה ביוזמתם של בני ישראל: היוזמה באה מה', ששלח את שמואל הנביא לומר לשאול המלך(שמואל א טו א): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: ' פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל- אֲשֶׁר-שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר".

דבריו של שמואל לפני שהרג את אגג (שמואל א טו לג): "כאשׁר שׁכלה נשׁים חרבך , כן-תשׁכל מנשׁים אמך!" ", וכן (שמואל א טו יח): "וישלחך ה' בדרך ויאמר לך והחרמתה את החטאים את עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם" מלמדים, שהעמלקים באותו דור אכן אחזו מעשי אבותיהם בידיהם, הם היו חטאים, ולכן היו ראויים למחייה (ראו פירושים נוספים לדבריו של שמואל).

לפי זה, מצוות מחיית עמלק דומה לשאר המצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ - את שלושתן יש לקיים רק לאחר הוראה מפורשת מנביא .


תגובותעריכה

  • אפשר אולי לחזק פירוש זה בכך שכתוב "תמחה את זכר" בלשון עתיד ולא "מחה..." בציווי.

קיצור דרך: tnk1/tora/amlq_wbnim