בוסתנאי/פרק כה
25) ראש הגולה
וציר שלוח מאת הכאליף ממדינה בא אל מחוזא ,ובידו מכתב אל סעיד שר הצבא לאמר :כי בפרשו דגלו על כל ארץ פרס ,והביא כל יושביה בברית האישלאם ,לא יגע לרעה ביהודים ,אף הבטח יבטיח להם נאמנה, כי יוכלו לעבוד את אלהיהם, ולשמור מצותיו ככל נפשם באין מכלים ,ואת בוסתנאי צוה לנשיא היהודים ולראש הגולה .
שערי בתי הישיבות בסורא ופומבדיתא נפתחו לרוחה, ובחורי ישראל נהרו ובאו שמה בהמון חוגג — על כסא הישיבה בסורא ישב רבינו כפנאי ובפומבדיתא רבינו מרי בר מר הזקן, ולכבוד רעו הנאמן בבריתו אחאי, יסד בוסתנאי ישיבה חדשה שלישית בנהרדעה ,ויצוהו לגאון עליה — הוא רבינו אחאי גאון אשר עשה לו שם גדול בישראל עד היום בספרו השאילתות.
בבוא סעיד אל קטיספון עיר המלוכה הוגד לו כי נמצאה שם בת המלך כוסדראי — דארא ,שארית פליטה לבית סאססאן .ויצו שר הצבא ,לכלכלה ולנהלה בכבוד גדול כי בת מלך היא ואשת חיל ,עד אשר ישוב מצבא העבודה אשר שומה עליו ,לכבוש את כל גלילות הארץ ולהביא כל יושביהן בברית האישלאם , אז ישים עינו עליה, לתת לה אחרית ותקוה טובה.
סעיד פנה ראשונה אל ירכתי צפון המדינה ,מקום נמלטו ונשגבו שם שרידי חיל פרס ,ויבריחם ויפיצם לכל רוח. משם פנה אל מדינת שושניא ,ויך את חיל נציבה האחשדרפן הארמוזאן גבור החיל ,ואותו תפשו חי ויביאוהו לפני שר הצבא ,וכראות סעיד אותו צוה להמיתו— .
"מי יחמול עלי ויתן לי מעט מים לשתות בטרם אמות" התחנן הארמוזאן. סעיד צוה ויביאו לו מים בכלי.
"ירא אנכי״ אמר הנציב הפרסי ,פן ימיתוני בטרם אכלה לשתות.
"על דברתי" אמר סעיד "לא תמות עד אשר אם שתית המים אשר בגביע״
אז לקח הארמוזאן את הגביע וישליכהו לארץ והמים נשפכו .ויאמר אל סעיד :עתה ידעתי כי לא תמיתני ואהיה לפניך ,בדברך ,כי לא אראה מות עד אשר אם שתיתי את המים אשר בגביע ,והמים הלא נשפכו ! הדבר הזה מצא שכל טוב בעיני סעיד ,ויחשוך משלוח בו יד .הארמוזאן בא בברית האישלאם ,ממנו ראו וכן עשו כל נציבי הארץ האחשדרפנים ושרי המדינות, ותורת צאראסטער כליל נגוזה עברה מן הארץ ,לא נשארו נאמנים בבריתה כי אם מתי מספר הידועים בשם חברים (גועבערן), ומבניהם עד היום עובדים את האש.
ויהי כאשר כלה סעיד לכבוש את כל ארץ פרס שב אל קטיספון להנפש שם ימים אחדים ולנסוע משם עם חילו הגדול ארצה מצרים .ובטרם יצא אמר לבקר את רעהו בוסתנאי במחוזא ,ולהביא לו את חלקו מן השלל הגדול אשר רכש במלחמה.
אך בוסתנאי לא אבה לקחת מידו כל מאום ,מן הזהב הכסף וכלי החמדה אשר הביא לו סעיד כחלק היורד במלחמה.
"קחה נא מידי את אשר הבאתי לך" אמר שר צבא הערבים. והיה לך לשלם שכר אנשי חילך ולעזור את אחיך בני עמך ,אשר התרוששו מתגרת ידי מלכי פרס האחרונים כי אכלום בכל פה ,ולך הבאתי תשורה אחרת ,אשר תהיה לך לבדך ולא לזר אתך"
סעיד רזם לשריו הנצבים עליו והמה מהרו והובילו אשה אחת עטופה בצעיף.
"האשה הזאת נפלה בשבי לפני ,ואמרתי טוב תתי אותה לך והיתה לך לשפחה ובידך לעשות עמה כרצונך״
השבויה הסירה את הצעיף מעל פניה.
"הלא היא דארא ! קרא בוסתנאי.
ודארא נפלה על פניה ארצה לרגלי בוסתנאי ותאמר: אדוני ! הנני שפחתך לשרתך ולרחוץ רגליך ,אם תעמידני לפניך.
בוסתנאי לא יכול להתאפק ,ואגלי דמעה מלאו עיניו. -- שארית פליטת בית האססאן, בת מלכים אדירים ,כורעת ומשתחווה לפניו ,ולשפחה נתנה לו.
ויושט בוסתנאי את ידו ויקים את דארא ויקרא :הנני קורא לך דרור בת מלכים! וכל עוד נפשי בי לא אשכח את כל הטוב והחסד אשר עשית עמדי.
"לא אצא חפשי" ענתה דארא "עשה עמדי חסד ואהיה לך שפחה כל ימי חיי"
"הידעת דארא ,כי בהיותך שפחה לאיש יהודי ,לא תוכלי לעשות את כל [אשר] אסרה תורת משה וישראל עלינו.
״ידעתי גם ידעתי" ענתה דארא ״ועוד בימי נעורי כאשר למדתי לדעת אותך בבית אבי האומלל ,פתחה אזני לשמוע דבר תורת היהודים מפיך, ונפשי נקשרה באהבתה.
"או אז" לא תהי שפחתי כי אם גברתי ורעיתי —
בוסתנאי הביא את דארא אל אמו ילתא ללמדה יסודות אמונות ישראל.
ביום המחרת יצא סעיד מאת פני מחוזא ,כי אץ לבוא עם חילו לארץ מצרים לעשות גבורות חדשות ,ולקצור גם שם בשמחה פרי נצחונותיו.
מקץ חדשים אחדים קרא בוסתנאי לשלשה ראשי הישיבות הגדולות אשר בסורא פומבדיתא ונהרדעה לבוא אל מחוזא, ולפניהם באה דארא בברית תורת ישראל , ואחרי כן חגג בוסתנאי חג חתונתו בהדרת קדש.
ובהסב הקרואים אל המשחה על שולחנותיהם עמד רבינו כפנאי גאון מכסאו ויאמר :רות בת מלך מואב היתה אם דוד המלך ,נעמה בת מלך עמון אם מלכי יהודה. ועינינו רואות כי אלהי ישראל בחר לו סגולה מבנות מלכי עמי הנכר ויטען שורק בכרם בית יהודה, גם היום תהי דארא בת מלכי פרס אם נשיאי ישראל מבית דוד ,אם ראשי כל הגולה.
ודבר כפנאי בא ונהיה ,שלשלת חדשה וגדולה של נשיאי ישראל יצאה מבוסתנאי אשר הפליא ה׳ חסדו לו להצילו מכל רע — ומבניו ישבו כסאות לנשיאים על כל יהודי בבל ופרס עד תחלת המאה השמינית לאלף החמישי עד אשר שמו הכאליפים הקנאים שונאי היהודים קץ לכבוד הנשיאות, ובמות ראש הגולה דוד בן זכאי לא נתנו למנות נשיא אחר תחתיו. ובכן ככה נר כבוד בן ישי ,וסר מחוקק מיהודה.
יותר מתשע מאות שנה עברו למן היום אשר גלה כבוד מישראל. — חדלו נשיאים בפרס חדלו .אך גם ממלכת רומא האדירה ספה תמה מן בלהות, גם ממלכת ביצאנץ הגדולה נפלה שדודה לפני התורקים בני תורת מחמד וגם גבורת המחמדים כשלה ,וממשלתם הולכת הלוך וחסור מדור אל דור— .
האמנם לא ידענו איה אפוא הם צאצאי דוד גם עקבותיהם לא נודע לנו .אך סמוך ובטוח לבנו בדברי נביאינו חוזי מחזה שדי ,כי לא כבה נר בן ישי ,ולא ידעך אורו לנצח.
גם תורת ישראל עודה חיה בקרבנו ,ורוחה מתנוססת ברוחנו.