24) המלחמה בקאדעססיא

למן היום אשר בא בוסתנאי למדינה‪ ,‬שנה מחמד את עצתו אשר‬ ‫יעץ על היהודים לפנים‪ ,‬האמנם כבר מעטו ושחו היהודים בערב ומתי מספר‬ ‫הנשארים שמה‪ ,‬לא יכלו לעמוד לו לשטן‪ ,‬ולא ירא מחמד מפניהם‪ ,‬ ‬בכל זאת עין בעין‬ נראה יד בוסתנאי על‬ מחמד כי טובה היתה לישראל בימיו, ולאחרית הימים‪ ,‬כי מאז כבש מחמד את עז קנאתו ולא הוציא כל רוחו‬ ‫עליהם בתורתו‪ ,‬והבאים אחריו יורשי כבודו אשר גברו בארץ וכבשו‬ ‫ממלכות רבות, ידעו רצונו ולא יספו להדיח על היהודים רעה כאשר עשה מחמד‬ ‫בתחלת ימי ממשלתו.

מחמד מת ולא אמר מי יעמוד תחתיו‪ ,‬ומתי סודו בחרו את רעו‬ ‫הגדול אבו בעקיר[1]‪ ,‬אבי אשתו האהובה לו אישה[2], ויצווהו לכאליף (במקום‬ ‫הנביא)‪ ,‬הכבוד הגדול הזה היה נאוה לעלי חתן מחמד‪,‬ אך עלי היה שונא‬ ‫לאישה‪ ,‬והיא חשבה מחשבות להעביר את הירושה הזאת ממנו‪ .‬וגם‬ ‫אחרי אשר מת אבו בעקיר‪ ,‬שנתים אחרי מות מחמד, לא עלה עלי לגדולה‪,‬‬ ‫ואמאר[3] שר צבא מחמד ישב על כסאו‪ .‬ובגלל הדבר הזה חלק לב הערבים‬ ‫ושורש פורה ריב ומדון הציץ ופרח בקרבם‪.‬‬

‫בימים ההם בא איש יהודי מפרס לרגלי מסחרו למדינה ויחדה בבשורת שמחה את בוסתנאי‪ ,‬כי אמו ילתא ואביה רבינו כפנאי חיים ושלמים — "אך‬ ‫ימי רעה לכל אחיך בפרס" אמר הפרסי "ארצעם־דאקט אשר מלכה אחרי‬ ‫שירוהע תכביד אכפה עליהם לאין מרפא‪ .‬בגאון לבבה כי רב תאמר להשיב‬ ‫שבות ארץ פרס ומתעתדת לקרוא מלחמה על קיסר רומה, אי לזאת תשקוד‬ ‫למלא אוצרותיה ותתן עינה ביהודים לנצל אותם עד לכלה, ותשים מסים‬ ‫כבדים עלינו מרבה להכיל‪ .‬ויהי המעט לה בכל השד והבז הזה‪ ,‬ותגזור‬ ‫אמר לבטל תלמוד תורה, ובתי הישיבות הגדולים אשר בסורא ופומבדיתא‬ ‫סוגרו. עוד נשמע לאמור כי יש את נפש המלכה ארצעם־דאקט לאכוף‬ ‫את כל עמי ארצה לקבל עול אמונת הפרסיים ולקרוא בשם אליל האש‪.‬‬

דאבה נפש בוסתנאי לשמע השמועות הרעות האלה, ולבבו נשבר‬ ‫בקרבו, פניו הליט באדרתו ויאנח ולא ענה דבר, והאיש הפרסי הוסיף‬ ‫לאמר: ‬אך מה נתפלא על קשי לב המלכה ועז אפה עלינו, הלא גם מאחותה הנסיכה דארא הקשיחה את לבבה, ושחתה רחמה‪.‬‬

‫"הגם על דארא קצפה קצף" שאל בוסתנאי "ומה עון מצאה בה?‬

המלכה אמרה לתתה אל מלך התתרים לאשה‪ ,‬וכאשר מאנה דארא‬ ‫לעשות רצונה חרה אף ארצעם דאקט עליה ותצוה לשלחה אל אחד המבצרים‬ ‫ושם היא עצורה בסהר עד היום הזה״‬

פלצות אחזה את בוסתנאי לשמע הדברים האלה‪ ,‬ותשוקה עזה ‫התעוררה בו לשוב לארץ מולדתו להמצא הרוחה וישע לאחיו האומללים‪— .‬‬ ‫ובהשתונן כליותיו למצוא נתיבה לחפצו‪ ,‬מהר ויבוא לפני הכאליף, ‫ויאמר‪ :‬אדוני! הלא ידעת כי הנביא היה מטה אזן לדברי ושומע לעצתי?

"ידעתי גם ידעתי" ענה אמאר ״וגם אנכי אודך אם טוב תיעצני"

"אי לזאת הואילה ושמע נא‪ ,‬מדוע זה אתם יושבים תחתיכם בצל‬ ‫העצלות‪ ,‬ובריב ומדנים בין איש ובין רעהו תבלו ימיכם‪ ,‬ושארית גבורתכם?‬ ‫מדוע זה לא תביטו אל צור חוצבתם‪ ,‬אל מחמד נביאכם, ולא תשלחו‬ ‫לחרב ידיכם להכריע ולשבר את גאון עובדי האלילים המתהללים באימים?‬

שא עיניך קדמה וראה שם ממלכה גדולה מלאתי אדם רב, על כסאה תשב אשה ‬אולת קצרת ידים‪ ,‬בשגעון תנהג ובשאט נפש תהרסנה‪ ,‬הארץ‬ ‫ההיא היא ארץ מולדתי, ידעתי מוצאיה ומבואיה‪ ,‬הבה נא קומו וצאו עליה‬ ‫ואנכי אהיה לכם לעינים"

‫עצת בוסתנאי מצאה חן ושכל טוב בעיני הכאליף‪ ,‬ועד מהרה צוה‬ ‫להצביא צבאותיו‪ ,‬ויפקד עליהם את גבור החיל סעיד‬ רע בוסתנאי, אנשי ‫החיל התפקדו ויצאו ללכת אל ארץ פרס ובוסתנאי ואחאי הלכו עמהם‪.‬‬

‫ובהיותם בדרך‪ ,‬סעיד ובוסתנאי‪ ,‬רוכבים צמדים ומשיחים איש את‬ ‫רעהו‪ ,‬פנה סעיד אל בוסתנאי וישאלהו כמה ימי חייך בוסתנאי ?‬

‫״עשרים וארבע שנה מלאו לי"

"ומדוע זה אתה יושב לבדך" שאל סעיד "ולא לקחת לך אשה‬ עד היום?‬

‫״כן שאלת סעיד" ענה בוסתנאי "אפס — בארץ מולדתי בת מלך‬ ‫יושבת ומחכה אל בואי — העדינה הזאת אשר פדתה נפשי מעבור בשלח‬ ‫מתבוססת עתה באחד בתי הכלאים‪ .‬על כן אמרתי לא אתבונן על אשה ‬עד‬ ‫אשר יקרה ה׳ לפני להוציא ממסגר את דארא". ויספר בוסתנאי לסעיד שר צבא‬ ‫הערביים כל אשר קרהו בבית כוסדראי ואת אשר עשתה עמו דארא‪.‬‬


‫בבוא השמועה אל ארמון המלכה בעיר קטיספון כי יצאו צבאות‬ ‫ערב לקרוא מלחמה על פרס התעוררה ארצעם דאקט להכין למלחמה‬ בכל עז ותעצומות‬, ‫בחרות אפה אמרה לעמוד בראש החיל ועל ידה‬ ‫יצביא הארמוץ אשר היה שר הצבא לפני אביה‪ ,‬אך הדבר הזה העיר חמת‬ ‫קנאת רוסטאם אחד מגדולי שרי הצבא‪ ,‬וישת ידו את יעסדעגרעד שאר‬ מגזע מלכי פרס הראשונים‪ ,‬ויקשרו קשר על ארצעם־דאקט‪ ,‬וימיתוה‬ ‫ורוסטאם המליך את יעסדעגרעד אחריה.

יעסדעגרעד לא מצא עז בנפשו ללכת בראש החיל‪ ,‬ויפקד את שלום‬ ‫ארצו ביד רוסטאם‪.‬‬ ‫והערבים באו ויבקיעו בארץ‪ ,‬לאט לאט התנהלו‪ ,‬והחזיקו מעמד‪.‬‬ ‫שתי המערכות נפגשו‪ ,‬ומלחמות תנופות פרצו. שתי פעמים הוכו הערבים‬ ‫ובשלישית גברה ידם להפליא‪ .‬יעסדעגרעד ראה כי אזלת ידו וישלח מלאכיו‬ ‫אל סעיד לנסות דבר שלום, ושר צבא הערבים שלח מלאכיו אל קטיספון‬ ‫וישם בפיהם דבר אל המלך לאמר‪ :‬אם תאות לנו ובאת בברית אמונת‬ ‫האישלאם‪ ,‬לא יבא איש חיל ערבי בארצך‪ ,‬ולא ידרוך בגבולך למרות‬ ‫עיניך‪ .‬לא נשאל ממך דבר כי אם את המס אשר יעלו כל בני בריתנו‬ ‫לשרי צבאותינו‪ .‬אך אם מאן אתה לקבל עליך עול תורת נביאנו‪ ,‬שלם‬ ‫תשלם לנו את כל המסים אשר נשים על עמי הנכר‪ ,‬ואם גם בזאת לא‬ ‫תשמע לנו‪ ,‬התעתד וצא למלחמה. - יעסדעגרעד שמע את דברי הברית האלה וחמתו בערה בו מאד‪,‬‬ ‫ויצו וישיבו שקים מלאים עפר בצוארי מלאכי סעיד וישלחם מעל פניו. -

‫בין כה וכה באו בוסתנאי ואחאי אל מחוזא עיר מולדתם‪— .‬‬ ‫שמונה שנים עברו מאז יצא בוסתנאי ממחוזא ועקבותיו לא נודעו, וכבר‬ ‫אמרו הוריו נואש ולא יחלו לשוב ולראותו עוד‪ .‬ומה גדלה איפוא שמחת‬ ‫ילתא לראות את בנה יחידה‪ ,‬ומה עצמה חדות רבינו כפנאי לראות את‬ ‫נכדו מחמל נפשו‪ .‬אך דבר בוסתנאי היה נחוץ ויחשוך נפשו ונפש הוריו‬ ‫משבוע בנעימות שמחת גילם. וישקוד לשלוח רצים אל כל קהלות ישראל‬ ‫לקרוא להם כי יקומו כלם כאיש אחד ויאספו אליו‪ .‬הקול נשמע ומכל‬ ‫אפסי ארץ פרס נהרו גדודים גדודים אל בוסתנאי‪ ,‬להתיצב תחת דגלו‪,‬‬ ‫כי יעסדעגרעד גם הוא הלך בדרך ארצעם־דאקט‪ ,‬ולא הפר את גזרותיה.

‫ובוסתנאי דבר על לב אחיו הנאספים אליו ויאמר להם‪ :‬אם יהיה ה׳‬ ‫את הערבים והכניעו את הפרסים‪ ,‬נראה ימי טובה והשקט, ועל מוצא‬ ‫פי אמונתנו נחיה באין מכלים דבר‪ ,‬אי לזאת חזקו ונתחזק לצאת לעזרתם‪.‬‬ ‫וגדודי היהודים מהרו ויחישו לבוא עד הנהר פרת מקום אשר שתי המערכות‬ ‫הערבים והפרסים נחתים שמה‪.‬‬ ‫רוסטאם עבר את הנהר פרת‪ ,‬בחיל וצבא‪ .‬גדול במספרו‪ ,‬יתר הרבה‬ ‫מאד ממספר חיל הערבים‪ ,‬על יד קאדעססיא נפגשו שתי המערכות והמלחמה‬ ‫החלה‪ ,‬מאור הבקר עד הנשף נלחמו ובאין מוצא דבר נצחון‪ .‬כי אם‬ ‫רבו הפרסים במספרם‪ ,‬עצמו מהם הערבים באמץ לבבם וכביר כחם.

כמשפט היום הראשון היה משפט היום השני‪ ,‬וביום השלישי שבו ערכו למלחמה‬ ‫בחמת עברות‪ ,‬והערבים כמו החלו להסוג אחור כמעט מפני שפעת‬ ‫חיל הפרסים. השמש נטתה לערוב ובוסתנאי עם גדודיו היהודים באו אל‬ ‫המערכה, ובכחם כי עוד חדש עמדם קמו ויבצרו את רוח הפרסים אשר‬ ‫הגיחו על הערבים. אז החליפו גם הערבים כח והמלחמה נטשה בחמה‬ ‫שפוכה כל הלילה ההיא — עד אשר נפל רוסטאם חלל, הפרסים ראו כי‬ ‫מת שר צבאם הגבור, וינוסו מנוסת מבוכה‪.‬‬


‫והמלך יעסדעגערד ישב בהיכלו חושב מחשבות להתחזק במלוכה;‬ ‫לבו היה סמוך ובטוח כי יכה רוסטאם את הערבים חרמה וכלה יגרשם‪,‬‬ ‫מורא הערבים לא נפל עליו, אך מפני גדולי שריו היושבים ראשונה‬ ‫במלוכה נפשו ירעה לו, כי אין נכונה בפיהם ועצתם לא נאמנה, לעיניו‬ ‫הורדו שאולה שני מלכים ומלכה אחת בימים אחדים בידי הקושרים, ומה‬ ‫יעשה הוא ליום פקודה‪ ,‬מי יהיה בעוזריו? ולו אין צדקה ומשפט במלוכה‪.‬‬ ‫אי לזאת אמר כי אין טוב לפניו כי אם לשאת את דארא שארית פליטת‬ ‫בית סאססאן לאשה אולי יצלח למלוכה בגללה. ‬ויצו ויוציאו את דארא מן ‫המבצר אשר היתה ‬אסורה שם, ויביאוה אל קטיספון‪ ,‬ודארא מלאו לה‬ ‫אז שמונה עשרה שנים, ‬ותור יפיה הגיע, ותפרח כחבצלת.

"דארא היפה בעלמות״ אמר יעסדעגערד אליה בבואה לפניו ״אחותך‬ ‫נתנה אותך במסגר‪ ,‬ואנכי אעלך על כסא ממלכת פרס.

"ואתה הלא מרצח אחותי הנך‪ ,‬הלא?‬

‫״אבל אחותך היתה ‬אויבתך ואנכי אהיה אוהבך״‬

‫״ואנכי לא אתן את אהבתי לאיש אשר שלח יד באחותי״‬

"התבונני נא בינה דארא וחכמי‪ ,‬כי נפשי בשאלתי ומלוכתי בבקשתי‪,‬‬ הלא על ידך תהיה לי צדקה לשבת על כסא האססאן"

"ואנכי תגעל נפשי בך בעודי״‬

‫"או אז אכריתך מארץ החיים"

‫״טוב לי לרדת בדמי ימי שאול מהיות אשה ‬לאיש אשר כפיו‬ ‫נגעלו בדמי אחותי״‬

‫"הוציאוה ותמות״‪.‬ קרא המלך בחרות אפו‪.‬‬

‫בעצם הרגעים האלה‪ ,‬ודלתות חדר המלך נפתחו בהמולה גדולה, ‫אנשי חיל כסויי אבק ודם‪ ,‬באו החדרה ויקראו:

‫"המלט על נפשך אדונינו המלך — חיל צבאך הוכה מכה רבה, שר ‫צבאך רוסטאם נפל חלל‪ ,‬מהרה המלט כי הערבים אצים לבוא עליך‪.‬‬

‫המלך נבהל וימת לבו בקרבו — מהר ויצו לקחת מה מעט מכל‬ ‫מחמדיו ומסגולת אוצרותיו‪ ,‬ויברח הוא ומתי מספר מאנשי סודו עמו —‬

‫אפס כלי היקר האלה אשר לקח המלך עמו להחיות נפשו, היו לו‬ ‫למוקש‪ ,‬וחייו לשאול הגיעו‪ .‬המלך בקש מפלט לו בבית איש אחד מדלת‬ ‫העם בעל ריחים‪ ,‬ ובראותו את כלי הזהב והאבנים היקרות‪ ,‬קם בלילה‬ ‫ויהרוג את המלך ואחוזת מרעיו, וישליך את נבלותיהם בתעלת הריחים‪.‬‬

‫סעיד בא בשערי קטיספון בראש צבאותיו בתרועת נצחון, ובוסתנאי‬ ‫וגדודיו היהודים שבו למחוזא‪.‬‬

  1. ^ ראו אבו בכר בוויקיפדיה
  2. ^ איישה או עאישה. ראו עאישה בוויקיפדיה
  3. ^ עומר