בוסתנאי/פרק כ
20) קץ כוסדראי
כוסדראי היה סר וזעף כל הימים ואפו ועזו על בני ביתו ועבדיו ,קשתה עברתו ואכזריותו גדלה מאד, ועל שירוהע בנו חרה אפו מאד ומעת קם מחליו לא ראה עוד את פניו .ואך שערהין רעיתו היא לבדה יכלה לנחמהו כמעט ולהניס עצבתו לפעמים — .
ומאז פנתה לו ההצלחה ערף במלחמתו את רומא ,לא מצא עז בנפשו לצאת בראש צבאותיו ,כי בא מרך בלבבו, פלצות אחזתהו כל הימים , אשר על כן רפו גם ידי אנשי הצבא ,ולא יוכלו להחזיק מעמד כנגד צבאות רומא, אשר מלאו רוח גבורה את פני הקיסר היראקליוס אשר התיצב בראשם בכל קרב ומלחמה והתענה עמם בכל אשר התענו.
לשנה הבאה שב היראקליוס ויבקיע בארץ פרס. אך בעודו הולך הלוך וגבור על חיל פרס בארצם ,קרבו הפרסיים אל קאנסטאנטינאפאל ויצורו עליה ,כוסדראי ראה הצלחת היראקליוס ויחר לו מאד ויחגור שארית חימה ויאסוף חיל גדול ועצום ויחלקם לשלש מחנות. את המחנה האחת בת חמשים אלף איש מלומדי מלחמה נושאים רומחי זהב, שלח לקדם פני היראקליוס ,את המחנה השניה הצביא לערוך מלחמה על טהעאדאר אחי היראקליוס, והמחנה השלישית תחת פקודת שר צבאו הגדול סארבאר יצאה לצור על קאנסטאנטינאפאל ולהחריבה.
אל המחנה הזאת ארח לחברה גם מלך האווארים בראש שמונים אלף איש חיל מאוסף מעמים רבים ,אווארים, געפיטים ,בולגארים וסלאווים ,שתי המחנות האלה הקריבו אל עיר המלוכה ויחריבו את מגרשיה פערא וגאלאטא.
נכבדי העיר ושועיה יצאו לנסות דבר אל מלך האווארים אולי יקח כפר העיר מידם וישוב ממנה ,אך הוא צוה ויפשיטו את בגדיהם וישלחם ערומים אל שערי העיר .
השמועה באה אל היראקליוס כי עיר מלכותו בצרה גדולה וישלח שנים עשר אלף איש נושא צנה מחיל צבאותיו קאנסטאנטינאפאלה להגן עליה ,הגדוד הזה בא ואנשי העיר החליפו כח ויתעוררו לעמוד על נפשם ,עשו חשבונות מחשבת חושב וימטירו פחים אש וגפרית ואבנים גדולות על הצרים המבקיעים בחומות העיר עד כי נלאו הצרים וישובו מעליה.
וגם על אניות המלחמה אשר למלך האווארים בים השחור הגיחו הרומאים ויכום מכה רבה ,ומלך האווארים ראה כי אזלת ידו, פנה וישב לו אל ארצו עם חילו, אך סארבאר שר צבא הפרסיים לא נחת מפני הרומאים ויתחזק לערוך מערכה.
והיראקליוס אשר ידע את כוסדראי כי בשריו לא יאמין ואוהביו לא זכו בעיניו, התחכם לו ללכדו ברשתו, וישלח אנשים חרש אל כוסדראי לרגל בסארבאר ולתתו כבוגד באדוניו ,וכוסדראי נתן אזן קשבת ללשון שקר וישלח פתשגן כתב פקודה בסתר אל שר הצבא השני אל קאדריגאן לכרות את ראש סארבאר ולשלחהו אליו דעסטאגערדה .
אך פתשגן כתב הפקודה הזאת הגיע ליד סארבאר. ובראותו את דבר מלכו הערים גם הוא לשים נוספות עליה, שמות ארבע מאות איש מפקידי הצבא, לאמר :כי על כלם יחד חרץ המלך משפט מות.
ויאסוף אליו כל שרי הצבא ופקידיהם ולעיניהם מסר את פקודת המלך ליד קאדריגאן. ויאמר :קרא נא קאדריגאן את פקודת המלך ,אתה צווית להכרית ראשי וראשי ארבע מאות איש מפקידי החיל הנקובים בזה ולשלחם אליו, מהרה ועשה כדבר המלך.
קאדריגאן נבהל משמוע כדבר הזה ,ואש חמתו נשקה בו, וכל שרי הצבא התקצפו קצף גדול ,וימתיקו סוד ופה אחד גמרו אמר להסיר את כוסדראי ממלכותו ,כי לא יאתה לו — עמדו ויקחו דברים את ראשי השרים בקאנסטאנטינאפאל ,כרתו ברית וימהרו וישובו ארצה פרס.
בין כה וכה הפליא היראקליוס לפעול גבורות בארץ פרס, כי התחבר את מלך הטירקים אשר אמר לו לתת את בתו איירוקסיא לו לאשה, וגם כוסדראי לא התרפה במלחמה ולא צר כחו ויאסוף עוד חיל גדול ועצום מאד, חמש
מאות אלף איש. אפס לא מצא עז בנפשו גם הפעם לצאת לפני חילו.
על יד הנהר חדקל מקום שם עמדה ננוה העיר הגדולה לפנים ,נגשו שתי המערכות למלחמה, ברעש ורגז נלחמו וחללים לאין ספורות מלאו את שדה הקטל .אך הרומאים התחזקו ויכו בפרסיים מכה גדולה מאד והנשארים לא החזיקו מעמד ויהפכו ערף — אז נפתחה כל ארץ פרס לפני היראקליוס וילך למסע מלחמותיו הלוך וכבוש עד בואו דעסטאגערדה וילכדה, אחרי אשר נמלט כוסדראי הוא נשיו וילדיו אל קטיספון. היראקליוס החריב את העיר הנפלאה אשר בנה כוסדראי בשלל עמים רבים וכל הבנינים הנפלאים מעשה יד פערהאד הרס בעברתו ,ואנשי חיל רומא נשאו שלל רב, כסף וזהב אין קצה לסגולה, מדעסטאגערד הבירה יצא היראקליוס לבוא אל קטיספון. ויהי בהחזיקו בדרך כמעט הקריב אל קטיספון והנהר ארבע מלא על כל גדותיו לפניו ומעברות אין לעשות, וינחם היראקליוס מרדוף אחרי כוסדראי והשיגהו .והימים ימי גשמים והקור גדול ,וירא היראקליוס וישב ויחנה בגליל טוירים ,ואנשי הגליל הזה כלכלו אותו ואת כל מחנהו כל ימי החרף.
וכפנות יום הצלחת כוסדראי לערוב ,ושבע קלון ובוז נמלט אל קטיספון ,עברו כעסו ועז עברתו בלע כל עצתו, בנאמניו לא האמין ,ועל נקלה טרף אפו ולא חמל, אימה ופחד נפלו על גדולי השרים, ומתגרת חמתו חרדו לרגעים .אז נועצו נוסדו יחד עשרים ושנים אחשדרפנים ויבואו אל שירוהע ויאמרו לו, אביך לא ידענו מה היה לו, כי עזבו רוח מבינתו ובשריו יחצוב כצר ואויב ,הננו ונסירהו ממלכותו ונמליכך תחתיו.
ושירוהע לא אחר להעתר לשאלתם ,כי כבר חכה לעת כזאת, האחשדרפנים הלבישוהו ארגמן ,ויציגוהו לפני העם, ויקראו: מלך שירועה!
ושירועה עמד ויברך את העם ויאמר :כי למשפט צדק ימלוך בארץ ,ירבה משכרת השכירים אנשי החיל, ימהר לעשות שלום עם היראקליוס, והנחה יעשה למדינות מלכותו .כל העם ואנשי החיל שמעו דבריו בשמחה ויכו כף ויריעו תרועת שמחה ויקראו :יחי המלך.
אז מהרו המתקשרים ויבואו אל ארמון המלך ויפלו על כוסדראי, ויאסרוהו בכבלי ברזל ויסחבוהו ויתנוהו בבור הכלא, ושירועה תפש את המלוכה.
בירכתי בור אפל וצר כרע שכב כוסדראי, במחשכים כמתי עולם אור עמו וארצו; איך נגדעת לארץ אדיר במלכים! איך שחות שפלת גאון אדירים! כוסדראי, אלפי רבבות נחתו מפניך, חלו ורעדו לזכרך ,אלפי רבבות התכחשו
לך, אצו וחשו למצוא חן בעיניך, איך השלכת כאחד הנבלים לבור נאלח ונרפש, אסיר עני וברזל .לחם נקודים מעדני שולחנך, מי ביצה מסך שקויך, החולד והעכבר מתי סודך, ויליל אנקתם זמירות משורריך.
אך כל העני והעמל הזה ,כל הצרה והמצוקה אשר מחוצה לו, כאין וכאפס מול נגעי לבבו ופצעי נפשו פנימה. גדודי חזיונות מבהילים ,חבל תמונות איומות תעבורנה בסך לפניו חליפות וצבא עמו ,אלפי נפשות נקיים אשר טרף באפו הרג ולא חמל למלא מאווי גאונו ושכיות חמדתו ,נפשות בית דוד אשר הוציא להורג למרות שבועתו- . כל אלה חברו יחד במחזה להדאיב נפש המלך הזקן תכלית דאבה. ימי תרועת המלך החדש חלפו עברו וחדות העם השמחים לקראת כל תמורה וחליפה שככה .יושבי העיר קטיספון זכרו את מלכם כוסדראי ואת אשר נגזר עליו ויתעצבו אל לבם, נכמרו נחומיהם עליו ,וידעו כי הרבו לפשוע .
הדבר נודע לשירועה ויחרד וירא כי אין טוב לפניו כי אם לשום קץ לחיי אביו, ולא יהיה לו עוד למכשול ולפוקה, אך אין איש מאנשי סודו אשר הרהיב עז בנפשו לשלוח יד בכוסדראי אשר מלך בגאון תפארת זה ימים רבים. ירא וחרד התהלך שירועה בארמונו, נבהל ונדהם מקול עלה נדף ,מה יעבור עליו אם ינחם העם אל הרעה אשר עשו לאביו ,ומה תהי אחריתו אם ישובו והשיבוהו למלכותו?
בהלך נפשו ובהשתונן כליותיו למצוא נתיבה להרוחתו וישועתו, והנה איש מבקש לראות את פניו, ולדבר עמו בסתר, האיש הזה הוא הארמוץ בן השר מוצדו אשר המיתו כוסדראי בחרונו בצאתם לצוד ציד, השריד האחד אשר נמלט על נפשו מכל בני בית אביו אשר הוצאו להורג למנוחת כוסדראי ,גחלים תלהט נפשו לעשות נקמה בכוסדראי ולהשיב על ראשו דמי אביו וכל בני משפחתו.
"אם את נפשך אדוני המלך" אמר הארמוץ אל שירועה "כי אכונן כסא מלכותך, תשיב לי את אחוזת נחלות אבי, ואת תור מעלתו וכבודו, אף את שעהרין אשת המלך תתן לי לאשה"
שירועה נבהל לשמוע הדבר הזה מפי הארמוץ ,כי גם נפשו חשקה בשעהרין וכבר אמר בלבבו לקחתה לו לאשה אחרי מות אביו ,ומדתי פרס ומדי אין מעצור לדבר הזה ולא רע בעיני העם .אך חרדתו לנפשו גברה על תאוותו, ויאמר להארמוץ לתת לו כל משאלותיו ,ולא אחר הארמוץ וילך אל הבור אשר המלך אסור שם וחרבו שלופה בידו.
"האם ידעת מי אנכי? שאל הארמוץ את המלך בלעגי מעוג.
"אתה — הנך" ענה המלך וכל עצמותיו רעדו "דוד המלך אתה, ובאת לנקום נקמת דמי צאצאיך מידי".
"תעית בשפטך" ענה הארמוץ ,אני — הנני בן השר מוצדו אשר הרגת באפך לעת הציד ,הוי בוגד עריץ רשע ורע! עתה באתי להשיב בראשך גמול פשעיך הרבים.
וכוסדראי כרע נפל וישא ידיו האסורות בזיקים ויבך ויתחנן לאמר: חוסה חמול נא עלי הארמוץ שא לפשעי אך הפעם ,לבי אומר לי, כי ינחם העם על הרעה אשר עשו עמדי ,יזכרו ישובו ישיבוני למלכותי או אז אגדיל כבודך ועשרך והיית השני במלוכה.
"אין רחמים לך רוצח אכזרי ,מות תמות !
"האם נאוה לך לשלוח יד במלכך?" הוסיף כוסדראי להתחנן. אם לך איש צעיר לימים יאתה לשפוך דמי סאססאן הקדושים? הלא רוצח מלכך יקראו לך, יקללוך כל בני האדם ואשמת כל ימי חייך.
"נאוה לבן הנרצח להמית את המרצח" אמר הארמוץ, נגש והניף חרבו, וראש כוסדראי התבוסס בדמו.
כה תמו ימי כוסדראי השני ,הגדול והאדיר בכל מלכי פרס מבית סאססאן.