19) הברית הופרה

‫על הר ציון עשה הפאטריארך מאדעסטוס משתה גדול‪ ,‬לכבוד‬ ‫הקיסר‪ ,‬וגם בוסתנאי בנימן ואחאי נקראו אל המשתה‪ ,‬בדבר המלך‪.‬‬

‫"רבות רעות וצרות עברו עליכם מתגרת יד עובדי האלילים" אמר‬ ‫המלך אל הפאטריארך‪ ,‬בשבתו עמו על השולחן "שש עשרה שנה ראיתם‬ ‫‬‫עמל ותלאה בשבט עברתם‪— .‬‬

‫״אהה ! מי יספור את המון הרעות שבעה נפשנו״ ענה מאדעסטוס, ‫יקצר כח כל סופר מהיר לצייר את כל התלאה אשר מצאה את הכנסיה‬ ‫הקדושה‪ — .‬ומה רבה איפוא שמחתנו היום לראות אור פניך מלכנו‪ ,‬עבד ‫נאמן לאלהינו, מופיע בהדרו בעיר הקדושה‪ ,‬ועובדי האלילים כעשן כלו‬ ‫ממנה, כן יאבדו כל אויבי אמונתנו מפניך וכן תכריעם כולם לטבח‪.‬‬

‫"הנני שב קאנסטאנטינאפאלה" אמר הקיסר אל הפאטריארך "כי‬ ‫דברי נחוץ להגן על עיר מלכותי‪ ,‬ ולהצילה מיד הפרסיים החונים עליה‪.‬‬ ‫ועתה אדוני ואבי הקדוש היש לך דבר לשאול ממני שאל ואתן לך‬ ‫בטרם אלך‪.‬‬

‫"‬האמנם יש לי שאלה לשאול ממך מלכי ואדוני‪ .‬אך‪ ...‬‬

‫"יבואו נא דבריך אבי‪ ,‬ואנכי הנני לעשות רצונך ככל אשר תהיה‬ ‫לאל ידי".‬

"לא לנפשי שאלתי אדוני! אך בשלום הכנסיה הקדושה כל ישעי ‬‫וחפצי ולמענה אדיר במלכים אבקש! עשה נקמה באויביה בשונאי אמונתך‬ ‫הנתונים בידך‪.‬‬

‫"ומי המה האויבים האלה?‬

"היהודים" ענה הפאטריארך "המה עמדו לישע כוסדראי מלך פרס‬ ‫בהבקיעו בעיר הקדושה‪ ,‬והרבו להרע ולהשחית בנוצרים יותר מן הפרסיים. ‫תשעים אלף נוצרים הרגו לפי חרב‪ ,‬את בתי תפלותינו הרסו וכלי הקדש‬ ‫שברו חללו‪ ,‬את הקלאסטרים שלחו באש ואת הפרושים והפרושות המיתו‪,‬‬ ‫ועתה מושל צדיק לך נאוה לנקום נקמתנו‪ ,‬ולשלם על יתר לעושי עול". ‬

‫הקיסר פנה אל היהודים העומדים לפניו ויאמר ‪" :‬בנימין! אמנם כן נתנו‬ ‫יד אל הפרסיים‪,‬ אתה ואחיך בני ‬עמך לעת אשר כבשו את ארץ ישראל ?‬

"אכן כבר נודע לך הדבר אדוני ומלכי" ענה בנימין‪.‬‬

"ומדוע איפוא עשיתם כזאת" ?‬

‫"אמרנו כי יהיו הפרסיים סתר עלינו מצר ומציק" ענה בנימן, "ממשלת‬ ‫רומא הכבידה אכפה עלינו עד להשחית,‬ מאז באו מלכיה במסרת ברית ‫הנוצרית נהפכו לנו לאויבים‪ ,‬ונצבו כצרים להדיח עלינו כל רעה בגלל אמונתנו‪,‬‬ ‫הכהנים והפרושים חפשו עולות לנו, ‬והמושלים רדו על ידיהם למרר‬ ‫את חיינו ולהדאיב את נפשנו כל היום‪ ,‬מן המצר נשאנו עין מאין יבוא עזרנו,‬ ‫שתנו עצות בנפשנו‪ ,‬ואמרנו הפרסיים לא הרעו לאחינו מעודם‪ ,‬ דבר אין להם‬ ‫עם דתנו‪ ,‬אולי נמצא מנוחה גם אנחנו בצלם‪ ,‬ אף הבטח הבטיח לנו כוסדראי‬ ‫להשיב שבות בית דוד מלכנו ולתת לנו את ארץ אבותינו‪ .‬אי לזאת‬ ‫ארחנו לחברה עם הפרסיים כבוא גדודיהם בארץ ועמהם המון רב מאחינו‬ ‫יושבי בבל‬.

"אך מדוע הרגתם תשעים אלף איש נוצרים?" שאל הקיסר "מדוע‬ ‫הרסתם את בתי תפלותינו, מדוע זה הרביתם להרע ולהשחית באין חמלה?‬

"מלכי ואדוני! ענה בנימין "אל תתן את אזנך להקשיב דברים כאלה‪.‬‬ ‫חלילה לעבדיך היהודים לעשות התועבות הגדולות האלה. בעמדנו בקשרי‬ ‫המלחמה‪ ,‬דרכנו קשתנו,‬ שלפנו חרבנו כמשפטי המלחמה‪ ,‬אך כמעט‬ ‫הבקעה העיר והפרסיים השיטים והתתרים פשטו לבוז את בתי התפלות‬ ‫לנוצרים ולעשות משפטים ביושבי העיר‪ .‬פנינו אנחנו, הנשיא הונא אבי העלם‬ ‫הזה שר צבאות היהודים הפרסיים, ‬ואני עבדך‪ ,‬והעם אשר ברגלינו אל‬ ‫כותל המערבי של בית מקדשנו‪ ,‬להשתחוות לפני ה׳ אלהינו ולהתפלל. -

"שקר אתה דובר יהודי! קרא מאדעסטוס בקול גדול. "היהודים התעיבו עלילה מאד, הלא קניתם נוצרים מיד שוביהם עובדי האלילים‬ ‫לשחטם כצאן טבחה‪ ,‬הלא ! —‬

‫"האם בעיניך ראית זאת אדוני הפאטריאך?" שאל בנימין‪.‬‬ ‫

"הנך רואה אדיר במלכים!" קרא הפאטריארך בחמת אף "‬את עזות‬ ‫היהודים כי גדולה מאד‪ ,‬הפרושים הקדושים ספרו לי את אשר ראו עיניהם‪,‬‬ ‫והיהודי הזה ירהיב עז בנפשו לתתם לטופלי שקר — ועתה שמע נא אדוני‬ ‫הקיסר ודע לך כי לא יהיה אלהים בעזרך לרדוף את כל אויביך עד אשר‬ ‫תשב גמול על היהודים‪.‬‬ ‫

ובוסתנאי אשר עמד עד כה כמחריש ענה ואמר‪ :‬"אדוני ומלכי, לבנו‬ ‫נכון ובטוח כי תדין למזור דיננו כי הלא נשבעת לנו להגן בעדנו ולהסך‬ ‫עלינו"‪ ,‬ואל מאדעסטוס פנה ויוכח בדברים, ‬כי שקר ענו ביהודים‬ ‫להתגולל עליהם ולשום להם עלילות דברים אשר לא עשו‪ .‬אף נסה‬ ‫להעיר רחמיו על היהודים ולשאת פניהם על אשר היו בעוזרי הפרסיים‪.‬‬ ‫אך מאדעסטוס עמד כסלע מצוק בלב ימים‪ ,‬הקשיח את לבבו ולא‬ ‫התרפה להעיר לנקמה את היראקליוס‪.‬‬

‫היראקליוס שמע את כל דברי התוכחות האלה‪ ,‬ולא לקחו לבו להדיח רעה על היהודים אשר היו בעוזריו, ויאמר: "אחת דברתי ולא אשנה ומוצא שפתי אשמור".

‫אך מאדעסטוס ואחוזת שריו ומשרתיו‪ ,‬שבו ובאו למחרת ‫אל הקיסר הוא ושריו, ויוסיפו להעירו ולהוכיחו כי לא יכון כסאו‬ ‫בארץ אם ישבו בה היהודים לבטח‪ ,‬עקוב לב היהודים ואין אמון בם‬ ‫ואך שוב ישובו הפרסים להבקיע בארץ ושבו גם המה והחזיקו בידם. ‫

ואחד השרים נגש גם הוא ויען ויאמר‪ :‬דע אדונינו הקיסר כי‬ ‫רעה גדולה נגד פני הכנסיה מאת היהודים ונכליהם. בהר סיני ישב פרוש‬ ‫נוצרי אחד ושמו צעלזום, ויהי היום ורוח עועים נחה עליו ויעזוב את מקומו‬ ‫וילך לו אל טבריא‪ ,‬ שם המיר את דתו, נמול ויקרא שמו אברהם, ויקח‬ ‫לו אשה יהודית‪ .‬ומאז בואו בברית היהודים תוכחות מלא פיהו‪ ,‬חרפות‬ ‫ונאצות תחת לשונו על אמונתנו הקדושה‪ .‬ולמען תפוש ‪א‬ת העם בלבו ‫בחזיונות יתהלל לאמר‪ :‬כי משה, אברהם, דוד, עזרא והילל נראו אליו‬ ‫בהר סיני, גלו עיניו ויורוהו נפלאות מתורת היהודים‪ ,‬כי אך היא לבדה‬ ‫תורת אמת‪ ,‬וחיי עולם נטועים בה‪ — .‬ כזאת וכזאת ידרוש וידבר במקהלים‬ ‫והפונים רבים ינהרו אחריו — אדיר במלכים ! אם כה תעשה ליהודים‬ ‫כאשר דברת להם‪ ,‬להגן בעדם ולשמור עליהם וחטאת עמך בני בריתך‪.‬‬ כי יסירו היהודים את העם מאחרי אמונתם וצדום למדחפות‪.‬ ומה תעשה‬ ‫לשמך הגדול ? מה יועילו לך מלחמותיך את הפרסיים, מה תסכון על גבורותיך‬ ‫על אויבי אמונתך אלה, והאורב יושב לך בחדר‪.‬‬

‫והקיסר שומע ומחריש כפוסח על שתי הסעפים ואנשי מאדעסטוס‬ ‫מהרו ויובילו לפני היראקליוס איש נורא המראה עטוף אדרת שער ואזור‬ ‫עור במתניו‪ ,‬זקנו כשלג לבן יורד עד החזה‪ ,‬עור עינים ונער קטן נוהג אותו,‬ ‫האיש הזה הוא נזיר מעודו ובמדברי ערב התבודד ימים רבים‪ .‬אך הערבאים,‬ ‫בני ברית מחמד, השמו את נוהו ויגרשוהו מאת הארץ‪ .‬

מרוב יגון ומכאובות‬ ‫התבלעה עצת הנזיר הזה לעת זקנתו ‪ ורוח מבינתו עזבתהו, ומלא כעס‬ ‫ותמרורים על הערבאים אשר שדדו רבצו ויגזלו מנוחתו קרא לרגעים‪ :‬ השמרו‬ ‫לכם מפני הנמולים האלה, הנמולים האלה יקחו את מבחרי מדינות הקיסר‬ ‫ונוצרים רבים יסירו מאחרי אמונתם" — הדברים האלה היו נצורים על דל‬ ‫שפתיו כל היום וזולתם לא דבר דבר. ‬

את האיש הזה צוה מאדעסטוס‬ ‫להביא לפני הקיסר ובקול גדול קרא את קריאתו זאת לפניו פעמים הרבה‬ ‫קול גדול ולא חשך‪ ,‬ הקיסר שמע ויבן כי אל היהודים ירמזון דברי הנזיר‬ ‫הנורא הזה‬ ‫אף כי נודע אל נכון כי על הערבאים נשא הנזיר משאו‪.‬‬ ‫מקול הקריאה הזאת נבהל הקיסר כי קדוש האיש בעיניו ודברו כדבר איש‬ ‫אלהים. אימת היהודים נפלה עליו‪ ,‬ולא יכול להתאפק עוד, ויפק רצון‬ למאדעסטוס ואנשיו ואל אנשי החיל נתן אות כי יש בידם לעשות ביהודים‬ ‫כרצונם‪ ,‬להרגם ולאבדם ולבוז את שללם *)‪.‬‬

‫הדבר יצא מפי הקיסר‪ ,‬ומשלחת שד ורצח בבית ישראל כזאבי‬ ‫ערבות נפלו גדודי הקיסר על היהודים בכל מקומות מושבותיהם, בירושלים‬ ‫בחברון בטבריא ביבנה בשכם ונצרת, ויעשו בהם הרג רב אלפי חללים‬ ‫התבוססו בדמיהם ברחובות וחוצות ואנקת מות הקיפה את כל הארץ‪.‬‬ ‫רבים מן היהודים ברחו ויתחבאו בנצורות[1] ההרים,‬ ורבים נמלטו אל מצרים‪.‬‬

‫בנימן מהר ויבוא עם אוהביו אל טבריא למלט את נפש אשתו ובניו‪ ,‬מכל‬ ‫עשרו וסגולת אוצרותיו לא לקח כי אם מעט מהרבה, ויברח הוא ובני‬ ‫ביתו ובוסתנאי ואחאי‪,‬ ויבואו שלם אל אלכסנדריא‪ ,‬פה אוה לו בנימן לתקוע‬ מושבו, ובוסתנאי בשמעו העם מספרים גבורת מחמד ונפלאות מנצחונותיו‬ ‫זכר את הדברים אשר דבר אביו זקנו ואשר גלה את אזנו כי ידרך כוכב‬ מישמעאל, וקם שבט מערב, ונפשו נכספה לראות את פני מחמד עין בעין, וישם פניו הוא ואחאי רעו ללכת דרך זועץ אל ארץ ערב.


הערה *): כל הדברים המסופרים בסימן הקודם ובסימן הזה נמצאו בספרי הקורות‬ ‫לבני ישראל מפי סופרים נוצרים ‬בני הדור ההוא. עיין גראטץ חלק חמישי‬ ‫‬‫מדף ‪ 53‬עד דף 59.‬‬

  1. ^ אולי "בנקרות".