באר היטב על רש"י שמות יח

פרשת יתרו

פסוק א עריכה

וישמע, שמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק - ואם תאמר מאי הקשה רש"י 'מה שמועה שמע' הלא מפורש בקרא "את כל אשר עשה", ואין לומר דרש"י מפרש הקרא "את כל" דלא קמיירי אלא בקריעת ים סוף ומלחמת עמלק, חדא דהא רש"י פירש בסמוך על הקרא 'ירידת המן ובאר ומלחמת עמלק', ועוד מה ליה לפרושיה הכא הקרא ד"את כל אשר עשה". אלא הכי פירושו מה שמועה שמע ובא כלומר מאיזה שמועה ששמע נתעורר לבא ומפורש מלחמת עמלק וקריעת ים סוף לפי שהם קרובים לפשוטו של מקרא, האחד מצד סמיכות והאחד מצד הפלגתו, ולכן כתב אלו שני טעמים ולא כתב ג"כ דעת ר"א המודעי שאמר מתן תורה שמע ובא, לפי שאינו מביא רק דרשות הקרובים לפשוטו של מקרא כ"פ הרא"ם ז"ל.
ומפי מורי ז"ל שמעתי כי רש"י ז"ל פי' טעמים הללו כי הם מיושבים אליבא דכ"ע אבל הטעם של ר"א המודעי אינו מיושב אליבא דמ"ד יתרו קודם מתן תורה היה, אך קשה מנא ליה לרש"י דילמא באמת קאי א"כל אשר עשה" וי"ל דהא המכות היו שנה תמימה לפני קריעת ים סוף א"כ למה לא בא עד עתה, ואין לומר שבא מחמת ששמע כולם זה, אין סברא שאם מאמין בהקב"ה בשביל כולם שלא יאמין בשביל אחת, לכן פירש מהו העיקר שבשבילו בא, כך יש לפרש לדעת הרא"ם. ודעת מורי ז"ל עי"ל עיקר הקושיא דדיוקו של רש"י דע"כ "וישמע" קאי אדלעיל ולא קאי אלמטה אחת [אצ"ל: אחר] "כל אשר עשה" דאל"כ הל"ל יתרו כהן וגו' שמע את כל אשר עשה, אלא ודאי "וישמע" לא קאי א"כל אשר עשה" רק קאי אלעיל לכ"פ מה שמועה כו'.
עי"ל שאי אפשר לומר ששמע מן ובאר והתורה דא"כ וירא יתרו מבעי ליה שאחר שהמן והבאר והתורה לא היה לשעה בלבד אלא הם דברים ההוים תמיד ויתרו רואה אותם בעיניו א"כ הל"ל וירא יתרו דומיא דוירא בלק וגו' אלא על כרחינו לומר ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שעל אלו השנים נופל לשון שמיעה שהרי לא היו אלא לשעה בלבד ויתרו לא ראה אותם מעולם רק שמע אותם אבל המן והבאר והתורה שהם דברים ההוים תמיד ויתרו ראה אותם בעיניו יצדק לומר בהם וירא יתרו, כ"כ חכם אחד בביאוריו ולא ידע החכם אשר עיניו בראשו היכן ראה או ידע שיתרו ראה אותם בעיניו ומאין ידע וכי יתרו במדבר היה שראה הבאר והמן או במעמד הר סיני היה שראה מתן תורה, ואי קשיא ליה שהרי כתיב וירא בלק והוא ג"כ לא ראה יתבאר לקמן במקומו בעה"י.
ועי"ל שדיוקו של רש"י דק"ל למה קראו כאן יתרו והלא לא נתוסף הוי"ו אלא לאחר שנתגייר וקיים המצוות וכאן תחילת ביאתו לישראל היתה כדי להתגייר ולקבל התורה. ומתרץ לפי ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ר"ל שהעמיד להם משה החמה ועירבב השעות כדפרש"י בפרשת בשלח ואלו הם הניסים כנגד טבעו של עולם וראה שיש לעולם מנהיג והוי כאלו נתגייר וקיים מצות שהשכל מחייב לקיים מצות אותו המכיר את בוראו ורבו וקונו:

ושבע שמות היה לו רעואל יתר כו' - דק"ל אל יתר חותנו ליטול רשות שנשבע לו כדכתיב ויואל משה לשבת את האיש וזה ברעואל כתיב דלרעואל נשבע על כן פירש ז' שמות כו':

יתרו שבע שמות נקראו לו - וא"ת אמאי לא קחשיב רֵכָב שאף כן נקרא כדכתיב מבני רכב חותן משה, כבר תירץ החזקוני דלא קחשיב כאן אלא אותם שנכתבו בתורה אבל אותם דדברי קבלה לא קחשיב עכ"ל.
וא"ת שבפרשת בהעלותך כתב שני שמות היה לו וכתב הרא"ם דכאן פירש כדעת המכילתא ושם כדעת ספרי כי כן דרכו בכמה מקומות. וי"מ כי ב' שמות מובהקים היה לו והשאר לא היו מובהקים רק התורה קראו בשבע שמות אבל בני אדם קראו בב' שמות.
עוד נראה לומר ששם לא חשיב אלא שני שמות שהיו לו בשביל התורה חובב שחבב התורה יתרו שיתר פרשה אחת בתורה. ואע"ג דהתם כתיב יתרו ע"ש שיתר פרשה אחת בתורה וכאן קראו יתר ע"ש שייתר פרשה אחת, בלא זה ג"כ צריך תירוץ אשר על כן יראה דהעיקר הוא דהתם הוא דעת המכילתא [נדצ"ל הספרי] והוא סובר יתרו ויתר אחד הוא:

יתרו לכשנתגייר וקיים מצות הוסיפו לו אות אחת - הרא"ם ז"ל הרבה להשיב אפו על רש"י לומר שא"כ לא היו רק ששה והניח טענתו ואמר שצ"ע, ומה תימה עליו מה אמר בחובב שחבב את התורה הרי ודאי שלא נקרא עוד פוטיאל שפטם עגלים וא"כ הם חמשה ואין טענתו טענה שרש"י כתב נקראו לו לשעבר כל אחד בזמנו ולא אמר שיש לו שבע שמות, וכן שמעתי מפי מורי ז"ל. והטעם שנתוסף לו הוי"ו י"מ לפי שהיה שמו יתר ועתה קבל עליו תרי"ג מצות וגם שלשה מצות שהגר חייב דהיינו מילה טבילה קרבן נתוסף לו הוי"ו כמנין המצות כולם ואע"ג שהמילה בכלל המצות מ"מ הגר שייך מילה אפי' בבנו בשעת שמל עצמו ע"כ. ועוד י"ל כי יתרו בגימטריא התורה על כן לאחר שקבל התורה נתוסף לו וי"ו שיהיה בגימטריא התורה להורות שקבל התורה. ועוד יראה להורות שקבל התורה שנתנה וי"ו בניסן:

חובב הוא יתרו שנאמר מבני חובב חותן משה - רצונו בזה שלא תאמר חובב בנו של יתרו היה, וכ"פ בהדיא לקמן בפסוק ויהי ממחרת כו':

וי"א רעואל אביו של יתרו - קשה לפי זה לא היה לו אלא ו' שמות, וי"ל דרש"י מפרש הספרי דאיתא שם שלא היה לו אלא ב' שמות, קשה והכתיב "ותבאנה אל רעואל אביהם" בשלמא שאר שמות י"ל דמשפחתו נקרא כך דלא כתיב אצלם אביהם ואע"ג דכתיב וישב משה אל יתר חותנו משמע בהדיא שהיה נקרא יתר והוא לא כתב רק יתרו וחובב י"ל דמסתמא הוא סובר שנקרא ג"כ בשם יתר אלא שהוא סובר יתרו ויתר אחד הוא כמו אברם אברהם אלא רעואל קשה לכ"פ וי"א רעואל אביו כו':

שקול משה כנגד כל ישראל - דאל"כ למשה ל"ל הרי בכלל ישראל הוא. ומה שפירש זה שלא על סדר המקרא י"ל שקאי אלעיל שפי' כאן היה מתכבד יתרו במשה וזה כנגד מנהגו של עולם שיתכבד החותן בחתן, לכך הסמיך זה משה היה שקול וראוי שיתכבד בו חותנו:

על פסוק זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה