באר היטב על יורה דעה שכד
סעיף א
עריכה(א) נתבאר: כ' הש"ך וע"פ אותו השיעור שיערתי והוא ג' קווארט פחות מעט (ובמדינות פיהם נקרא פינ"ט ובשאר מדינות נקרא זייד"ל) וכן נהגו עכ"ל.
(ב) העומר: והוא שיעור החלה והדבר פשוט שאלו המדות הם מרובעות שהרי למד מרביעית של תורה של פסח שהוא במרובע. ש"ך (והלבוש נסתפק אם מרובעות או עגולות).
סעיף ב
עריכה(ג) קמח: ולש אותן יחד דאז כל העיסה נראה שוה כאלו הוא ממין אחד וכתב הט"ז נראה דה"ה אם עשה מכל א' עיסה בפני עצמה ועירב העיסות עד שנעשו גוף אחד מצטרפין (כשאין בכל א' כשיעור) דדוקא בדיבוק ע"י נשיכה בעלמא הוא דאין מצטרפין (דמ"ש רמ"א בסמוך עירב קב מעיסה כו' מיירי כדרך נשיכה בעלמא ולא נעשין בלול כאחד אבל אם עירב העיסות ממש הוי כמו קמח בקמח) עכ"ל.
(ד) מפרישים: כ' הט"ז ונראה דאם יש מעיסה אחת כשיעור ובאחת אין שיעור ורוצה לצרפה לעיסה הגדולה הוה דינו כמו ברישא לצירוף חלה ונ"מ אם יוסיף אח"כ עיסת חיוב על אותו שעשה שאין בה שיעור אין לחייבו בחלה כי כבר נפטר מחמת צירוף.
(ה) מעורבים: ולא היה להם שעת חובה עד עתה.
סעיף ג
עריכה(ז) וחזר: דעריסותיכם אמר רחמנא ואין זה דרך עריסה לערב בו מורסין וסובין לאחר שהפרישן מן הקמח. ש"ך.
סעיף ד
עריכה(ח) מין: פי' הש"ך דר"ל מכל מין בפני עצמו וצריך להפריש ג' חלות אבל הט"ז כ' איך יפריש ג' חלות הא אין כאן שיעור שלש חלות אלא ברור דהכוסמין עושה החיוב ומכח זה יחייב החטים והשעורים ותו לא דהוה פטור עמהם עכ"ל.
סעיף ה
עריכה(ט) וחצי: וכ' הט"ז דאם יש חצי קב חטים מצד זה וחצי קב שעורים מצד זה וקב כוסמין באמצע ממילא אף עם הכוסמין לית שיעור ב' חלות וכיון שמפריש מן החטים נצטרפו הכוסמין עמהם ונפטרו הכוסמין כולן וא"צ להפריש אח"כ על השעורים שהרי אין בהם שיעור וכן להיפך.
סעיף ו
עריכה(י) אינם: כיון דהאמצע אינו בדין חלה.
סעיף ז
עריכה(יא) מצטרפין: ואע"פ שאינם מצטרפין לחיוב חלה מ"מ לא חשיב כאן הפסק.
סעיף ח
עריכה(יב) ישנה: זהו מדרבנן מטעם גזרה שמא יבא להפריש מזה על זה כיון שהם מין א' ומבואר בב"י דצריך להפריש לכל א' וא' מעיסה אחרת שלא הופרש חלתה וכן בדין דהא כיון דמן התורה חייבים לא אתי גזרה דרבנן לאפקועי איסורא לפטרה מחלה. ש"ך.
סעיף ט
עריכה(יג) אורז: וכ' ב"י בשם הרשב"א דוקא באורז אמרו כן לפי שנגררים אחר החטין אבל שאר המינים לא אבל מהטור משמע להדיא דה"ה לכל מיני דגן. ש"ך.
סעיף יא
עריכה(יד) בשאור: לפי שאין השאור בטל ועושה הכל טבל ע"כ אם מפריש ממקום אחר די בהפרשה לפי שיעור השאור לחוד משא"כ אם אין לו קמח ממקום אחר וצריך להפריש מיניה גופיה כיון שאינו מפריש ממקום שחייב בחלה רק מחמת שקבלה העיסה טעם מהשאור ונעשה כולה חייבת יפריש כשיעור מן העיסה כולה דאזלינן בתר מעשה הפרשתו. ובטור כתב אם ירצה יביא רובע הקב מקמחו ויערבנו עם זו העיסה ויפריש ממנה וכתב הרש"ל דאין צריך שיערבנו עם העיסה אלא אף נותן אותו בצד העיסה אם ירצה עכ"ל הט"ז וכתב הש"ך דה"ה אם נתערב עיסה שאינה של שאור שלא הורמה חלתה לתוך עיסה שהורמה חלתה דינא הכי וגם סגי בדינים אלו כשהם סמוכות אע"פ שאין נוגעים וליכא נמי צירוף כלי כדלקמן סי' שכ"ה עכ"ל.
(טו) פטור: כגון אחר הפסח שלוקחין שאור של עובדי כוכבים ונותנין אותו בעיסה יכול להפריש מיניה וביה ולא חיישינן דמתרמי בידו שאור של פטור אלא אמרינן דכולו נעשה חיוב ע"י שנבלל וצריך ליזהר אחר הפסח שיקח חלה יותר משיעור השאור של עובד כוכבים עכ"ל הט"ז ובש"ך כ' שיש להחמיר כמ"ש מהרי"ל שמוהר"ש היה מורה ללוש ב' עיסות א' בשאור של עובדי כוכבים וא' כשיעור חלה בלא שאור ולקרב העיסות להדדי ויקח חלה מאותה שלא נתחמצה בשאור של עובדי כוכבים על הכל עכ"ל.
(טז) אחרת: כלומר שבעיסה אחרת ישאיר שאר עיסות ולא חיישינן דילמא בעיסה ראשונה שלקח ממנה לא לקח רק שאור של פטור והשתא נמי בבצק שני דילמא איתרמי רק אותו שאור פטור דכולי האי לא חיישינן דמיתרמי תרי זימני ממש אותו של פטור עכ"ל הש"ך.
סעיף יב
עריכה(יז) יותר: דאל"כ יש לחוש נמי שיפריש מהפטור על החיוב.
(יח) מעיסה: אבל מעיסת הפשטיד"א עצמה לא כיון שיש בה טעם בשר וראוי לנהוג במי ששכח להפריש חלה דדינו שאוכל ואח"כ מפריש שיפריש אח"כ חלק קטן מאד עד שתהיה באותה עיסה שאפה ק"א נגדה ואע"פ שהרמ"א לא הביא זה מ"מ הלכה היא ודברים נכונים הם עכ"ל הט"ז וע"ל בס"ק ג' מ"ש בשם הש"ך.
סעיף יג
עריכה(יט) פטורה: דבתר שעת הגלגול אזלינן דאז עיקר החיוב. ט"ז.
סעיף יד
עריכה(כ) להפקיע: אבל אם נתכוין לטעם אחר כגון בפסח שעושין עיסות קטנות כמ"ש בא"ח ומצטרפין ב' עיסות להדדי או שאין לו רק עיסה קטנה ודאי שרי ומ"מ נהגו הנשים להדר בכל ע"ש אחר שיעור חלה עכ"ל הש"ך.