באר היטב על יורה דעה שיד
סעיף א עריכה
(א) חשודים: מפני שיש להם טורח גדול לטפלותו עד שימות. ש"ך.
סעיף ב עריכה
(ב) ישראל: ולא חיישינן שאומר כן כדי שיאכלנו ממנו. ש"ך.
סעיף ד עריכה
(ג) בניו: כ' הט"ז והיינו בדליכא ריעותא דהערמה לפנינו אבל אי איכא ריעותא כהאי שהולך עם כל בני ביתו לחוץ ודוקא באותו פעם נכנס הבכור ויצא חבול אם היינו יודעים שאחד מבני ביתו נשאר שם ודאי חשדינן שע"כ הוציא השאר והשאיר זה כדי שיטיל בו מום דהערמה גדולה יש כאן אלא דאם אין אנו יודעים בבירור שנשאר שם לא חיישינן שמא נטמן עכ"ל.
סעיף ו עריכה
(ד) נאמן: דהפה שאסר הוא הפה שהתיר.
סעיף ז עריכה
(ה) למומחה: ואע"פ שאינו מזכיר שם החכם נאמן ודוקא במומין שאינן מובהקין דלא חיישינן שיתיר מעצמו ויאמר החכם התיר לי דקדשים בחוץ לא אכיל ולמיסמך עילויה במומין שאינן מובהקים לא עבדי אינשי ובודאי הראהו לחכם ושרי ניהליה ולא הוה שרי ליה החכם אא"כ העידו לפניו דהאי מום נפל בו מאליו. הרא"ש. אבל במומין מובהקין יש לחוש שמא לא הראהו לחכם דודאי קדשים בחוץ לא אכיל דהא יודע שאינו קדשים כיון דמום מובהק הוא אבל כשמזכיר שם החכם נאמן דלא משקר ומלתא דעבידא לגלויי הוא שהרי יכולים לשואלו ומיהו להמחבר לקמן ס"ח וסייעתו דבישראל א"צ לומר ישראל פלוני א"כ ה"ה בכל ענין נאמן אפי' אינו מזכיר שם החכם עכ"ל הש"ך.
סעיף ח עריכה
(ו) ישראל: והט"ז כ' דלדעת הרמב"ם מיירי שידוע לנו מי הוא אותו ישראל שנתן הבכור לכהן אלא שהספק הוא אם נתנו לו בתמימות או במומו ובזה שפיר מירתת שמא ישאלוהו (ובנה"כ כ' שאין דבריו נכונים ואדרבה דעת הרמב"ם דאצ"ל ישראל פלוני ואפי' אין ידוע לנו מי הוא הישראל דמירתת שמא ישאלו איזה ישראל וישאלו לו וע"ש).
סעיף י עריכה
(ז) נאמן: כ' הט"ז והיינו במקום שלא פשע בו אבל אם פשע בו באופן שכתב הרמ"א סי' ש"ז ס"ד דאז א"צ הכהן לקבלו וצריך הישראל ליטפל בו אז הוי כעם ככהן ואפי' הישראל אינו נאמן לומר מום נפל כמו הכהן.