פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) חלוקה:    דהיינו ד' אמות על ד' אמות לכל א' כמ"ש בחושן משפט ס' קע"א ס"ג.


(ב) ליכנס:    משמע אפילו לצורך א' מהשותפים אסור (מדנקט בסיפא נכנס לצורך כו' מכלל דרישא בכל ענין אסור) ודלא כדעת הטור וזה ברור וחלילה להקל ולזוז מדברי המחבר עכ"ל הש"ך ודעת הט"ז דיש לסמוך להקל בצריך לא' מן השותפים ע"ש שמאריך בדין זה.


(ג) צריך:    והב"ח כתב בחושן משפט סי' ק"פ דמדברי הרא"ש והטור משמע דלא שרי אלא כשנכנס לצורך השותף שהשוחף צריך לו וכ"מ מדברי ר' ירוחם ש"ך.


(ד) מקום:    היינו מקום גדול שיש בו דין חלוקה אבל אם אין בו דין חלוקה לא חל הנדר כלל כ"כ הלבוש וכן הוא בתשובת הרשב"א.


(ה) כוון:    ומ"מ אחר פיו אנו הולכין למה נתכוין אם להקדש עניים או להקדש בדק הבית שם בתשובה וכתב הט"ז ונראה דהיינו בלא אמר לך אבל באומר לך לא מועיל מה שמפרש להקל דלשון לך הוי כמו מפרש להקדש ממש.

סעיף בעריכה


(ו) אסורים:    אפי' אין בו דין חלוקה ומשמע דכל תשמיש בעולם שממלא כל החצר כגון לשטוח פירות בכל החצר וכה"ג אסור וכ"כ מהרש"ל.


(ז) בהעמדת:    אפילו אין בו דין חלוקה ש"ך.


(ח) והיו כופין:    כ' הש"ך ואפילו אין בו דין חלוקה דאף ע"פ דשרי למודר ליכנס מ"מ חיישינן שמא ישתמשו תשמיש של איסור כגון העמדת תנור וכו' ומיהו דעת רש"י ותוספות דהיכא דמותר ליכנס בחצר אין כופין ונראה כשרוצין לחלוק או בגוד וכו' יעשו כמו שירצו וכתב הר"ן דוקא בנודר א' מהן היו כופין אבל אם שניהם נדרו אין כופין דכל חד וחד מידכר באיסוריה אבל הטור חושן משפט סי' ק"פ כ' דאם נדרו הנאה זה מזה וא' מהם רגיל היו כופין את הרגיל למכור ומפרש בירושלמי דבתרי זימני מקרי רגיל גם משמע דאין חילוק בין שהדיר עצמו מחלק חבירו בין שהדיר חבירו מחלקו לעולם כופין למכור וכתב הב"ח וצריך למכור לאחר דוקא אבל לשותף אסור למכור אע"פ שלא אמר אלא חצירי ודבריו תמוהין וכו' (אבל בנה"כ חזר בו וכ' שדבריו נכונים ע"ש).