(א) כנויי: הטעם כתב הרמב"ם דיש מקומות שאנשיהם עלגים ומפסידין את הלשון ומכנין על דבר בדבר אחר הולכים שם אחר הכינוי.
(ב) שרחוק: כגון דאמר מקנמנא מקנחנא מקנסנא. ש"ס.
