באר היטב על חושן משפט שלד

סעיף אעריכה


(א) אונס:    עיין בתשובת רמ"א סי' י"ט ובתשובת רשד"ם סי' רצ"ה ותט"ו ובמבי"ט ח"א סימן ר"ה.


(ב) חולקין:    וכת' הש"ך דלענין דינא נ"ל כדעה הראשונה דהא עיקר ראיית הי"ח הוא מכח דשכירות ליומא ממכר הוא והתוס' בב"מ דף נ"ו ע"ב ופ"ק דע"ג דף ט"ו ע"א כתבו דלא אמרי' שכירות ליומא כו' אלא באונאה דרבי קרא ולא בשאר דוכתי וכ"כ בת"ה סי' שי"ח ובתשו' מהרש"ל סי' מ"ג ע"ש ועוד נ"ל דאפילו אי אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא א"צ היורשים לשלם די"ל דכל יומא ויומא ממכר הוא ועוד דאטו במכירה גופא כשיש אונס בדבר והוא בענין שה"ל להמוכר להתנות מי לא נתבטל המכר וה"נ כיון דטעמא הוא דבע"ה הוי כמו פועל וה"ל להתנות בטל השכירות מיהו אם כבר קבל השכירות א"צ להחזיר מטעם דכיון דנתן לו שכרו נתרצה שיהא שלו אפילו יארע אונס וכמ"ש התוס' בב"מ דף ע"ט ריש ע"ב והפוסקים ובת"ה סי' שכ"ט אלא דנ"מ שצריך להחזיר לו כפועל בטל מה שהבית פנוי לו לעשות בו מה שירצה עכ"ל.


(ג) שינוי:    לשון תשובת מהרי"ל שם ואם נפשך לומר שלא יחשב אונס כיון שלא היה בורח מעצמו אם לא שיבריחו אביו נראה דהא ליתא כו' ע"ש ובתשו' מהר"מ פדואה סי' (כ"ו) [פ"ו] משמע דדוקא כשהמיעוט ברחו אבל אם הדבר חזק ב"מ שכולם ברחו הוי מכת מדינה וכמ"ש בהג"א פ' האומנין מא"ז דאם הביטול מחמת גזירת המושל בעיר וא"א למלמדים ללמוד ה"ל מכת מדינה ונותן לו כל שכרו (ע"ל ריש סימן שכ"א בהג"ה) ומשמע עוד שם דאף שהרוב ברחו לא הוי מכת מדינה ואין דבריו נ"ל בזה דהא אמרינן בש"ס פרק המקבל דהיכא דאשתדוף רובא דבאגי הוי מכת מדינה והוא מוסכם מכל הפוסקים וכ"כ הטור בריש סימן שכ"ב אלא נראה דנקט המושל דהוי מלתא פסיקא משא"כ בחולי שהיו צריכין לראות אם הרוב חולים אבל אה"נ אם ידוע שהרוב חולים או שהרוב ברחו מהעיר הוי מכת מדינה כן נלפע"ד עיין בפסק מהר"מ מטיקטין במרדכי בתחלת נזיקין במי שהשכיר בית לחבירו ונכנס בו ואח"כ נתהוה שינוי אויר ודבר ב"מ והוכרחו לברוח ופסק דצריך השוכר לשלם לו ודבריו צ"ע לדינא וע"ש עיין בתשו' מהר"מ דפוס פראג סי' תל"ד ובתשו' ראנ"ח סי' נ"ג. ש"ך.

סעיף בעריכה


(ד) הנהר:    הא דלא מפליג הכא בין ידעו הפועלים כו' כמ"ש בס"א עיין מ"ש התוס' פרק האומנין דף ע"ז ע"א ד"ה עביד דפסיק ע"ש.


(ה) וראה:    פירוש אפילו לא הראה השדה לפועלים בשעת ששכרן מ"מ כיון דבע"ה ראה שדהו שהיא ראויה לחפור תו לא מיקרי גרם היזק דמה היה לו לעשות משא"כ כשלא ראה שדהו קודם לכן דה"ל לעלות על דעתו שמא אינה ראויה לחפור מחמת ליחות הקרקע ואיך שכר פועלים לחפרה ונראה מדעתו שחשב לשלם להם עכ"פ. סמ"ע.


(ו) ידועה:    מפרש"י נראה עוד דצריך לשוכרן לשדה ידוע דאם לא כן יכול הפועל לומר תן לי שדה אחרת שראויה לחפור דמי יימר דאשדה זו שכרתני ובריש סימן של"ה כת' הט"ו דגם לבעל הבית יש רשות לשנותו לפועל למלאכה אחרת כזו אם כלה מלאכתו ע"ש. שם.

סעיף געריכה


(ז) כשותף:    הטעם מבואר דבפועל צריך בע"ה לתת לו שכירותו אף אם לא יעשה השדה פירות כלל מה"נ משלם לו כפי מלאכתו משא"כ אריס דאם אין השדה עושה פירות אינו נוטל כלום מש"ה כשעושה פירות נוטל כפי מה שהתנה עמו אפילו לא השקה כלל דמזלו גרם ומן השמים נסתייע. שם.

סעיף דעריכה


(ח) דמלמד:    עמ"ש בשם הסמ"ע. בסי' של"ג ס"ק כ' וגם כאן הדין כן ע"ש וע"ל סי' של"ו ס"א בהג"ה ועיין בתשו' רמ"א סי' נ'.