באר היטב על חושן משפט רסא
סעיף א
עריכה(א) ביום: בטור כתב וז"ל אפילו כמה ימים זא"ז מפני שניכר שאין זה אבידה אלא דרך בני אדם להניח ולעשות כן בכוונה וכ"נ מדעת המחבר שהוא כלשון הרמב"ם פט"ו מגזילה ולא כרשב"א שכתב הה"מ בשמו שגם באלו בג' ימים זא"ז הוה אבידה עכ"ל הסמ"ע ולפום ריהטא שגג בזה דרשב"א כ"כ אטלית בצד גדר דברייתא כשמוצאו ג' ימים זא"ז ה"ז אבידה כמו בחמור. ובחמור באמצע יום לא הוי אבידה אפילו אחר כמה ימים והרמב"ם לא חילק בטלית בצד גדר וס"ל דלעולם לא הוי אבידה אפילו אחר כמה ימים וזה מבואר בהה"מ שם. ש"ך.
(ב) ימים: לשון הש"ס עד ג' ימים אימר אתרמויי אתרמי ונפקא טפי לא.
סעיף ג
עריכה(ג) בר"ה: דכיון שהיא עומדת בר"ה נרא' שהיא מותעה ובודאי תברח משם. סמ"ע.
סעיף ד
עריכה(ד) הפקר: והב"י כת' ע"ז דלאו מלתא היא שבשביל שאינו חושש כו' גם הב"ח כתב דהעיקר כהרמב"ם ולע"ד לא ירדו לס"ד הטור דאין כוונתו להשיג בסברא דמסתמא כיון שאינו מפקח על נכסיו מפקירם אלא כונתו להשיג דאבידה מדעת דבכל הש"ס פירושו דהוי הפקר וכמו שמוכח גבי אשפה כו' דאמרינן אבידה מדעת היא והיינו ע"כ דהפקר הוי והיא שלו וכמ"ש בסי' רס"א סי"א. וה"נ מוכח בר"פ אלו מציאות דקאמר ר"ש מצא פירות מפוזרין הרי אלו שלו כו' דבי דרי עסקינן דאבידה מדעת היא פרש"י שלא נפלו ממנו ומדעת הניחום הוי הפקר אלמא דאבידה מדעת בכל דוכתא פירושו שהוא הפקר ולהרמב"ם צ"ל דאבידה מדעת דהכא אין פירושו כמו אבידה מדעת דהתם והוא דוחק גדול ומה שהכריע הב"ח מסי' רע"ג ס"ג ומהו ההפקר כו' לאו מלתא היא דודאי ה"ה בדבר שניכר מחשבתו שמפקירן הוי הפקר וכמ"ש בסי' רס"ד ס"ה גבי דבש ושרפה וכן בש"ס גבי סתם גללים אפקורי מפקר להו וכה"ג בכמה דוכתי הלכך עיקר כהטור וכן משמע מדברי הג"א שהבאתי ריש סימן ר"ס ע"ש (ס"ק ב') שוב מצאתי להדיא בתוספות פ"ק דשבת דף י"ח ע"ב ובאלו מציאות דף ל' ע"ב שכתבו והא דקאמר גבי גיגית נר וקדרה אפקורי מפקר להו אע"ג דליכא ג' התם אנן סהדי דמפקר להו בלבו ע"כ. ש"ך.